הגעגועים לל' המתוקה מפתיעים בעוצמתם.
המבט מחפש אותה אוטומטית בכל הפינות הרגילות בהן נהגה לשבת כאשר הצטרפה אלינו בכל פעילות, בין אם בסלון, במקלחת או בחדר השינה.
אין לי מושג אם גם מיינקוני מרגיש בחסרונה - או אולי רווח לו שאף אחד לא נוהם עליו כשהוא מעז להתקרב, להתעניין, לרחרח או לנסות לשחק.
בינתיים הוא ממלא את תפקידו כחתול אוהב וחמוד שמתפנק ומנחם אותנו מאד.
גם השבוע הצלחתי להיפגש עם חברות וחברים (עם 'אורה' ועם 'מחברת' וגם עם 'שותפנו' ו'שריתה') אבל את הנכדים לא ראינו בשני, כי שרי הוזמנה למסיבת יום הולדת והיא ובתי לא היו בבית. נשמותק היה בטניס וחכמוד היה עסוק.
אבל הם יגיעו לארוחת ששי, וגם הורי יגיעו, וזה משמח אותי. הדברים הקטנים האלה עושים לי טוב.
אפילו דברים ממש קטנטנים, כמו ניצן חדש בעציץ שלי....
כי כל השאר כל כך רע. כל כך רע שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי מרוב רע.
ו-T כבר מדבר על התקפת טילים איראניים במהלך הסופ"ש. פשוט נפלא.
סיימתי לקרוא את "קצוות שרופים" ובסך הכל נהניתי ממנו מאד. ספר פשוט וקטן ולא יומרני. בדיוק מה שהתאים לי.
אני כבר באמצע עוד ספר - "חצי חלון חצי מראה" מאת מוני אנדר. הספר יצא מזמן (בשנת 2016) אבל הוא צץ לי באפליקציה "עברית" והסתקרנתי. הוא בעצם אוסף של סיפורים, די קצרצרים, שבכל אחד מהם מקבלים הצצה לסיפור אישי של דמות אחרת מתוך העולם החרדי. לא רע.
אחרי ש-T חטף את אחד מהתקפי הכאב שלו באמצע העבודה אצל הלקוח ביום רביעי, הצלחתי לשכנע אותו שלא ייסע לשם בחמישי, כי ממילא הוא צריך להתחיל לצמצם את נוכחותו בעסק. יש הרבה היבטים של העבודה שהלקוח פשוט לא הפנים, וכל עוד T נמצא שם לסתום חורים ולכבות שריפות, יש לי הרגשה שהוא פשוט לא ילמד. בסוף 'שותפנו' נסע במקום T - וזה דווקא היה טוב, כי הוא לא בקטע של המטבח אבל הוא כן סייע וגם העיר על נושאי שירות והגשה...
הוחלט שבשבוע הבא - שהוא השבוע האחרון שבו T יהיה עד אחרי פסח (כי אנחנו אמורים - אם ירצה היקום ולא יפריעו כל אוייבינו - לנסוע עם בתי ומשפחתה לטיול בר מצווה של חכמוד) - הוא לא ייכנס למטבח בכלל אבל יהיה בחוץ עם הלקוח ועובדי השירות וההגשה, ויוודא שיש להם נהלי עבודה ברורים ומסודרים. זה לא שהוא לא לימד אותם כבר מההתחלה איך עושים את זה, אבל הוא לא היה איתם בזמן ההגשה כדי להשגיח, והתברר שהם לא יישמו שום דבר ממה שהוא אמר.
הלקוח הזה, מתברר, פשוט לא יודע דבר וחצי דבר על ניהול מסעדה או על ניהול עסק בכלל. נראה איך הוא יסתדר לאחר שהליווי הצמוד של T ושל שותפנו יסתיים. ואולי בסוף הוא יחליט להעסיק אותם באופן קבוע, לייעוץ וליווי שוטף. ברור שהם לא יסעו לשם כל יום כמו שעכשיו, אבל בדומה לחלק מהלקוחות האחרים, הם יוכלו להיות שם לעזר במקרה הצורך, להדריך, לייעץ, לפתור בעיות ולענות על שאלות. נראה איך זה יתפתח.
בכל מקרה T הרגיש ביום חמישי כמו ביום חופש. זה היה ממש מצחיק, וגם נחמד.
אז עכשיו מבשלים לארוחת ששי, והתרנגולות והברווזים של השכן מקיימים את שיגרת הקרקורים הכפרית שלהם, שכל כך התרגלנו אליה, ובינתיים לא העירה אותנו אזעקה הלילה ונקווה לטוב גם בהמשך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה