יום העצמאות עבר בנעימים, החל מערב יום העצמאות שבו אירחתי את 'מחברת' לארוחת ערב (ממש טעימה!), צפייה בטקס הדלקת המשואות (ועקיצות קטנות בינינו כי היא ימנית ואני הערתי הערות מגעילות לגבי חלק מן היושבים בקהל....) וריצה החוצה לרחוב בכל פעם ששמענו שמתחיל מופע נוסף של זיקוקים.
מקצה שביל הגישה של הבית שלי רואים את הזיקוקים עוד יותר טוב מאשר לו היינו יוצאות להסתובב בין הדוכנים וליד הבמה, ואפשר מיד לחזור הביתה ולשבת בנינוחות עד המופע הבא. היה מרהיב, האמת. באמת יופי של זיקוקים היו כאן השנה.
בבוקרו של יום העצמאות יצאתי להליכה (במקום לנסוע לקאנטרי) ולקראת הצהריים אספו אותי 'שריתה' ו-'שותפנו' למפגש יום העצמאות עם חבריהם לעבודה לשעבר (בעצם, עובדיהם לשעבר ) של 'שותפנו' ו-T.
המפגשים האלה עם החבר'ה האלה (שחלקם עבדו עם 'שותפנו' ו-T כעשרים שנה) תמיד כרוכים אצלי ברגשות מעורבים. מרגישה מחוץ לעניינים הרבה פעמים, ונראה לי שזה לא רק כי לא עבדתי איתם בעצמי.
בכל אופן אני לא מתעמקת בכך יותר מדי, ומצטרפת כשמתאים לי, ולא מצטרפת כשלא.
גם משתתפת בשיחה כשמתאים לי, ומקשיבה בנימוס כשלא. וזה עובד מצוין.
איכשהו תמיד מישהו משתכר (בדרך כלל 'שריתה' ואחד החבר'ה שאין לו כאן כינוי בבלוג) והפעם זה היה קשה במיוחד. 'שריתה' כנראה כבר לא שותה לאחרונה כמו שנהגה לשתות עד לא מזמן (עד לרמה שחששתי שהיא כבר אלכוהוליסטית) ולא נזהרה בכמויות והתחילה להרגיש ממש רע והקיאה כמה פעמים. זה-שאין-לו-כינוי-בבלוג כנראה משתכר הרבה לאחרונה (עבר שנה קשה, לא סיפרתי עליו בכלל) והתחיל להשתטות ולהשתולל, וזה היה קצת מצחיק אבל בעיקר עצוב. את המארחים אני פחות מכירה, היא היתה מלצרית אצל T ו'שותפנו' בעסק קודם (לא האחרון, שנסגר ב-2014), ותמיד נדמה היה לי שאין לה מושג מה היא רוצה מחייה (בין השאר התגרשה והתחתנה עם אותו בעל שלוש פעמים...כרגע הם נשואים) אבל הבת שלהם (בכיתה י"א) עשתה עלי רושם אדיר. בחורה מתוקה וחכמה ומוכשרת שנהניתי מאד להכיר באותו היום.
חשבתי שאהיה גמורה כשאחזור הביתה, אבל להפתעתי היו לי אנרגיות מספיקות כדי לבשל. לא ידעתי אם תהיה ארוחת ערב אצלי בששי או שנאכל אצל אחי, כי גיסתי תכננה להזמין את כל המשפחה, אבל אצלה קורים גם ביטולים ברגע האחרון (תמיד בגלל בעיות בריאות) ולא בא לי לבשל בששי, כי הזמנתי את 'החתולה' אלי לארוחת בוקר.
היא באמת הגיעה, 'החתולה', והייתה איתי כשקיבלתי את הבשורה המשמחת על הולדתו של נכד3 (כפי שמניפה התחילה לכנות את נכדיה, ועד שלא אכיר אותו טוב יותר אין לי עדיין עבורו כינוי הולם) וזה היה כיף גדול ומרגש.
בערב בסוף כן הלכנו כולנו לאחי לארוחת ערב, מושקעת וטעימה מאד, ושם הרמנו כוסית לכבוד הולדתו של הנכד הקטנטן.
דיברנו עם בני וכלתי כמה פעמים מאז, ובכל פעם הוא נראה יותר יפה ויותר מתוק.
היום בצהריים (שלהם) הם משתחררים הביתה.
נכון לעכשיו נראה בריא לחלוטין (לא שאלתי לגבי עניין הנוזל העודף בכלייה, מעריכה שהם ידווחו בהמשך אבל כרגע נראה שזו לא סוגיה שמטרידה אף אחד שם), יונק בהנאה, עושה את כל צרכיו כמו שצריך וגם עבר מילה (כנהוג באמריקה) שם בבית החולים על ידי רופא. להם זה לא היה חשוב לערוך טקס כדת וכדין ואנחנו לא עשינו מזה עניין וכיבדנו את רצונם. הם נתנו לו שם (עברי, שיש לו גם גירסא אמריקאית - אין לי מושג אם ירשמו אותו שם עם הגירסא האמריקאית או העברית) ועכשיו נתחיל להתרגל להתייחס אליו בשמו במקום "תינוקי" או "תיניוקיו" כפי שהתחלנו לכנות אותו בחודשים האחרונים.
אחרי ארוחת הערב אצל אחי וגיסתי הצטרפו אלי נשמותק וחכמוד וישנו אצלי (אחרי שהורדנו את הורי ב'אחוזה') ובשבת בבוקר הכנתי להם קרפים ("לא כמו של סבא אבל ממש בסדר")
ויחד קיבלנו את פניו של T שחזר מהחופשה המדהימה שלו במלדיבים. (כדי לא להלאות כאן בתמונות, בניתי אלבום ...רק למי שממש רוצה לראות את התמונות - כלומר, פועה זה בעיקר בשבילך 😉😘).
כיף ש-T בבית, והאמת היא שאני ישנה טוב יותר כשהוא ישן לידי.......
אלה עדכוני הימים האחרונים....המשך יבוא.
נ.ב. אני מזכירה לכל מי שרוצה עזרה עם בלוג בבלוגספוט או עם דיסקוס (בין אם בעיות להגיב עם דיסקוס או רצון להטמיע אותו בבלוג) שאשמח לעזור.
שבוע טוב ושקט
מקצה שביל הגישה של הבית שלי רואים את הזיקוקים עוד יותר טוב מאשר לו היינו יוצאות להסתובב בין הדוכנים וליד הבמה, ואפשר מיד לחזור הביתה ולשבת בנינוחות עד המופע הבא. היה מרהיב, האמת. באמת יופי של זיקוקים היו כאן השנה.
בבוקרו של יום העצמאות יצאתי להליכה (במקום לנסוע לקאנטרי) ולקראת הצהריים אספו אותי 'שריתה' ו-'שותפנו' למפגש יום העצמאות עם חבריהם לעבודה לשעבר (בעצם, עובדיהם לשעבר ) של 'שותפנו' ו-T.
המפגשים האלה עם החבר'ה האלה (שחלקם עבדו עם 'שותפנו' ו-T כעשרים שנה) תמיד כרוכים אצלי ברגשות מעורבים. מרגישה מחוץ לעניינים הרבה פעמים, ונראה לי שזה לא רק כי לא עבדתי איתם בעצמי.
בכל אופן אני לא מתעמקת בכך יותר מדי, ומצטרפת כשמתאים לי, ולא מצטרפת כשלא.
גם משתתפת בשיחה כשמתאים לי, ומקשיבה בנימוס כשלא. וזה עובד מצוין.
איכשהו תמיד מישהו משתכר (בדרך כלל 'שריתה' ואחד החבר'ה שאין לו כאן כינוי בבלוג) והפעם זה היה קשה במיוחד. 'שריתה' כנראה כבר לא שותה לאחרונה כמו שנהגה לשתות עד לא מזמן (עד לרמה שחששתי שהיא כבר אלכוהוליסטית) ולא נזהרה בכמויות והתחילה להרגיש ממש רע והקיאה כמה פעמים. זה-שאין-לו-כינוי-בבלוג כנראה משתכר הרבה לאחרונה (עבר שנה קשה, לא סיפרתי עליו בכלל) והתחיל להשתטות ולהשתולל, וזה היה קצת מצחיק אבל בעיקר עצוב. את המארחים אני פחות מכירה, היא היתה מלצרית אצל T ו'שותפנו' בעסק קודם (לא האחרון, שנסגר ב-2014), ותמיד נדמה היה לי שאין לה מושג מה היא רוצה מחייה (בין השאר התגרשה והתחתנה עם אותו בעל שלוש פעמים...כרגע הם נשואים) אבל הבת שלהם (בכיתה י"א) עשתה עלי רושם אדיר. בחורה מתוקה וחכמה ומוכשרת שנהניתי מאד להכיר באותו היום.
חשבתי שאהיה גמורה כשאחזור הביתה, אבל להפתעתי היו לי אנרגיות מספיקות כדי לבשל. לא ידעתי אם תהיה ארוחת ערב אצלי בששי או שנאכל אצל אחי, כי גיסתי תכננה להזמין את כל המשפחה, אבל אצלה קורים גם ביטולים ברגע האחרון (תמיד בגלל בעיות בריאות) ולא בא לי לבשל בששי, כי הזמנתי את 'החתולה' אלי לארוחת בוקר.
היא באמת הגיעה, 'החתולה', והייתה איתי כשקיבלתי את הבשורה המשמחת על הולדתו של נכד3 (כפי שמניפה התחילה לכנות את נכדיה, ועד שלא אכיר אותו טוב יותר אין לי עדיין עבורו כינוי הולם) וזה היה כיף גדול ומרגש.
בערב בסוף כן הלכנו כולנו לאחי לארוחת ערב, מושקעת וטעימה מאד, ושם הרמנו כוסית לכבוד הולדתו של הנכד הקטנטן.
דיברנו עם בני וכלתי כמה פעמים מאז, ובכל פעם הוא נראה יותר יפה ויותר מתוק.
היום בצהריים (שלהם) הם משתחררים הביתה.
נכון לעכשיו נראה בריא לחלוטין (לא שאלתי לגבי עניין הנוזל העודף בכלייה, מעריכה שהם ידווחו בהמשך אבל כרגע נראה שזו לא סוגיה שמטרידה אף אחד שם), יונק בהנאה, עושה את כל צרכיו כמו שצריך וגם עבר מילה (כנהוג באמריקה) שם בבית החולים על ידי רופא. להם זה לא היה חשוב לערוך טקס כדת וכדין ואנחנו לא עשינו מזה עניין וכיבדנו את רצונם. הם נתנו לו שם (עברי, שיש לו גם גירסא אמריקאית - אין לי מושג אם ירשמו אותו שם עם הגירסא האמריקאית או העברית) ועכשיו נתחיל להתרגל להתייחס אליו בשמו במקום "תינוקי" או "תיניוקיו" כפי שהתחלנו לכנות אותו בחודשים האחרונים.
אחרי ארוחת הערב אצל אחי וגיסתי הצטרפו אלי נשמותק וחכמוד וישנו אצלי (אחרי שהורדנו את הורי ב'אחוזה') ובשבת בבוקר הכנתי להם קרפים ("לא כמו של סבא אבל ממש בסדר")
ויחד קיבלנו את פניו של T שחזר מהחופשה המדהימה שלו במלדיבים. (כדי לא להלאות כאן בתמונות, בניתי אלבום ...רק למי שממש רוצה לראות את התמונות - כלומר, פועה זה בעיקר בשבילך 😉😘).
כיף ש-T בבית, והאמת היא שאני ישנה טוב יותר כשהוא ישן לידי.......
אלה עדכוני הימים האחרונים....המשך יבוא.
נ.ב. אני מזכירה לכל מי שרוצה עזרה עם בלוג בבלוגספוט או עם דיסקוס (בין אם בעיות להגיב עם דיסקוס או רצון להטמיע אותו בבלוג) שאשמח לעזור.
שבוע טוב ושקט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה