כשהתכתבתי עם בת דודי הבוקר ואמרתי שאני מקווה שקבלנו את ההחלטה הנכונה, היא ענתה שלא משנה מה היינו מחליטים, זו היתה ההחלטה הנכונה.
אחי וגיסתי וגם בתי יתנו תמיכה היכן שצריך, ואני מקווה שיהיה בסדר.
מצבו של אבא היה ממש קשה, קשיים בנשימה שהביאו לכך שבבית החולים העבירו אותו ליחידת הטיפול הנמרץ המחלקתית, שם הצליחו לייצב אותו, וכמובן שם יש השגחה של 24/7, וזו היתה הקלה עצומה.
כבר נערכנו להזמין אחות פרטית לליווי בלילה, וכבר יצרנו קשר עם מישהי בעזרתה המדהימה של חברתי 'קלי', אבל בינתיים עוד לא נזקקנו לשירותיה.
עוד לא ברור לגמרי אן זה כל הסיפור, אבל מצבו של אבא נגרם ככל הנראה משילוב קטלני של עצירות קיצונית שהרחיבה מאד את פיתולי המעיים ודחקה את הסרעפת כלפי מעלה - הבטן שלו נראתה כמו הריון חודש תשיעי - יחד עם התחלה של דלקת ריאות.
הם לא היו סגורים על עניין דלקת הריאות, לפי הצילום, אבל היה חום וליתר ביטחון נתנו שני סוגי אנטיביוטיקה, שבאמת הורידה את רוב החום תוך יומיים.
סריקת CT וידאה שאין חסימת מעיים, וכשחוקנים לא עזרו, התחילו עם תרופות משלשלות בתקווה שלא יהיה צורך בהתערבות כירורגית.
לשמחתנו זה עבד, חלה הקלה בנשימה והבטן קצת ירדה... אבל משתעל ועדיין לפעמים הנשימה קשה. מסכן.
בימים הראשונים הוא נהיה מעורפל ומבולבל, בעיקר ישן, ולא לגמרי איתנו גם כשהיה ער.
יום לפני הטיסה שלנו הוא כבר נראה ונשמע אחרת לגמרי. עוד לא חזר לעצמו לגמרי אבל כבר צלול יותר. מקווה שחוסר החמצן לא גרם לנזק בלתי הפיך. ושיבריא.
התחלנו לדבר איתו ועם אמא על אופציה של מטפלת. נראה לי שההתנגדות האוטומטית קצת נחלשת אצל שניהם.
שניהם חוששים מנוכחות של מישהו קבוע בבית, חוששים שזה יפריע יותר מאשר יעזור. הסברתי שחשוב שלא הכל ייפול על אמא, שיש הרבה דברים פיסיים בעיקר שמטפלת תוכל לעשות במקומם ובשבילם. זה תהליך, נעבוד על זה בהדרגה.
כרגע אנחנו בשדה התעופה ממתינים לטיסה.
'מחברת' כתבה לי "נסיעה טוב, ושעד שתחזרו אביך יבריא ויהיה כאן שלום". מקווה שהסיכויים של אבא להבריא גבוהים יותר מהסיכויים שיהיה כאן שלום 😔
נקווה לטוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה