תלאותיהם של הורים חדשים

בתי מתקשרת, קצת דואגת לאחיה ולגיסתה, שואלת אם אולי בכל זאת אטוס לבוסטון עכשיו. מיד.

אנחנו כל הזמן מקבלים תמונות וסרטונים ולא נראה שהמצב בהול כל כך, אז אני שואלת אותה במה מדובר.
התברר שהם התקשרו אליה בפאניקה שהוא בוכה והם לא יודעים מה לעשות.
החליפו לו, האכילו אותו, לכאורה הכל בסדר, ובכל זאת הוא לא מפסיק לבכות.

היא הסבירה שייתכן שלא גיהק כראוי והסבירה להם איך ומה ומתי לאפשר את זה.
היא הסבירה שלפעמים הוא יבכה והם לא יבינו את הסיבה, ובכל זאת חשוב לישון בין לבין, ושהם יכולים לעשות ביניהם תורנות.

היא אמרה להם שאם אחיה צריך ללכת לעבוד, הם יכולים לקרוא לחבר או חברה שיבואו לעזור לכלתי כשהיא נשארת לבד.
והיא שוב הציעה להם לקרוא לי. שאגיע עכשיו בכל זאת.

אני לא ידעתי שום דבר מכל זה.

ולכן הסברתי לבתי האהובה שזה בדיוק ההבדל בין מה שהם מוכנים לשתף איתי, להתייעץ איתי, לחשוף בפני - לבין מה שהם מוכנים ועושים בפועל מולה.
והודיתי לה שהיא שם בשבילם, ושייתכן שזה כל מה שהם צריכים. מדי פעם שיחת פאניקה כזאת שתיישר אותם.
ושיש סיבה כנראה שהם פונים אליה ולא אלי. וזה בסדר.

נכון, היה להם קל יותר לו הייתי שם ובעדינות מראה להם איך ומה, ומה לא. אבל כנראה שהיה להם קשה יותר מבחינות אחרות. לא יודעת, עובדה שהם לא רוצים. לא רצו, בכל אופן. ועכשיו לא נעים להם לבקש? או שעדיין מעדיפים לבד....?
אין לדעת.

בתי באמת דוגמא למי שמוכנה לקבל עצות, עזרה, תמיכה....לא כל אחד הוא כזה. היה לה אותי ואת חמותה, היא הזעיקה יועצות הנקה, תזונה, שינה....לא בחלה בשום דבר כדי להקל על עצמם ועל התינוק.

אני לא הייתי כמוה, למדתי לבד. עשיתי טעויות. וגם לפעמים ידעתי בחוש מה צריך.
כנראה לי שבני וכלתי גם רוצים לבד..........
מקווה רק שזה לא שהם מתחרטים ועכשיו לא נעים להם לבקש.......

נראה שהיממה האחרונה היתה רגועה יותר.
בתי טוענת שהם נרגעו ולכן הוא נרגע. הגיוני. תינוק מרגיש את חוסר הבטחון של הוריו.
אם הם קצת פחות בלחץ, זה ישפיע עליו מיידית.
נחכה ונראה