אז כבר היה מי שהתלונן (בערך) שבקושי הספיק להגיב על פוסט קודם שלי, וכבר יצא פוסט חדש והעיף את הפוסט ההוא "לתהום הנשייה".
ובכל זאת - הצורך לכתוב חזק מדי מכדי להתחשב ב"אולי לא כולם הספיקו לקרוא ולהגיב, אז אחכה עם פרסום פוסט חדש בינתיים". כשאני כותבת אני לא חושבת על "מי קורא, מי מגיב". זה פשוט נשפך ממני.
ובכל זאת, אם אני מקשה על מישהו - מבקשת סליחה מראש. זה לא בכוונה להקשות.
שאלתי את T איך באמת הוא מתכוון להעביר אוכל שהוא יבשל לבתי ולהורי ועדיין להיות אזרח טוב ולשמור על הסגר.
הוא טוען שזו בעצם הספקת אוכל על ידי שליח, ואם מותר למסעדות לעשות זאת אז מותר גם לו (או לחתני, לצורך העניין, אם הוא יגיע לקחת, ואולי אפילו יסכים להעביר לשער 'האחוזה' את של הורי).
האמת שזה נשמע הגיוני.
כל סוגיית המסיכות וההנחיות הסותרות היתה מצחיקה אותי לולא הנושא היה כל כך חמור.
אנחנו התחלנו להשתמש במסיכות עוד לפני כן, כשהבנו (בהיגיון פשוט) שככל שנגן על אזור האף והפה מהתזות אקראיות מאנשים אחרים כך נפחית את הסיכוי להיחשף לנגיף. ולא משנה אילו מסיכות.
בהתחלה מצאנו מסיכות כאלה של פועלי בניין, אחר כך 'שותפנו' קנה לנו שתי מסיכות מנתחים רגילות (והביא עד פתח הבית בלי להיכנס), ואז הזמנתי ברשת מסכות "שוות" יותר, במחיר מופקע, אבל לפחות אנחנו מסודרים.
התחלתי להרגיש שאני שוב עולה במשקל - זה היה הגיוני, מרגע שהרגשתי טוב ולא כאב לי שום דבר ולא היתה אנטיביוטיקה שתפחית לי את התיאבון - אז היום אני בכל הזדמנות עולה ויורדת כמה פעמים במדרגות הבית, לשרוף עוד כמה קלוריות ולהפעיל את הלב-ריאה. נראה אם זה יעזור.
אתמול כשדיברתי עם בתי היא נשמעה בשארית הכוחות והסבלנות שלה. האמת שגם בלי סגר וכולם בבית כל הזמן, כאשר יש תינוקת שמסרבת להבריא לגמרי, מתעוררת כל שעתיים גם בלילה - זה מתיש ומורט עצבים. הדבר שאני הכי זוכרת מלהיות אמא צעירה לתינוקות זו העייפות הזאת. חוסר השינה מפחית לגמרי את היכולת להכיל את כל מה שקורה, כל מה שבזמנים אחרים אפשר להתמודד איתו אחרת לגמרי. חוסר שינה זה עינוי. פשוט עינוי.
היום יש לה יום מלא של טיפולים (מקוונים) אז חתני יהיה יותר זמן ברצף עם נוקת - מקווה שזה יעזור.
מצד שני בבוסטון הרחוקה, נראה שבני וכלתי נהנים מכל רגע עם תינוקי.
הרבה עבודה אין להם - רק כמה שיעורים מקוונים עם תלמידיהם - אבל הם מצליחים בינתיים לשמור על מוראל גבוה.
בארה"ב המצב כל כך גרוע שהתחלתי קצת לדאוג להם, אבל בינתיים הבנתי שבבוסטון המצב לא גרוע כמו ניו יורק, למשל, והם גם באמת באמת לא יוצאים כמעט מהבית - רק לסופר ורק אחד מהם ותוך הקפדה. מקווה לטוב.
היה משמח לשמוע שבמשלוח שהורי קיבלו היום היו חסרים רק ארבעה מוצרים, אחד מהם ביצים כמובן. דווקא כאן באזור הציעו לנו ביצים גם אצל הירקן אתמול וגם בטיב טעם היום - לא לקחנו כי בינתיים יש לנו די והותר.
הירקן שחלה בקורונה קיבל היתר לפתוח מחדש את החנות, בצוות חלופי לגמרי ולאחר חיטוי, ורק במשלוחים. לא הזמנו אצלו אבל שימח אותי לשמוע. עצוב לי על כל אחד שמאבד את פרנסתו.
מנהיגינו בבידוד (או חולים) - ממש דוגמא אישית.
מקווה לטוב באופן כללי.
ובכל זאת - הצורך לכתוב חזק מדי מכדי להתחשב ב"אולי לא כולם הספיקו לקרוא ולהגיב, אז אחכה עם פרסום פוסט חדש בינתיים". כשאני כותבת אני לא חושבת על "מי קורא, מי מגיב". זה פשוט נשפך ממני.
ובכל זאת, אם אני מקשה על מישהו - מבקשת סליחה מראש. זה לא בכוונה להקשות.
שאלתי את T איך באמת הוא מתכוון להעביר אוכל שהוא יבשל לבתי ולהורי ועדיין להיות אזרח טוב ולשמור על הסגר.
הוא טוען שזו בעצם הספקת אוכל על ידי שליח, ואם מותר למסעדות לעשות זאת אז מותר גם לו (או לחתני, לצורך העניין, אם הוא יגיע לקחת, ואולי אפילו יסכים להעביר לשער 'האחוזה' את של הורי).
האמת שזה נשמע הגיוני.
כל סוגיית המסיכות וההנחיות הסותרות היתה מצחיקה אותי לולא הנושא היה כל כך חמור.
אנחנו התחלנו להשתמש במסיכות עוד לפני כן, כשהבנו (בהיגיון פשוט) שככל שנגן על אזור האף והפה מהתזות אקראיות מאנשים אחרים כך נפחית את הסיכוי להיחשף לנגיף. ולא משנה אילו מסיכות.
בהתחלה מצאנו מסיכות כאלה של פועלי בניין, אחר כך 'שותפנו' קנה לנו שתי מסיכות מנתחים רגילות (והביא עד פתח הבית בלי להיכנס), ואז הזמנתי ברשת מסכות "שוות" יותר, במחיר מופקע, אבל לפחות אנחנו מסודרים.
התחלתי להרגיש שאני שוב עולה במשקל - זה היה הגיוני, מרגע שהרגשתי טוב ולא כאב לי שום דבר ולא היתה אנטיביוטיקה שתפחית לי את התיאבון - אז היום אני בכל הזדמנות עולה ויורדת כמה פעמים במדרגות הבית, לשרוף עוד כמה קלוריות ולהפעיל את הלב-ריאה. נראה אם זה יעזור.
אתמול כשדיברתי עם בתי היא נשמעה בשארית הכוחות והסבלנות שלה. האמת שגם בלי סגר וכולם בבית כל הזמן, כאשר יש תינוקת שמסרבת להבריא לגמרי, מתעוררת כל שעתיים גם בלילה - זה מתיש ומורט עצבים. הדבר שאני הכי זוכרת מלהיות אמא צעירה לתינוקות זו העייפות הזאת. חוסר השינה מפחית לגמרי את היכולת להכיל את כל מה שקורה, כל מה שבזמנים אחרים אפשר להתמודד איתו אחרת לגמרי. חוסר שינה זה עינוי. פשוט עינוי.
היום יש לה יום מלא של טיפולים (מקוונים) אז חתני יהיה יותר זמן ברצף עם נוקת - מקווה שזה יעזור.
מצד שני בבוסטון הרחוקה, נראה שבני וכלתי נהנים מכל רגע עם תינוקי.
הרבה עבודה אין להם - רק כמה שיעורים מקוונים עם תלמידיהם - אבל הם מצליחים בינתיים לשמור על מוראל גבוה.
בארה"ב המצב כל כך גרוע שהתחלתי קצת לדאוג להם, אבל בינתיים הבנתי שבבוסטון המצב לא גרוע כמו ניו יורק, למשל, והם גם באמת באמת לא יוצאים כמעט מהבית - רק לסופר ורק אחד מהם ותוך הקפדה. מקווה לטוב.
היה משמח לשמוע שבמשלוח שהורי קיבלו היום היו חסרים רק ארבעה מוצרים, אחד מהם ביצים כמובן. דווקא כאן באזור הציעו לנו ביצים גם אצל הירקן אתמול וגם בטיב טעם היום - לא לקחנו כי בינתיים יש לנו די והותר.
הירקן שחלה בקורונה קיבל היתר לפתוח מחדש את החנות, בצוות חלופי לגמרי ולאחר חיטוי, ורק במשלוחים. לא הזמנו אצלו אבל שימח אותי לשמוע. עצוב לי על כל אחד שמאבד את פרנסתו.
מנהיגינו בבידוד (או חולים) - ממש דוגמא אישית.
מקווה לטוב באופן כללי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה