כיון שבתי עם משפחתה בודדו את עצמם מאיתנו השבוע, לגונן עלינו מפני נגיפי קורונה שאולי דבקו בהם עקב חשיפתם לאמו של חתני, רק הורי הגיעו בששי לארוחת ערב אינטימית וטעימה מאד. כולנו נהנינו מאד.
הלילות האחרונים עוברים על T בטוב, והוא מתחיל להרגיש שאולי אולי רואים את הסוף של ההחלמה הקשה הזאת.
בבקרים הוא כבר הולך 7 ואף 8 קילומטר, בקצב מצוין, וכשיורד גשם הוא גם הולך לחדר כושר. הוא עדיין מתעייף מאד אבל זו לא בעייה גדולה, יש לו הרבה זמן והזדמנות לנוח.
השבוע גם ביוכימיה וגם דודתו של T באנגליה חגגו ימי הולדת.
ביוכימיה חגגה יום הולדת 70 - וזה היה יכול להיות מאד משמח לולא הדכדוך המובן שנפל עליה, מכך שמאז שיצאה לפנסיה יש קורונה ואין באמת אפשרות לעשות את כל מה שהיא חשבה ותכננה לעשות בשנות הגמלאות שלה. באמת מבאס.
שלחנו לה זר צבעוניים יפים וכתבנו ברכה מהלב, ואנחנו מקווים שבשוך גל האומיקרון הנוכחי נוכל לחגוג יחד - את יום הולדתה וכבר גם יום הולדתי שיחול בששי בקרוב - כפי שאנחנו נוהגים לחגוג יחד רוב השנים.
דודתו של T חגגה יום הולדת 97 וגם לה ארגנו משלוח זר פרחים מהודר (מדהים כמה קל בימינו לארגן משלוח פרחים כולל יין או שוקולד או ארגטל יפה לחו"ל) עם ברכה אוהבת וזה כמובן שימח אותה מאד.
בגיזרת הסאגה הבלתי נגמרת של תיקון השער - הגעת הטכנאי נדחתה מראשון לשני (בגלל שהטכנאי של יום ראשון נכנס לבידוד, כמובן) אך לזכותו של הטכנאי השני ייאמר שהוא הגיע בזמן ובגשם שוטף, בדק ומצא את הבעייה - בכלל בכבל שעובר מתחת לשביל ומחבר את פיקוד השער למנוע של כנף שמאל.
נראה שבעת ההשחלה של כבל החשמל שבוצעה על ידי איש התקשורת שלנו נשחק ציפוי הכבל ונחשף, ועם הגשם הראשון והמים שחלחלו הוא התחיל לקצר בכל פעם שהפעלנו את השלט של השער. כעת נצטרך להזמין אותו להחליף לכבל תקין. בינתיים ניתק הטכנאי את הכנף השמאלית של השער כדי שנוכל לפחות לפתוח ולסגור את הכנף הימנית בעזרת השלט. נסתדר ככה בינתיים.
השבוע התקדם קצת עוד פרויקט גדול שלי שאני לא יכולה לפרט עליו בבלוג, אבל אז התברר שכמו דברים אחרים רבים (מדי) גם כאן בוצעה עבודה לגמרי רשלנית על ידי נותני השירות, ונאלצנו להחזיר את הכל ולדרוש ביצוע (חלקי) מחדש. אז גם זה ייאלץ לחכות עוד קצת.
אמו של חתני עדיין עם הקורונה - עדיין חיובית ב-PCR אחרי 10 ימי סימפטומים, מרגישה די בסדר, אבל יש לה די הרבה ליחה והיא מאד חלשה. T אומר שאין סיכוי שזה אומיקרון ושהיא כנראה חטפה דלתה. אין לי מושג ואני לא חושבת שבדקו לה את זה בכלל. שאלנו אם היא קיבלה את התרופה החדשה נגד קורונה והיא ענתה - באופן מתמיה - שלא, שהיא מחכה שזה יעבור. איזו תשובה מוזרה - לו היתה מקבלת תרופה אולי היתה חוטפת את זה קל יותר? אולי היה עובר מהר יותר? בכל מקרה היא נחה, בלית ברירה, ואולי זה בדיוק מה שמתאים לה - היא אחת כזאת שכל הזמן מתרוצצת ואז מתמוטטת - אז אולי זו באמת הזדמנות מצוינת עבורה לתת לעצמה עצירה מוחלטת מהכל.
השבוע T נסע להיפגש עם לקוח, בפעם הראשונה מאז הניתוח. הוא אמנם שמר על עצמו מאד - מסיכה לאורך כל הפגישה ושמירת מרחק - אבל הוא עבד שוב וזה שימח אותו (ואותי) מאד.
בששי כנראה נעשה ארוחה ובתי תגיע עם חתני והנכדים, אבל לא בטוח שגם הורי יגיעו. מצד אחד חשוב להם לבוא לחגוג לי את יום ההולדת, מצד שני הם מהססים אם להיפגש עם הנינים בעת הזאת. נתתי להם כמובן "פטור" מהמפגש, הכי חשוב לשמור על הבריאות. נראה שכמו שדחינו את חגיגות יום הולדתה של אמא, כך אולי נדחה גם את שלי.
אני קוראת את "הסדק" מאת יריב ענבר (שמפאת הצנזורה אינו שמו האמיתי). קיבלתי את הספר במתנה מאפליקציית "עברית" ליום הולדתי. מבחר הספרים שהוצעו לי לכבוד יום ההולדת היה די מוגבל, אבל בסך הכל הצלחתי להתחבר לספר והוא זורם וקריא למדי.
בינתיים סוער בחוץ ונעים וחמים בפנים. חושבת על כל מי שנמצא בחוץ וקר לו (או חלילה נמצא בפנים וקר לו).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה