חלף עוד שבוע עם החדשות שלו והמתחים שלו וההמנעות המכוונת מלקוות ולצפות שסוף סוף יוסכם על מתווה ההחזרת חטופים.....
זה היה שבוע טיפוסי אביבי - עם קרירות ואף גשם אבל כבר לא חורף אמיתי.
גם השבוע הצלחתי להיפגש עם חברות - גם עם 'מחברת' וגם עם 'שושנה'.
המפגש עם 'שושנה' היה מעניין, כי היא טוענת שיש לה קשר ישיר עם היקום והיא יודעת מה יהיה ומה לא יהיה. גם בדברים אישיים, רפואיים, וגם בהקשר של אירועים רחבים יותר - כמו האיום האיראני, למשל.
אני התוודעתי לצד הזה שלה כבר כשחידשנו קשר לראשונה לפני כמה שנים, ומעולם לא התייחסתי לזה לגמרי ברצינות, אבל עכשיו מסקרן אותי לדעת - לאחר שהדברים אכן יקרו - עד כמה היא באמת "מחוברת" ויודעת, ועד כמה זה הכל מהרהורי ליבה.
אגב, היא מאד אופטימית.
זה לא באמת משנה מבחינת ההתנהגות שלי, כמובן.
אני ממשיכה בחיי ובתכניותיי, כאשר אני מודעת כל העת שבסוף דברים יקרו כפי שיקרו והם עלולים לשבש לגמרי את חיי ואת תכניותיי. ואני פחות או יותר חיה עם זה בשלום.
כך למשל אנחנו אמורים לטוס לטיול בר המצווה של חכמוד בשבוע הבא, ואני ממשיכה בהיערכות ובהכנות לנסיעה כאילו היא תקרה, כאשר בו בזמן ברור לי גם שייתכן שהיא לא תקרה.
אי אפשר כל הזמן לחיות מתוך שיקולי "אם יקרה....".
למשל, בארוחת הששי שבה התארחו כאן גם אחי ומשפחתו, הבנו שגם הם וגם אנחנו מתוכננים לטוס לחו"ל באותו היום בדיוק. אנחנו נוסעים ליותר זמן מאשר הם, אבל עדיין - יהיו כמה ימים שבהם לא הם ולא אנחנו נהיה כאן. אז גיסתי מייד חשבה על כך שלא נהיה זמינים להורי למקרה ש....
וזה נכון. אנחנו לא נוהגים לתאם אלה עם אלה - אחי ואני - את הנסיעות שלנו. וכן, יש מצב שיקרה משהו ואף אחד מאיתנו לא יהיה כאן.
אז דבר ראשון הם בדיור מוגן וממילא כל דבר שקורה מטופל מיידית ובראש ובראשונה על ידי הצוות, ועכשיו שאבא גם קיבל אשפוז ביתי - אז יש את התוספת של הרופא והאח של האשפוז הביתי. בכל מקרה - במקרה חירום - אלה אנשי הדיור המוגן שמזעיקים אמבולנס. אותנו מיידעים אחר כך. וכן, ייתכן שיהיה משהו ולא נהיה. אין לי מה לעשות עם זה. מה שיהיה יהיה, ובמקרה הכי גרוע - נתמודד ככל יכולתנו. בכל מקרה הם בידיים מאד טובות.
סיימתי את הספר "חצי חלון חצי מראה" ובסך הכל היה טוב. מה שכן - אני לא מצליחה להחליט מה לקרוא עכשיו. אשמח להמלצות, בין אם זו פרוזה עברית מקורית, או מד"ב משובח או מותחן מוצלח (ולא אפל מדי, אני נרתעת כשאני קוראת את המלים "מותחן פסיכולוגי" ) או אפילו "ספר מטוסים" אבל לא זבל, ובבקשה לא כזה שבו היא מתאהבת במי שעושה לה רע....או ספר שמתברר כזבל ארוטי (סטייל "הנער וסרט המשי הכחול" או "50 גוונים של אפור"). כן, אני יודעת שיש לי הרבה דרישות. אני אגב אוהבת סרטים שיש בהם אלמנט של כוחות על (לא סטייל "מארוול") או קסם או הלא נודע, אבל שוב: לא זבל.
אני מדפדפת בהמלצות גם בקינדל וגם ב"עברית"...וטרם הצלחתי להתביית על משהו. הורדתי "טעימה" של the visible world מאת Mark Slouka ו...לא ממש התרומם.
בינתיים, לא ייאמן, אני ממשיכה כל פעם קצת עם "ספר הדקדוק הפנימי" של דויד גרוסמן. אני איכשהו כנראה כל הזמן מחכה להבין את הפואנטה.........מחכה להגיע לרגע שבו אומר לעצמי "אהההה, הבנתי". בינתיים זה לא קורה.
בכל מקרה יש גם סדרות, תודה לאל, ומידי פעם אני צופה בפרק כזה או אחר בסידרה כזו או אחרת. גם בזה הטעם שלי די מגוון. אגב התחלתי פרק ראשון של "ברלין בלוז" וזה לא ממש תפס אותי. לא יודעת אם אתן לזה צ'אנס. מצד שני ראיתי פרק ראשון של "הַטַּבָּח" עם גורי אלפי וגל תורן וגם רותם סלע - שנדמה לי שכבר יצא לי לומר כאן כמה היא שחקנית מצוינת ולעומת זאת לא סובלת אותה כמנחה - ואהבתי בינתיים ממש.
טוב, מתחילה להיות רעבה אז יאללה, לחמם ארוחת צהריים - ולתת קודם כל למיינקוני, כמובן, שתמיד נכנס למטבח יחד איתנו ומזכיר לנו שהוא אוכל תמיד כשאנחנו אוכלים (אנחנו קוראים לזה "מיינקוני FIRST" 😂).
בתקווה להמשך יום שקט ולסוף שבוע שקט. אבל בלי הרבה תקווה באמת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה