במדור השרביט החם מבקש מוטי לדעת מתי בפעם האחרונה היינו באמת מאושרים.
קשה לדבר על אושר בימים אלה.
בחודשיים האחרונים קשה במיוחד, וגם בשנה האחרונה לא משהו בארצנו הקטנטונת.... ובכלל כבר כמה שנים שגם אם בפרטי טוב לי, בין לבין אירועים קשים ומחלות וניתוחים ושאר ירקות - בכללי הבנתי שמתחוללים כאן תהליכים שרק הולכים ומתדרדרים.
אז אני בוחרת להתבונן באופן שונה על המילה "אושר" .
אני, כמו אחרים כאן, בוחרת לדייק לעצמי שישנם בחיי רגעים של אושר.
כן, אפילו בימים אלה.
ובדרך כלל הם קשורים למשפחה שלי. אל T. אל ילדיי ונכדיי. אל חברים טובים. אל ספר טוב.
הרבה פעמים אני חשה אושר, או לפחות שביעות רצון, בתום אימון מוצלח.
אני מצליחה ליהנות מטעם של אוכל טוב.
מתחושת המים הזורמים על גופי בעת מקלחת חמה.
רגעים של אושר.
כמו אלה שחוויתי אתמול כשנסענו להדליק נרות חנוכה אצל בתי.
הרגעים האלה, שבהם מימיני ומשמאלי התרפק לו נכד, ועלי התפנקה נכדה.
כן, ברגעים אלה הייתי באמת מאושרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה