השבוע נכנסה אחר כבוד לסלט של ארוחת הערב שלנו החסה החדשה שגדלה ב"גינת הקיר" ההידרופונית שלנו.
כך נראית הגינה שלנו היום, כחמישה שבועות אחרי שהוקמה ונשתלה
עם הרבה מתח אבל לא הרבה אופטימיות ציפיתי לשמוע מה יוחלט עם הסגר - וכצפוי, קצת הוארך, קצת הוחלט שלא להחליט, וקצת הבנתי שכנראה שוב אנחנו בייבי סיטר גם בשבוע הבא.
כמו מה שקבלתי השבוע מגיסתי בוואטסאפ המשפחתי:
השבוע שמרנו על הנכדים פעמיים. מה שאהבתי, הוא שכאשר שוחחתי בוידאו עם בתי אתמול, 'שרי' אמרה לי "תא תא פה פה" שזה אומר "סבתא, בואי לפה". שלולית.
ביקרתי אצל האופטלמולוג, שקבע שאכן הכל בסדר ובינתיים לא נראה שיש לי לחץ תוך עיני (אני במעקב כי אבא של סובל מגלאוקומה וגם אצלי היה חשד כזה).
הייתי בדיקור וטווינה אצל 'שנטי' אחרי שלא הייתי אצלה מאז לפני הסגר, והיא היתה מאד מרוצה ממצבי. קבענו שמעכשיו מספיק להגיע אליה פעם בחודש. לגמרי במקרה פגשתי אצלה את הוריה, 'המהנדס' ו'ביוכימיה' שבדיוק הגיעו כדי לאסוף את הנכדים אליהם הביתה. גם אותם לא ראיתי המון זמן - מלפני הסגר, מלפני שכולנו התחסנו, למרות ששוחחנו כל שבוע בטלפון. היה כיף ממש לראות אותם ככה פתאום, וקבענו שכאשר ייגמר הסגר נקבע לנו מפגש סוף סוף.
שוחחתי טלפונית עם הדיאטנית, שהיתה מאד מרוצה ממני. בינתיים ירדתי כשעשרים ושלושה אחוז מהמשקל שלי. אמנם T ירד יותר קילוגרמים ממני, אבל באחוזים אנחנו ממש צמודים. זה קטע. בפעם הבאה כבר קבעתי אצלה תור במרפאה, לא תור טלפוני. הגיע הזמן שהיא תראה במו עיניה.
בבוסטון היתה סופת שלגים השבוע. הגן של 'סביבוני' הרשה לעצמו לסגור ליום אחד (למרות שבפועל כן ניתן היה לנסוע ברחובות, הם עשו לעצמם snow day, שזה דבר מאד מקובל שם). אז סביבוני נשאר בבית מהגן, ובני וכלתי עשו תורנויות כדי להיות איתו. במזל גדול בדיוק באותו היום הגיעה אליהם החבילה ששלחנו לו עם טרקטור, מחפר, מערבל בטון ומשאית ועוד - הכל מיניאטורי, כזה שאפשר להסתובב איתו ביד של פעוט - והילד היה בעננים.
תיכף אסע להביא את הורי לארוחת ערב, הנכדים לא יבואו הערב אבל כנראה בתי וכל המשפחה יגיעו מחר, ל"הפרת הסגר" השבועית שלנו. ואחר כך נראה מה יהיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה