במדור השרביט החם מבקש מוטי לשמוע על חוויות הטירונות שלנו.
את ההשראה לנושא הוא קיבל מהפוסט הזה של עדי, שהעלתה זכרונות מימי הטירונות שלה, לאחר שקיבלה בעצמה השראה מפוסט של תמר....
מה שאני מנסה לומר עם כל הרפרורים האלה, הוא שזו באמת דוגמא נפלאה למה שקורה בבלוגיה....ולמה זה באמת נראה יותר ויותר כמו קהילה.
אז וואו - הטירונות שלי. כן, זה היה די מזמן. התגייסתי באוגוסט 1977.
T ואני כבר היינו יחד מעל לשנתיים, והוא עדיין היה בצבא. הוא היה שריונר (לא פחות ולא יותר 😉 כמאמר השיר של להקת גייסות השריון) ואני כבר ידעתי מראש, שהתקבלתי ושובצתי לממר"מ לקורס תכנות, אבל לפני כן עברתי טירונות רגילה בבה"ד 12 בצריפין.
לי ולחברתי מהכיתה 'נטשה' היה זימון בדיוק לאותו תאריך גיוס, והחלטנו שאנחנו נוסעות יחד לבקו"מ. אני רואה איך היום משפחות וחברים מלווים את המתגייסים לבקו"מ - וזוכרת איך גם אנחנו ליווינו את ילדינו שלנו - אבל אותי ואת 'נטשה' אף אחד לא העלה על דעתו ללוות. נסעתי אליה לרמת אביב באוטובוס מהרצליה, היכן שגרתי עם הורי, ואז לקחנו יחד אוטובוס מרמת אביב עד לתל השומר.
התגייסנו ממש זו אחר זו כך, שאפילו המספרים האישיים שלנו היו עוקבים. במספר האישי שלי היה 00 בסוף - מה שהתברר אחר כך כמסמן אותי כבעלת סוג דם O+. אולי רק 0 אחד מסמן זאת, לא יודעת. בכל מקרה שלה הסתיים ב- 01.
בטירונות ב"הילטונים" של בה"ד 12 ישנו מיטה ליד מיטה, ועשינו הכל ביחד. בסך הכל, יחסית לצבא ויחסית לטירונות, התנאים שלנו לא היו רעים בכלל. ה"הילטונים" היו מבנים טרומיים בני שתיים או שלוש קומות. היו הרבה מאד בנות בכל חדר, מיטה ליד מיטה, כאשר כנראה לכל אחת מאיתנו היתה ארונית קטנה ליד המיטה - אני לא ממש זוכרת. המקלחות, כמובן, היו מצדו השני של המסדרון ומשותפות.
עבורי הטירונות זכורה כמאד קלה מכל הבחינות - גם הפיסית וגם הנפשית - לאחר שכמה שנים קודם לכן, בין כיתות ט' ל-י' השתתפתי בקורס מ"כים של הגדנ"ע, בן 6 או 7 שבועות, בבא"פ גדנ"ע (גם כן בצריפין) בתנאים הרבה פחות טובים מאשר בטירונות, עם אימונים ומסעות ומשמעת, כך שהטירונות עבורי היתה סוג של קייטנה.
'נטשה' ואני הסתדרנו מצוין בינינו, וגם עם הבנות האחרות - שהיוו מגוון יפה של בחורות מכל הארץ, מכל המוצאים, מכל סוגי היישובים, מרכז ופריפריה, צבריות ועולות חדשות/ישנות, קיבוצים ומושבים ועיירות פיתוח....הכל. וכולנו הסתדרנו, והיתה לנו מ"כית לא משהו, עד כמה שאני זוכרת אבל מ"מית נהדרת. מקסימה ממש.
ואל המ"מית הזאת פניתי כאשר איחר לי המחזור ונלחצתי שאולי אני בהריון. כי הרגשתי שאני יכולה לדבר איתה, לסמוך עליה.
עכשיו כשאני חושבת על זה הייתי צעירה מאד ודי CLUELESS.
אני לא יודעת מה עבר לי בראש, הרי בשלב ההוא T ואני עוד בכלל לא ממש שכבנו, ולא באמת ניתן היה להיכנס להריון ממה שכן עשינו. גם המחזור שלי מעולם לא היה סדיר, ולגמרי הגיוני היה שיהיו שיבושים עם שינוי הלו"ז והשיגרה של הטירונות. אבל הייתי בלחץ ומחוץ לסביבה הטבעית שלי, ואני יכולה רק להניח, שמשום שהורי היו מי שהיו, הרגשתי נוח יותר לפנות אל מפקדת המחלקה שלי בטירונות מאשר אליהם, בעת צרה.
גם יצירת הקשר עם הבית, לו רציתי, היתה בעצם בלתי אפשרית עבורי, כי להורי לא היה טלפון בבית, ובטירונות היתה גישה לטלפון ציבורי רק בשעות הערב, במשך שעה אחת - אם אינני טועה - ובשעות אלה לא הייתי תופסת את אבא שלי במשרד ממילא.
בשנים ההן טרם נחקק חוק ההפלות, ואין לי מושג מה היה קורה לו היה מתברר שאני אכן בהריון. בדיעבד אני לא מצליחה להבין מה עבר לי בראש לעשות את הבדיקה דרך צה"ל. הרי לו הייתי בהריון הגיוני שהצבא היה משחרר אותי, ובכך היתה מסתיימת הקריירה שלי בתחום המחשבים עוד לפני שהחלה.
בכל מקרה פניתי למ"מית המקסימה שלי, והיא דאגה לארגן לי בדיקת הריון בבי"ח אסף הרופא, הצמוד לצריפין. הלכתי לשם ברגל, מרחק לא קטן בחום הגדול של אוגוסט, ו-CLUELESS כמו שהייתי, איך שהגעתי הייתי צריכה דחוף לשירותים, ולא ידעתי שבעצם אני זקוקה לשתן הזה לצורך הבדיקה. אז כשלבסוף קיבלו אותי לבדיקה נאלצתי לשתות המון מים ולחכות הרבה זמן עד שיכולתי בכל זאת להיבדק, ולאחר יום או יומיים אני זוכרת שהמ"מית קראה לי כדי לבשר לי שהבדיקה שלילית ושאין לי מה לדאוג.
זו היתה טירונות בת 3 שבועות בסך הכל, שבאמת עברה עלי בשלום ובנעימים. בתום התקופה עשו לכולן שיחות לקראת שיבוץ, ואותי מאד מאד רצו לקחת לקורס מ"כיות. הבנתי אותם, כי באמת התאמתי מאד לתפקיד, אבל מה לעשות שכבר הייתי משובצת לקורס תכנות בממר"מ, תפקיד שהיה כרוך בחתימה של 3 שנות קבע, והיתה לו קדימות על קורס מ"כיות.
כשהגעתי לממר"מ הכרתי בעצם רק בחורה אחת שהיתה איתי בטירונות (שבאופן מצחיק שמה היה מעט דומה לשלי, ו צירוף מקרים מטורף כי לשתינו יש שמות מאד מאד נדירים ויוצאי דופן).
לא שמרתי על קשר עם החברות מהטירונות, ואפילו עם 'נטשה', לצערי, לא הצלחתי אחר כך לשמור על קשר לאורך זמן. פגשתי אותה הרבה שנים אחר כך, במסיבת הפתעה שבעלה של 'מחברת' (כיום הגרוש שלה) ארגן לה ביום הולדתה החמישים. היא לא השתנה במאומה למרות כל השנים. גם לא ממש הופתעתי כשהופיעה עם בת זוג....למרות שאי אז בתיכון ובטירונות לא דיברנו בכלל על דברים כאלה.
ותודה למוטי על הרעיון להעלות זכרונות מהטירונות...........
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה