נושא השבוע במדור השרביט החם הוא ספרו לנו על הבלוג שלכם והעורך שלו השבוע הוא מוטי אור.
ראשית תודה למוטי על ההתגייסות בעריכה ובהבאת נושא שבועי חדש. כל הכבוד. 😊
שנית - איזה נושא נהדר.
אז ללא עיכובים נוספים, אנסה לענות על רשימת השאלות שמוטי העלה:
1. ספר לנו על הרגע או האירוע שבו החלטת לפתוח בלוג. הרי זהו רגע מכונן בחייו של בלוגר (שלפניו היה "סתם" אדם). מה היה הטריגר או מי היה האדם שבזכותו הצטרפת לקהילת הבלוגרים?
בדומה להחלטות אחרות בחיי, גם כתיבת בלוג לא אירעה ברגע מסוים אלא לאורך זמן. שמעתי על בלוגים אבל לא קראתי מעולם בלוגים ובעצם לא היה לי מושג מכל העולם הזה של הבלוגוספירה.
בילדותי ניהלתי יומן חיים והוא ליווה אותי מאז הכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי ובעצם עד אחרי שבתי נולדה. היו תקופות בהן כתבתי בכל יום והיו תקופות בהן כתבתי לעיתים רחוקות. כשהייתי קטנה ניסיתי לנסח את הכתיבה שלי בדומה לספרים שקראתי, חלמתי להיות סופרת, וככל שהתבגרתי פשוט שפכתי את הלב ואת הנשמה אל הנייר. לאורך השנים היומן היה החבר הכי טוב שלי, והיחיד שיכולתי לספר לו הכל בלי לצנזר ובלי לברור מילים. עד היום יש לי את כל המחברות בהן כתבתי אז.
ואז הצנזור הפנימי וגם מבקר הפנים הכוחני שבתוכי השתלטו ולא יכולתי אפילו לכתוב לעצמי. נאלמתי וגם היומן שלי נזנח.
אי אז בשנת 2008 או 2009 גיליתי את הבלוג של גוגל, פתחתי חשבון אנונימי והתחלתי לכתוב שם סוג של יומן חיים באנגלית. אני זוכרת שהספקתי לכתוב שניים או שלושה פוסטים בהפרשי זמן ניכרים זה מזה וזנחתי גם אותו. לדעתי איש לא קרא את הפוסטים ההם.
ואז דרך המורה שלי לאסטרולוגיה הגעתי לאתר 'תפוז' ופתחתי גם שם בלוג, גם הוא אנונימי, הפעם בעברית. גם שם הספקתי לכתוב שניים, שלושה פוסטים וחדלתי. משהו לא עבד. והייתי לחוצה מדי עם עבודה ולא באמת פנויה לשבת ולכתוב את מה שעובר עלי.
ואז חברה טובה שלי סיפרה לי על הבלוג שהיא עצמה כותבת מזה כמה שנים בישראבלוג תחת הכינוי 'גם אמא' (הייתי שמה פה קישור לבלוג ההוא שלה אבל אני לא מצליחה להיכנס לישראבלוג, אינני מוצאת אף קישור עדכני שעובד). גם היא ניהלה יומן בילדותה ובנערותה וגם היא חשה צורך להעלות מחשבות ורגשות על הכתב, וכך הגיעה לבלוגיה. היא גם זו שסיפרה לי שהיא קוראת בלוגים של אנשים אחרים, מוצאת את אלה שמוצאים חן בעיניה ואף מגיבה אצלם, מתפתח סוג של דו שיח וכך הם מגיעים לקרוא גם אצלה. התחלתי לקרוא בבלוג הנהדר שלה מידי פעם - לא הייתי באמת פנויה בשנים ההן - ודרכה הגעתי גם לבלוגים נוספים.
אז כשהחלטתי לעזוב את העבודה ולצאת לדרך חדשה, החלטתי לתעד לעצמי את כל מה שעובר עלי ופתחתי את הבלוג הזה בישראבלוג. כאמור אין לי גישה אליו היום אבל גיביתי את כולו והעברתי אותו לבלוגספוט דרך וורדפרס.
2. איך חשבת שהבלוג ייראה כשפתחת אותו? בוודאי הייתה לך תוכנית פעולה מסודרת... לכתוב בנושאים מסוימים, בקצב מסוים. האם אתה כותב על אותם נושאים או ששינית כיוון בדרך?
אז בניגוד להנחה שמופיעה בשאלה הזאת, ממש לא היתה לי תכנית פעולה מסודרת לגבי הבלוג וכיצד הוא ייראה או מה תכננתי בדיוק לכתוב. את התמונה של הפינגווינים שאלתי בעוונותי ממיקרוסופט - זו אחת התמונות שמגיעה עם מערכת ההפעלה WINDOWS - מתוך מחשבה לא ממוקדת במיוחד על הנאמנות של הפינגווינים לזוגיות ולמשפחה. לא היה לי מושג באיזו תדירות או מה בדיוק אכתוב בו, אבל ידעתי שיש בי רצון וצורך לתעד לעצמי את מה שעובר עלי, ובחרתי באנונימיות כדי שאוכל לכתוב הכל - ללא צנזורה ובלי לברור מילים, כמו ביומני האישי.
האמת שלא ציפיתי שמישהו יתעניין בחיים שלי או יגיב לדברים שאני כותבת לעצמי, ובכל פעם שזה קרה זה הפתיע אותי מחדש. עד היום אני לא לוקחת כמובנת מאליה את העובדה שיש מי שקוראים ומגיבים לפוסטים שלי.
בדרך כלל אני פשוט מתעדת לעצמי את מה שקורה לי ביום יום או מחשבות שעולות בי, רגשות שמסעירים אותי, אבל למשל בתקופה שלמדתי אימון אישי תיעדתי לעצמי גם את הלימודים עצמם, תיעדתי לעצמי את רוב האימונים שעברתי (אבל מעולם לא כתבתי על מתאמנים שלי, למרות האנונימיות על זה אני מאד מקפידה) וכן מידי פעם אני גם מתעדת לעצמי מסעות וטיולים.
יש עוד חלקים בחיי שאינני יכולה לכתוב עליהם כי אין שום דרך לשמור על האנונימיות שלי או של אחרים בתחומים האלה, ועל כך אני קצת מצרה אבל זה מה שיש.
3. לו היית מתחיל מחדש היום, כשאתה כבר יודע ומכיר את מערכת היחסים שלך עם הבלוג, האם היית משנה משהו? כותב אחרת?
קשה לי להאמין שהייתי משנה משהו.
4. איזה שיר כאילו נכתב ממש על הבלוג שלך ויכול לתאר אותו?
לא מקורי במיוחד אבל "רק על עצמי לספר ידעתי" של רחל.
5. האם יש לך רשומה שבמבט לאחור התחרטת שפרסמת אותה? האם החלטת לבטל אותה בעקבות זאת, או שבחרת להשאיר את העבר במקומו?
לא נראה לי שאני מתחרטת על פוסט כלשהו ומעולם לא ביטלתי או החזרתי לטיוטות פוסט שכבר פורסם. כן יש לי כמה פוסטים בטיוטות שאיכשהו מעולם לא הבשילו ולא פורסמו. מעולם גם לא מחקתי תגובה של מישהו אלא אם היה מדובר ממש בספאם - כלומר מעולם לא מחקתי תגובה של מישהו בגלל תוכן התגובה.
6. כל בלוגר חווה משבר כתיבה. לפעמים מתרצים אותו בחוסר זמן, עומס בעבודה, בלימודים, במשפחה... ולפעמים זו פשוט המוזה שלוקחת חופשה. אם זה כבר קרה לך, אנחנו נשמח לדעת איך המשבר הגיע אליך ומה עשית כדי לצאת ממנו.
לא חושבת שחוויתי אי פעם ממש משבר כתיבה אבל בהחלט יש תקופות בהן לא מתעורר הצורך או הרצון לכתוב, ועד כה לא עשיתי דבר לגבי זה. אני כותבת רק כשבא לי, על מה שבא לי, ולא מייסרת את עצמי כאשר זה לא קורה. כמו שאין לי ציפיות שיקראו אצלי או יגיבו אצלי, כך גם אין לי ציפיות כאלה מבלוגרים אחרים או מעצמי.
בינתיים חיידק הכתיבה לא נוטש אותי, אבל אם זה יקרה אין לי מושג אם ואיך אחזור לזה.
7. כשאתה מדפדף אחורה בבלוג שלך ועובר על רשומות ישנות, האם יש לך רשומה מן העבר שהיית מפרסם היום שוב? למה?
זו שאלה מעניינת שדורשת דפדוף אחורה בבלוג ומעבר על פוסטים ישנים. יש פוסטים שאני זוכרת ויש הרבה שרק אם אקרא את הבלוג מחדש אזכר בהם. זוכרת בעיקר פוסט אחד (שחזרתי לקרוא עכשיו מחדש) בשם "עשינו דרך" שייתכן שהייתי מפרסמת שוב. למה? כי הוא עדיין נכון, אולי אף יותר נכון ממש שידעתי כשכתבתי אותו. כי גם מאז שכתבתי את הפוסט ההוא עשינו עוד דרך. אבל וואו, איזה כיף היה עכשיו לחזור אחורה בשנים ולקרוא פוסטים ישנים......
8. איזו רשומה של בלוגר אחר שקראת, הרגשת כאילו היית יכול לכתוב אותה בעצמך?
זו שאלה קשה כי אני מזדהה עם הרבה מאד בלוגרים לאורך השנים וייקח אולי שנים עכשיו לעבור שוב על כולם (וחלק כלל לא נגישים לי כי היו בישראבלוג) ולבחור.....אבל בהחלט פוסטים רבים של לא מעט בלוגרים מהדהדים לי את התחושות ואת המחשבות של עצמי. זה אולי אחד הדברים היפים והמרגשים ביותר בבלוגוספירה - הקשר ומערכות היחסים הוירטואליות אך מאד אמיתיות - רגשית - שגיליתי שמתפתחות בין הבלוגרים השונים.
9. ושאלה אחרונה חביבה - פינת הפירגון: איזה בלוג אתה קורא בקביעות ולא מחמיץ אף רשומה שלו?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה