זה לא הולך להיות פוסט פוליטי, למרות שאתחיל אותו כהמשך לפוסט הקודם:
בתחום הלאומי: אני מסתובבת עם בחילה קשה מאז יום רביעי בחצות.
בתחום האישי - אני פורחת.
זו "הפרדת הרשויות" הפרטית שאני עושה לעצמי כדי לא להסתובב עם פרצוף שמשקף את הבחילה הזאת.
אז בתחום הפרטי זה היה שבוע רגוע, עם הרבה פעילות גופנית ומפגשים חברתיים ומשפחתיים.
T וחתני נסעו לערד למסלול המירוצים שם וקיבלו שיעור נהיגה ספורטיבית (כל אחד ברכב שלו) ונהנו מאד. זו היתה מתנת יום ההולדת שלהם ל-T (אני השתתפתי) וזה היה מאד מאד מוצלח.
למי שחושב שבא לו גם: יש אפשרות לעשות את זה ברכבך הפרטי, או ברכב שלהם.
היתרונות לנהוג ברכב הפרטי: יש מזגן (בשלהם אין) ואפשר ללמוד באמת את היכולות של הרכב שלך.
החסרונות: זה לא ממש בריא לצמיגים ולבלמים.....
בכל מקרה היה להם כיף גדול.
באותו זמן באזור השרון נפגשתי עם חברות מהעבודה לשעבר (גם אני וגם זו שארחה אותנו בביתה "לשעבר" וכל השאר עדיין עובדות שם).
היה טוב לפגוש את כולן. פרט ל'חתולה' לא ראיתי אף אחת מהן מאז הפעם האחרונה שנפגשנו כולנו במסיבת הפרידה מזו שעכשיו ארחה אותנו.
אקרא למארחת שלנו 'מאשה' למרות שהאינסטינקט הראשוני שלי היה למצוא לה כינוי אחר - אני אוהבת אותה מאד אבל היא מדברת כל כך הרבה וכל כך מהר ותופסת את כל המקום.....שהרבה פעמים כשאנחנו ביחד אני מרגישה קצת חסרת נשימה. אני לא חושבת שאי פעם סיימתי משפט שלם לידה. ואנחנו מכירות לפחות 12 שנה, לדעתי. אבל היא באמת בחורה טובה וזו הפעם השנייה שהיא מארחת את כולנו אצלה בבית (ולי זה נוח כי זה באזור השרון ביישוב לא רחוק ממני).
בנוסף למוזמנות "הרגילות" הגיעה מישהי שלא הגיעה בעבר למפגשים האלה והיה טוב לראות אותה.
מזמן לא נסעתי לבקר שם, במקום עבודתי האחרון, משהו שנהגתי לעשות בשנים הראשונות אחרי שעזבתי, והיו שם הרבה אנשים טובים שאני תמיד שמחה לפגוש.
פשוט הרגשתי שאני הרבה פעמים מפריעה להם באמצע יום העבודה, ולכן הפסקתי לנסוע לשם. שמחה שקיימים המפגשים החברתיים האלה מחוץ לשעות העבודה שמאפשרים לנו להתראות.
בששי לא היתה אצלנו ארוחה (כי T היה בשיעור הנהיגה בערד וידענו שיהיה עייף אחר כך ולא יבוא לו לארח) אבל קפצנו לבקר אצל בתי והנכדים בחמישי אחר הצהריים וזה היה ממש נחמד. באמצע התקשרו בני וכלתי ו'תינוקי' וכך הצלחנו כולנו לדבר איתם בשיחת וידאו. הקטנצ'יק הזה נהיה יותר ברור ויפה ומתוק מיום ליום.
אז בששי בערב אספנו את הורי מה'אחוזה' והלכנו איתם לאכול ב'יונס', שם אנחנו אוכלים תמיד כשבא לנו אוכל טוב עם שירות טוב ולא רחוק מהבית. להפתעתנו היה כל כך מלא שנאלצנו (בפעם הראשונה בהיסטוריה) לחכות לשולחן - אחר כך הבנו שזה השבוע האחרון של הראמאדאן והמקום היה מלא חוגגים שבאו לשם לשבור את הצום - אבל גם עם ההמתנה היה טוב ושווה לגמרי.
היום התעמלנו מוקדם כי אחרי כן היינו מוזמנים לחבר מהתיכון, שאירח אותנו יחד עם הזוג מאוסטרליה ועוד כמה זוגות חברים מהתקופה ההיא.
T לא היה בטוח שבא לו להיפגש עם כולם, והתלבטתי כי בעיקרון אלה חברים שלו.....אבל אמרתי שכן בא לי ואני שמחה שהלכנו. גם עכשיו נראה לי שאני נהניתי הרבה יותר ממנו, אין לי מושג למה אבל זה לא משנה. כולם ממש שמחו להיפגש, רובנו לא בקשר בכלל כבר שנים, ורק הביקור של הזוג הזה מאוסטרליה גרם לזה לקרות. כמו לפני שמונה או תשע שנים, גם הפעם נפגשנו בזכותם, ולי זה עשה ממש טוב.
כולם הביעו רצון להמשיך להיפגש גם כשה"אוסטרלים" לא יהיו כאן (הם חוזרים הביתה השבוע), ולמרות ש-T לא מתלהב, אני חושבת שאני כן ארצה. נראה מה יהיה ואיך יהיה.
אגב T ממש מרוצה מהסודה סטרים החדש, ואני שמחה שקלעתי בול הפעם. לא קל לקנות לו מתנות.
עוד מעט יגיעו בתי (שכרסה כבר ממש בין שיניה), חתני והנכדים לביקור ספונטני.
כן, כן: בחיים הפרטיים הכל ממש טוב. שרק ימשיך ככה.
ועל התחום הלאומי - לא בא לי לדבר עכשיו.
בתחום הלאומי: אני מסתובבת עם בחילה קשה מאז יום רביעי בחצות.
בתחום האישי - אני פורחת.
זו "הפרדת הרשויות" הפרטית שאני עושה לעצמי כדי לא להסתובב עם פרצוף שמשקף את הבחילה הזאת.
אז בתחום הפרטי זה היה שבוע רגוע, עם הרבה פעילות גופנית ומפגשים חברתיים ומשפחתיים.
T וחתני נסעו לערד למסלול המירוצים שם וקיבלו שיעור נהיגה ספורטיבית (כל אחד ברכב שלו) ונהנו מאד. זו היתה מתנת יום ההולדת שלהם ל-T (אני השתתפתי) וזה היה מאד מאד מוצלח.
למי שחושב שבא לו גם: יש אפשרות לעשות את זה ברכבך הפרטי, או ברכב שלהם.
היתרונות לנהוג ברכב הפרטי: יש מזגן (בשלהם אין) ואפשר ללמוד באמת את היכולות של הרכב שלך.
החסרונות: זה לא ממש בריא לצמיגים ולבלמים.....
בכל מקרה היה להם כיף גדול.
באותו זמן באזור השרון נפגשתי עם חברות מהעבודה לשעבר (גם אני וגם זו שארחה אותנו בביתה "לשעבר" וכל השאר עדיין עובדות שם).
היה טוב לפגוש את כולן. פרט ל'חתולה' לא ראיתי אף אחת מהן מאז הפעם האחרונה שנפגשנו כולנו במסיבת הפרידה מזו שעכשיו ארחה אותנו.
אקרא למארחת שלנו 'מאשה' למרות שהאינסטינקט הראשוני שלי היה למצוא לה כינוי אחר - אני אוהבת אותה מאד אבל היא מדברת כל כך הרבה וכל כך מהר ותופסת את כל המקום.....שהרבה פעמים כשאנחנו ביחד אני מרגישה קצת חסרת נשימה. אני לא חושבת שאי פעם סיימתי משפט שלם לידה. ואנחנו מכירות לפחות 12 שנה, לדעתי. אבל היא באמת בחורה טובה וזו הפעם השנייה שהיא מארחת את כולנו אצלה בבית (ולי זה נוח כי זה באזור השרון ביישוב לא רחוק ממני).
בנוסף למוזמנות "הרגילות" הגיעה מישהי שלא הגיעה בעבר למפגשים האלה והיה טוב לראות אותה.
מזמן לא נסעתי לבקר שם, במקום עבודתי האחרון, משהו שנהגתי לעשות בשנים הראשונות אחרי שעזבתי, והיו שם הרבה אנשים טובים שאני תמיד שמחה לפגוש.
פשוט הרגשתי שאני הרבה פעמים מפריעה להם באמצע יום העבודה, ולכן הפסקתי לנסוע לשם. שמחה שקיימים המפגשים החברתיים האלה מחוץ לשעות העבודה שמאפשרים לנו להתראות.
בששי לא היתה אצלנו ארוחה (כי T היה בשיעור הנהיגה בערד וידענו שיהיה עייף אחר כך ולא יבוא לו לארח) אבל קפצנו לבקר אצל בתי והנכדים בחמישי אחר הצהריים וזה היה ממש נחמד. באמצע התקשרו בני וכלתי ו'תינוקי' וכך הצלחנו כולנו לדבר איתם בשיחת וידאו. הקטנצ'יק הזה נהיה יותר ברור ויפה ומתוק מיום ליום.
אז בששי בערב אספנו את הורי מה'אחוזה' והלכנו איתם לאכול ב'יונס', שם אנחנו אוכלים תמיד כשבא לנו אוכל טוב עם שירות טוב ולא רחוק מהבית. להפתעתנו היה כל כך מלא שנאלצנו (בפעם הראשונה בהיסטוריה) לחכות לשולחן - אחר כך הבנו שזה השבוע האחרון של הראמאדאן והמקום היה מלא חוגגים שבאו לשם לשבור את הצום - אבל גם עם ההמתנה היה טוב ושווה לגמרי.
היום התעמלנו מוקדם כי אחרי כן היינו מוזמנים לחבר מהתיכון, שאירח אותנו יחד עם הזוג מאוסטרליה ועוד כמה זוגות חברים מהתקופה ההיא.
T לא היה בטוח שבא לו להיפגש עם כולם, והתלבטתי כי בעיקרון אלה חברים שלו.....אבל אמרתי שכן בא לי ואני שמחה שהלכנו. גם עכשיו נראה לי שאני נהניתי הרבה יותר ממנו, אין לי מושג למה אבל זה לא משנה. כולם ממש שמחו להיפגש, רובנו לא בקשר בכלל כבר שנים, ורק הביקור של הזוג הזה מאוסטרליה גרם לזה לקרות. כמו לפני שמונה או תשע שנים, גם הפעם נפגשנו בזכותם, ולי זה עשה ממש טוב.
כולם הביעו רצון להמשיך להיפגש גם כשה"אוסטרלים" לא יהיו כאן (הם חוזרים הביתה השבוע), ולמרות ש-T לא מתלהב, אני חושבת שאני כן ארצה. נראה מה יהיה ואיך יהיה.
אגב T ממש מרוצה מהסודה סטרים החדש, ואני שמחה שקלעתי בול הפעם. לא קל לקנות לו מתנות.
עוד מעט יגיעו בתי (שכרסה כבר ממש בין שיניה), חתני והנכדים לביקור ספונטני.
כן, כן: בחיים הפרטיים הכל ממש טוב. שרק ימשיך ככה.
ועל התחום הלאומי - לא בא לי לדבר עכשיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה