השבוע במדור השרביט החם מבקש קנקן שנכתוב על הפער שבין אינדיבידואליזם מול קהילתיות בבלוגוספרה, נשווה בין עולם הבלוגים לבין הרשתות החברתיות שאנחנו פעילים בהן, וגם נספר מהי התרומה האישית עבורנו של אתר "פרפרים", המאגד תחתיו ומהווה קהילה לבלוגרים שונים מפלטפורמות שונות הכותבים בשפה העברית.
כתמיד, רק על עצמי לספר ידעתי, ואכן זה מה שמתבקש כאן. לספר על הזווית האישית שלי ועל החוויה האישית שלי.
אני כותבת מאז שלמדתי לכתוב, ועוד לפני כן סיפרתי לעצמי סיפורים. מגיל רך מאד אני גם מנהלת יומן וגם כותבת סיפורים ושירים, ואפשר גם לומר שבמשך שנים הרגשתי הרבה יותר נוח בכתיבה מאשר בשיחה.
היו שנים שבהן כתבתי כל יום, לעיתים יותר מפעם ביום, והיו פרקי זמן שבהם לא הגעתי לכתיבה כלל - מחמת העומס של החיים. אבל איכשהו תמיד חזרתי לזה, וכששמעתי על עולם הבלוגים, התחלתי לכתוב בלוג - באנגלית - בבלוגספוט של גוגל, אבל לא היה לי באמת זמן להתמיד בזה, וכמובן גם לא היו לי קוראים.
לא הייתי בקיאה בעולם הזה ולא ידעתי לחפש בלוגים של אחרים שעניינו אותי, אז לא הבנתי שצריך לקרוא ולהגיב אצל אחרים, ובכך אולי לעורר את סקרנותם לגבי ולגרום להם לבוא לקרוא אצלי. וממילא, בשלב ההוא לא עניין אותי ולא הבנתי כל כך את נושא המשוב מקוראים אחרים.
הרגשתי צורך לכתוב, ולא בא לי לכתוב במחברת למגירה, כפי שעשיתי כל השנים. ובאחת השיחות עם 'גם אמא' האהובה (שלצערי כבר מזמן אינה כותבת בבלוג בעצמה), הגעתי לאתר 'ישראבלוג'.
פתאום מצאתי את עצמי באתר בלוגים בעברית. ב'ישראבלוג' היה קל מאד למצוא כותבים אחרים ובלוגים שעניינו אותי, שהיו כתובים היטב או שהנושאים משכו את תשומת לבי. היה קל להגיב בפוסטים של אחרים, והיה קל מאד להגיע לבלוגים של מי שהגיב בפוסטים השונים.
היה קל ונוח לראות בעמוד הראשי של האתר שפורסם פוסט חדש של בלוגר כלשהו. היה קל להירשם לעדכונים של בלוג מסוים.
פצחתי בכתיבת הבלוג שלי בעברית, לקראת נקודת מפנה משמעותית בחיי - לקראת עזיבת מקום עבודתי האחרון ועזיבת מקצוע המחשבים בכלל - בלי לדעת מה צופן לי העתיד. עשיתי זאת בעיקר כדי לתעד לעצמי את מה שעובר עלי בתקופה זו, וגם לעבד לעצמי מחשבות כפי שתמיד נהגתי לעשות בעת כתיבת יומן.
לראשונה הצלחתי להתמיד ולכתוב עוד ועוד פוסטים, ומה גדולה היתה הפתעתי כאשר פתאום הופיעו תגובות של בלוגרים אחרים בפוסטים שלי. ובכל פעם שהגיבו אצלי, היה לי קל מאד להגיע ישירות לבלוג שלהם, לקרוא אצלם ולהגיב גם.
בנוסף, יכולתי לקרוא את התגובות שהם קיבלו מבלוגרים אחרים, וכך דרך התגובה להגיע גם לבלוגים שלהם, לקרוא, להגיב....ובכך הלך וגדל מעגל הבלוגים שקראתי ועשיתי עליהם מנוי.
התחלנו להכיר אלה את אלה ונוצר סוג של קהילה. זה לא תמיד היה הדדי כמובן - היו בלוגים שקראתי והגבתי שלא קראו או לפחות לא הגיבו אצלי, ולהיפך. אבל בהחלט נוצרו קשרי היכרות וסוג של ידידות וירטואלית עם חלק ניכר מהכותבים, והיו אלה הקשרים האלה בעיקר שאיפשרו את הנדידה, בסופו של דבר, לכתיבה בפלטפורמות אחרות - כמו וורדפרס או בלוגספוט - כאשר ישראבלוג התחיל לקרטע ובסופו של דבר ירד לגמרי - ועדיין לשמור על הקשרים עם חלק מהקהילה.
אבל זה כבר לא היה אותו הדבר, וחלק נכבד מהכותבים "נשרו" להם, או לפחות לא היתה לי דרך לדעת אם הם עדיין כותבים והיכן. שמעתי שחלק מהכותבים פשוט עברו לכתוב בפייסבוק, שאני מודה שזו פלטפורמה שמעולם לא הצלחתי להתחבר או לחבב במיוחד. מפאת האנונימיות שהיתה חשובה לי, יצרתי לי פרופיל של אמפיארטי בפייסבוק, אבל מהר מאד שמתי לב שאני בכלל לא נכנסת לשם, כפי שאני בקושי נכנסת לפייסבוק תחת שמי האמיתי. משהו שם לא מדבר אלי, ובטח לא נהוג שם לכתוב פוסטים בסגנון או אפילו באורך שדומה לבלוג. גם התגובות שם הן בסגנון שונה בדרך כלל. בדרך כלל פשוט עושים "לייק" כזה או אחר. זה חבל, כי דווקא בפייסבוק גם קל מאד מתוך התגובה עצמה להגיע לכותב ולדף שלו, ולקרוא את התכנים שלו. אבל לא אכנס כאן לכל שאר הסיבות מדוע אני לא מרגישה בנוח בפלטפורמה ההיא.
כשנעשה ניסיון על ידי אליפל ליצור קהילה חדשה של כותבים בעברית באתר גוגל פלוס, עטתי עליו כעל מוצאת שלל רב - אבל גוגל פלוס נגנזה על ידי חברת גוגל, ומי שהרים את הכפפה היה קנקן, שהקים את אתר פרפרים.
מה שאתר פרפרים מאפשר לי דומה במובנים רבים למה שנהניתי ממנו בישראבלוג. יש עמוד ראשי שבו אני רואה את הפוסטים שהתעדכנו לאחרונה. יש לי גישה לכותבים חדשים. יש חשיפה (שלא היתה קיימת בישראבלוג) לבלוגים שכתובים בפלטפורמות שונות. יש פינות שונות שמבליטות או מדגישות תכנים מומלצים או קישור למדורים כמו "מדור השרביט החם" עצמו או קישורים לבלוגים על פי נושאים ועוד ועוד.
ישנם לא מעט בלוגים שאני קוראת היום שנחשפתי אליהם רק דרך אתר פרפרים, למרות שהתברר לי בדיעבד שהם היו קיימים גם בישראבלוג. באותה מידה, התחילו להגיע אלי תגובות מבלוגרים שלא קראו אצלי קודם. מבחינתי זו ההוכחה הניצחת שגם כאן נוצרה קהילה של כותבים בשפה העברית, שעשויה להמשיך ולהתרחב.
מה שכן, העלו כבר פעם את הנקודה שכותבי פלטפורמת וורדפרס משום מה ממעטים להגיב בבלוגים שכתובים בבלוגספוט. ואולי גם להיפך, אני לא יודעת. וזה חבל. בעצם כל נושא ההגעה ה"חלקה" דרך קישור פשוט בתגובה עצמה לבלוג של המגיב הוא הדבר העיקרי שחסר לי היום. מהבחינה הזאת זה קל יותר ואפשרי כאשר הבלוגר ממלא בפרופיל שלו את כתובת הבלוג שלו....
עבורי, כתיבת הבלוג היא בראש ובראשונה תיעוד חיי לעצמי, ליבון ועיבוד רגשות ומחשבות, ומימוש צורך שקיים בי לכתוב. אני פחות עסוקה בתפוצה של הבלוג, במספר הקוראים או מספר התגובות. אני לא מגבילה מגיבים ומעולם לא מחקתי תגובה של מישהו (אלא אם זה היה קישור לספאם).
אבל על הקהילתיות הזאת שנוצרה עוד בימי ישראבלוג ואיכשהו שרדה את המעבר לכאן אני מודה ולא מוותרת. אני מרגישה שנוצרו כאן ידידויות לא פחות אמיתיות - כל אחד בדרכה - מאשר "בעולם האמיתי". וכן, גם אם רוב הקוראים שלי ורוב הבלוגרים שאני מגיבה אצלם אינם יודעים את שמי האמיתי ולא נפגשים איתי IRL* כמו שאומרים הצעירים, אני יודעת שחלקם מכירים אותי אף יותר מחלק ממכריי וחברי או בני משפחתי, כי כאן אני הכי אמיתית והכי לא מצונזרת.
ואני לא עסוקה בתהייה האם העולם הזה של הבלוגים הולך ונעלם. כרגע, בזמן הזה, טוב לי כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה