מזה כמה ימים ש-T לא מרגיש טוב. אני מאד מודאגת. חלק מזה הוא פיזי / בריאותי - רמת האנרגיה שלו נמוכה והבטן עושה לו בעיות ועדיין לא קבלנו את תוצאות ה-CT וגם מהפרופסור (שקיבל את הדיסק של ה-CT) טרם שמענו. אבל חלק מזה הוא נפשי - "המצב" וכל מה שקורה במדינה מאד משפיע עליו וממש מדיר שינה מעיניו. אוף.
בנושא אחר, לקראת יום הולדתי, שיחול לקראת סוף החודש קיבלתי מאפליקציית e-vrit רשימת ספרים לבחירת מתנה מתוכם.
אחד הדברים שבלט לי במיוחד ברשימה הזו (ולא בקטע טוב, כמו שאחיינית2 תמיד אומרת), הוא כמות הספרים שבהם מדובר על משיכה של אישה ל"בנים רעים" או סיפור אהבה שבו האישה "מאבדת שליטה" לטובת הגבר וכיוצא באלה.
פה ושם מוצעים לי גם ספרים שאינם רומנים (כמו הספר של דן אריאלי או "היסטוריה קצרה של האנושות" של טום פיליפס, או "חיסול ממוקד" של מיכאל בר זהר וניסים משעל). ברשימה מופיע גם קומץ של ספרי מתח (שאת חלקם כבר קראתי), אבל הרוב המוחלט הוא רומנים רומנטים ובעיקר ארוטיים, ומככבת ברשימה סופרת, שאני מתביישת לומר שמעולם לא שמעתי עליה, בשם דנה לוי אלגרוד. הפסקתי לספור כמה ספרים שלה מוצעים לי במתנה הזאת. מודה ומתוודה שעברתי כבר כמה פעמים על הרשימה ואינני מוצאת אף ספר שבא לי לקבל במתנה. מאכזב מאד.
עדיין בנושא ספרים, סיימתי את THE MAIDENS ואני מודה, שלמרות שנהניתי מאד לקרוא לאורך כל הספר, שוב התעצבנתי והתאכזבתי מהסיום שלו - בדיוק כמו שקרא לי עם ספרו הראשון של מיכאלידס - המטופלת השקטה. אמנם ידוע (לי) שיש לי שריטה שכזו, סופים של ספרים - אני מאד רגישה לאופן ולדרך שבה סופרים בוחרים לסיים את ספריהם - אבל נראה שהסופר הספציפי הזה עקבי בלתת לספרים שלו סופים שמעצבנים אותי. לא נורא.
כעת התחלתי לקרוא סוף סוף את "רוזנפלד" של מאיה קסלר, ואם הבנתי נכון גם בו צפויה מידת מה של ארוטיקה - אבל אם זה יהיה כתוב היטב זה לא מה שיפריע לי. אדווח בהמשך.
'לונדון', בת דודתו של T מאנגליה, הפתיעה אותנו בביקור בלתי מתוכנן בארץ (ידענו שהם מגיעים בפסח) לבדה, והבנתי שהיא עושה סבב מפגשים עם בני הדודים השונים. מאיתנו היא ביקשה שנגיע אליה לדירה במודיעין (יש להם דירה שהם משכירים שם לטווחים קצרים ושוהים בה בעת ביקוריהם בארץ כדי להיות קרובים לבן שלהם שחי במודיעין עם אשתו ושלושת ילדיו) בשבת אחר הצהריים. יהיה נחמד להיפגש איתה שוב. כשהם היו בארץ בסתיו נפגשנו יחד עם כל בני הדודים, וזה היה נחמד אבל כיף לי יותר להיפגש איתה באחד על אחד.
חתני נוסע לכמה ימי סקי עם חברים באוסטריה אז בתי קבעה איתנו שנאסוף את הילדים בששי (בזמן שהיא עדיין עובדת בקליניקה) ונביא אותם אלינו, היא תצטרך כשתסיים לעבוד וכולם יישארו לישון אצלנו שוב. חגיגה. מקווה ש-T ירגיש טוב. בששי אמא שלי תחגוג יום הולדת 91 אבל האמת היא שגם היא לא אוהבת לעשות הו-הא מיום הולדתה וגם לנו אין עכשיו אנרגיות לארח שוב את כל המשפחה. אז נעשה לה משהו צנוע, רק אנחנו, בלי המשפחה של אחי. פשוט אין לנו כוח. לפחות אבא שלי מרגיש קצת יותר טוב (מאז שהוא התחיל לקבל פוסיד נרגעה לו קצת הבצקת ברגליים וירדו הנפיחויות, ופרט להליכות הוא חזר לכל הפעילויות שלו. אז הם מתכננים להגיע בששי. שמחה שעל פניו לפחות הם ממשיכים את השיגרה. בעוד שבועיים הוא אמור לעבור תהליך סימון כהכנה להקרנות, ואז תתחיל כמובן אופרה אחרת לגמרי. נקווה לטוב.
לבסוף, כפי שתכננתי, נפגשתי השבוע עם חברתי הישנה/חדשה 'היידי' וכל כך נהניתי מחברתה ומהשיחה ואני רק מחכה למפגש הבא שלנו.
אני מבינה שאני ממשיכה לעשות כל מה שביכולתי כדי למלא את יומי ואת חיי בנקודות אור שכאלה - חברות טובות, ספרים טובים, התעמלות ואוכל בריא וטעים, מפגשים ושיחות עם אנשים שעושים לי טוב.
אין לי כרגע כלים אחרים ברשותי כדי לשפר את המצב החיצון האובייקטיבי - לא הפיזי הבריאותי של T ולא של העולם סביבנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה