למדור השרביט החם - סרט לאי בודד

 במדור השרביט החם השבוע (06/09/2024) מבקש מוטי לבחור שלושה סרטים שהיינו לוקחים איתנו לאי בודד. 

מוטי מציין את המובן מאליו, והוא שאין לו באמת יכולת להגביל את מספר הסרטים שנבחר לקחת איתנו, ולכן אני מרשה לעצמי לקחת חמישה. 

מה שכן, הקפדתי על בקשתו לבחור סרטים שלא רק שאני מאד אוהבת אותם, אלא שגם הסיכוי שיימאס לי לצפות בהם שוב ושוב קלוש ביותר. 

אז הנה הסרטים שלי (לא בסדר עדיפות כלשהו), שבאמת הפכו לסוג של "סרטי פולחן" אצלי (ואצל חלק מבני משפחתי) ואני גם מסוגלת לצטט חלקים מכבדים מתוכם.

הסרט הראשון הוא ספרות זולה PULP FICTION. 

זהו הסרט הראשון של טרנטינו שראיתי (אולי הראשון שיצא, לא בדקתי), ולדעתי הוא לא פחות מגאוני. 

אהבתי את התסריט, את העריכה, את המשחק ולא פחות: את המוסיקה (למרות שהיא לא מקורית, היא נבחרה בקפידה).

הסרט הבא הוא ללכת עד הסוף THE FULL MONTY

שגם העלילה וגם המשחק וגם הבימוי (ושוב, גם המוסיקה, למרות שהיא לא מקורית) פשוט גאוניים לדעתי. 

הבא ברשימה שלי הוא הסרט גברתי הנאווה  MY FAIR LADY, שמעבר לעלילה המקורית עליה הוא מבוסס (PYGMALION מאת ג'ורג' ברנרד שו) - שהיא כמובן סקסיסטית ומעמדית ולא תואמת שום תקינות פוליטית שהיתה עשויה להתקבל בימינו - הוא פשוט פנינה של סרט. 

אוהבת בו את הכל, את המשחק ואת הבימוי ואת התפאורה ואת הריקודים ובמיוחד את המוסיקה המקורית. 

הבא בתור ברשימה שלי הוא הסרט מרי פופינס   MARY POPPINS

שהוא פשוט סוכריה של סרט. 

בנוסף לשירים ולריקודים הנהדרים הוא סרט שמתאר תקופה בזמן ובמקום, עולם שכבר נעלם, ודרך חיים שכבר מזמן איננה בשילוב של פנטזיה וקסם ומסרים חשובים והרבה מאד אהבת אדם ואהבת החיים. יותר מכל זהו סרט מסוג FEEL GOOD, ומתאים לדעתי לכל הגילאים. 

והסרט האחרון ברשימת סרטי ה"אי הבודד" שלי  הוא צלילי המוסיקה, שמשלב גם תיאור של תקופה ואורח חיים שכבר לא קיים, גם שילוב של פנטזיה והרבה מאד אהבה ואופטימיות בפתחה של אחת התקופות הכי חשוכות באירופה, וגם באמת מספר את סיפורה של התקופה (שבעצם מבוסס באופן מאד לא מדויק על משפחה אמיתית והסיפור האמיתי שלה). 

ושוב אוהבת את העלילה, את המוסיקה, את התלבושות... את המסרים. את הכל. 

אגב יש בוורמונט (אם אינני טועה) חווה של המשפחה הזאת (משפחת טראפ, שבסרט מכונה פון טראפ) שניתן לבקר בה. אולי נקפוץ לשם בביקורנו הבא לניו אינגלנד....

בימים אלה לפעמים מתאים לי להיקלע לאי בודד ולהתנתק מכל הזוועות שמתרחשות סביבנו.........

תודה לך מוטי על הנושא (ותודה לטליק על הנושא של השבוע שעבר, אולי עוד אכתוב עליו פוסט בהמשך......). 

עריכה: פרסמתי את הפוסט הזה ואז נזכרתי בסרט (אפשר לומר ה-סרט) הכי אהוב עלי ושראיתי הכי הרבה פעמים בחיי, 

סיפור הפרברים של רוברט וייז וג'רום רובינס. 

את רוב התסריט וכל השירים אני יודעת בעל פה עד היום.....ותמיד תמיד מוכנה לצפות בו שוב. לא מאמינה שכמעט שכחתי אותו.