בפעם הראשונה השנה הדלקתי מזגן על קירור. אמנם מקפידה על 25 מעלות, וזה מספיק, אבל בכל זאת יש לומר "שהחיינו", לא?
אתמול הצלחנו לשוחח בזום עם בתי ומשפחתה, סוף סוף באיכות טובה - משום מה בוואטסאפ וידאו הם כל הזמן מתנתקים.
גם עם בני ומשפחתו הקטנה שוחחנו - עכשיו שכולנו בבית כל הזמן יש זמן לשוחח כמעט כל יום.
T דואג מאד לפרנסתם של בני וכלתי, המוזיקאים, כאשר אין באופק אירועים או קונצרטים, ויש רק קומץ תלמידים שהם עדיין מלמדים באופן מקוון. אמנם גם להם יש הכנסה משכר דירה אבל גם זה בסכנה, אם דיירים לא יוכלו לעמוד בתשלומים.
לפחות חתני ממשיך לעבוד באופן מלא, מהבית, על שלושה פרוייקטים במקביל, וגם בתי ממשיכה לטפל דרך זום מהבית, אז בחזית הזאת אנחנו יחסית רגועים.
היום עטינו מסיכות וכפפות ונסענו לנתניה ליוחננוף לקנות מצרכים לליל הסדר - אנחנו מבשלים גם עבור בתי ומשפחה ועבור הורי (שטרם התבשרו על זה, רק כדי שלא תהיה להם הזדמנות להתנגד).
חוץ מביצים השגנו הכל, כולל דג (טוב, לא קרפיון, אז לא יהיה געפילטע פיש), כולל קמח מצות, כולל מצות.
אתמול התבשרנו שיש אצל הירקן שלנו ביצים - אז אם לא חיסלו לא אתמול והבוקר את כל המלאי, T יקפוץ לקנות אחר כך (לא בשבילנו, כי לנו יש מספיק, אבל בשביל הורי שלא השיגו בכלל).
לא היה תור בסופר כשהגענו, ולא היה תור בקופה בכלל, והצלחנו לסיים את כל הקנייה תוך חצי שעה.
כשיצאנו כבר השתרך תור ארוך (ולא מספיק מרווח לטעמי) בחוץ.
לא דילגנו על שום שלב בטקס הסרת הכפפות, המסיכות, אלכוג'ל עוד ברכב ואז חיטוי מלא של כל השקיות הרב פעמיות, החד פעמיות, האריזות, וכן גם המפתחות והטלפון, התיק, הארנק, כרטיס האשראי.
מה שאנחנו לא עושים (בניגוד לאחי וגיסתי, אם הם יוצאים בכלל) זה להחליף את כל הבגדים ולהתקלח ולחפוף.
מתופעות הלוואי של הסגר: הרכב של T לא הניע הבוקר, אחרי שלא נסע בו כמה ימים.
לסופר נסענו עם הרכב שלי, ועכשיו הוא טוען את המצבר שלו (בגלל בעיות עבר עם רכב קודם ואופנוע, הוא רכב בזמנו בעלי אקספרס מטען מצוין, שכבר שימש אותנו לא פעם).
אז המשימות לימים הקרובים: בישול לליל הסדר וגם סידור יסודי של המרתף.
ואף מילה על הרשויות, ממשלה, ממשלה שבדרך, שרים שצריך לא רק לפטר אלא גם לתלות בכיכר העיר.
אתמול הצלחנו לשוחח בזום עם בתי ומשפחתה, סוף סוף באיכות טובה - משום מה בוואטסאפ וידאו הם כל הזמן מתנתקים.
גם עם בני ומשפחתו הקטנה שוחחנו - עכשיו שכולנו בבית כל הזמן יש זמן לשוחח כמעט כל יום.
T דואג מאד לפרנסתם של בני וכלתי, המוזיקאים, כאשר אין באופק אירועים או קונצרטים, ויש רק קומץ תלמידים שהם עדיין מלמדים באופן מקוון. אמנם גם להם יש הכנסה משכר דירה אבל גם זה בסכנה, אם דיירים לא יוכלו לעמוד בתשלומים.
לפחות חתני ממשיך לעבוד באופן מלא, מהבית, על שלושה פרוייקטים במקביל, וגם בתי ממשיכה לטפל דרך זום מהבית, אז בחזית הזאת אנחנו יחסית רגועים.
היום עטינו מסיכות וכפפות ונסענו לנתניה ליוחננוף לקנות מצרכים לליל הסדר - אנחנו מבשלים גם עבור בתי ומשפחה ועבור הורי (שטרם התבשרו על זה, רק כדי שלא תהיה להם הזדמנות להתנגד).
חוץ מביצים השגנו הכל, כולל דג (טוב, לא קרפיון, אז לא יהיה געפילטע פיש), כולל קמח מצות, כולל מצות.
אתמול התבשרנו שיש אצל הירקן שלנו ביצים - אז אם לא חיסלו לא אתמול והבוקר את כל המלאי, T יקפוץ לקנות אחר כך (לא בשבילנו, כי לנו יש מספיק, אבל בשביל הורי שלא השיגו בכלל).
לא היה תור בסופר כשהגענו, ולא היה תור בקופה בכלל, והצלחנו לסיים את כל הקנייה תוך חצי שעה.
כשיצאנו כבר השתרך תור ארוך (ולא מספיק מרווח לטעמי) בחוץ.
לא דילגנו על שום שלב בטקס הסרת הכפפות, המסיכות, אלכוג'ל עוד ברכב ואז חיטוי מלא של כל השקיות הרב פעמיות, החד פעמיות, האריזות, וכן גם המפתחות והטלפון, התיק, הארנק, כרטיס האשראי.
מה שאנחנו לא עושים (בניגוד לאחי וגיסתי, אם הם יוצאים בכלל) זה להחליף את כל הבגדים ולהתקלח ולחפוף.
מתופעות הלוואי של הסגר: הרכב של T לא הניע הבוקר, אחרי שלא נסע בו כמה ימים.
לסופר נסענו עם הרכב שלי, ועכשיו הוא טוען את המצבר שלו (בגלל בעיות עבר עם רכב קודם ואופנוע, הוא רכב בזמנו בעלי אקספרס מטען מצוין, שכבר שימש אותנו לא פעם).
אז המשימות לימים הקרובים: בישול לליל הסדר וגם סידור יסודי של המרתף.
ואף מילה על הרשויות, ממשלה, ממשלה שבדרך, שרים שצריך לא רק לפטר אלא גם לתלות בכיכר העיר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה