אז מדברים על הקלות קלות בסגר, ומהזווית האנוכית שלי (בעיקר של בתי) בעיקר אני מקווה שאכן ייפתחו הגנים. וגם יחודש הטייק אוויי מהמסעדות (שבלעדיו לרוב הלקוחות של T לא היתה הצדקה לפתוח בכלל והם נשארו בשבועות האחרונים סגורים).
השבוע יצא לנו לממש פעמיים את ההיתר לעשות בייבי סיטר לילדי עובדים חיוניים - פעם אחת נסענו לבתי ושמרנו במשך שעתיים על הילדים כשהיא הלכה לעבוד, ופעם אחת הם הגיעו אלינו ובילו כאן את כל הבוקר. שלושה מבוגרים על שלושה ילדים, כאשר שניים זקוקים לעזרה טכנית או אחרת בזום ואחת פצצת אנרגיה קטנה ומתוקה משתוללת בכל הבית, מבקשת שירים (אפשר לדעת איזה שיר על פי התנועות שהיא עושה) ורוקדת, מטפסת על כל דבר ומנסה לגעת בכל דבר.... זה כבר הרבה יותר קל והגיוני מאשר אמא אחת עם כל השלושה כל יום כל היום.
וגם ככה אחרי שהם הלכו כאב לנו כל הגוף.
לא שזה מנע בעדנו לצאת להליכות שלנו. מה שכן, ביום שהם היו כאן הלכתי "רק" בבוקר. בערב ויתרתי לעצמי. נתתי לעצמות הזקנות לנוח קצת.
אנחנו ממשיכים לרדת במשקל לאט ובהדרגה.
בזכות שיעורי הפסנתר שאני מקבלת מנשמותק, שוב חזר לו החשק לנגן והוא אפילו מתלבט אם לחזור לשיעורים בעצמו. אם כן - אני את שלי עשיתי. ואחרי ששמע אותי מנגנת בפסנתר החליט T להזמין פסנתר (חשמלי) שיהיה גם לנו בבית. וזה כיף גדול. גם אוכל "לעשות שיעורי בית" עבור נשמותק, וגם הוא יוכל לנגן כאן, כמו שחכמוד מנגן כאן על הגיטרה. בנוסף בני יוכל לנגן כשיבוא (יום אחד זה יקרה) לבקר.
נוקת ותינוקי גדלים ומתפתחים בקצב מרשים. תינוקי מתאקלם לו בהדרגה בגן. עדיין קשה לו להיפרד מהוריו בבוקר אבל הוא כבר הולך לבד לחפש גננת שתיקח אותו על הידיים. הוא רגוע בגן ומשחק, עדיין לא מחפש חברת ילדים אחרים וגם לא משתתף עדיין בשום פעילות, אבל הוא כן אכל ארוחת צהריים עם כולם, מה שאף אחד לא ציפה. הוא גם התחיל סוף סוף לקשקש הברות כמו 'בה בה' , 'דה דה' (חשבתי שהוא מתכוון ל"אבא" אבל התברר שיש שיר שמתחיל עם "בה בה בצל" שהוא מאד אוהב). כשמראים לו משאית הוא אומר "ת..ת..ת.." ואני תוהה אם הוא מנסה לומר את הסוף של 'משאית' או את ההתחלה של 'truck'. כך או אחרת אני מאמינה שהמילים שלו ממש מעבר לפינה.
נוקת גם היא מרחיבה את אוצר המילים שלה. וכשהיא מביאה לבתי את הטלפון ומצביעה עליו ומבקשת "תא-תא" - להתקשר אלי - אז אני כמובן שלולית של נחת.
אתמול בתי סיפרה שבמקום ללכת לישון בערב היא נעמדה במיטה וצעקה את שמו של חכמוד. לא בא לה להירדם, בא לה לשחק. היא שלחה לנו הקלטה והתמוגגנו.
בגזרת הספרים סיימתי את "מה המספר שלך?" של סופי קינסלה וממש הצטערתי שהוא נגמר. הספר הזה עשה לי טוב על הלב. ושוב תודה לג'וליאנה על ההמלצה.
קוראת עכשיו את "המטופלת השקטה" של אלכס מיכאלידס. אני ממש בהתחלה אבל זה נראה טוב.
לא רציתי שיטילו סגר, אבל מרגע שהטילו ומרגע שנראה (אם להאמין למספרים המתפרסמים) שלמרות ההפרות המתוקשרות הוא אפילו עשה את העבודה - אז אני מקווה שלא יפתחו שוב את הכל תחת לחץ ופופוליזם כמו ביציאה מהסגר הראשון, ובכך יהרסו את המעט שהושג, ותוך כדי כך פגעו כלכלית ונפשית בכל כך הרבה אנשים..............
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה