יום שני, 25 במרץ 2019

ממש כאן ליד

תכננתי לפרסם היום פוסט המשך על החופשה במאוריציוס אבל לא מרגיש לי מתאים, לאור ההשכמה שהאזעקה עשתה לנו בחמש ועשרים הבוקר, והבית שנהרס והמשפחה שנפצעה במושב שממש קרוב אלינו.

חייבת לומר, שמייד כששמענו את האזעקה (ואצלנו שומעים אותה חזק) קמנו מהר מהמיטה וירדנו למקלט (הממ"ד שלנו נמצא במרתף הבית) אבל עוד לפני שהספקנו להיכנס לממ"ד כבר שמענו את הנפילה.
ובטוח לקח לנו פחות מדקה לרדת.
כך שמשהו לא ממש ברור לגבי כמה זמן התרעה יש כאן, באזור השרון.
כמה דקות אחרי כן, כשחזרנו לחדר, כבר שמענו את כל האמבולנסים, מכבי אש, משטרה וכל מי שמיהר לאזור הפגיעה.

כדי שלא יהיה משעמם, היתה באזור תקלת HOT אז גם לא יכולנו לשמוע חדשות ברדיו/טלוויזיה.......מזל שיש סלולרי.
בקבוצת הוואטסאפ של הרחוב שלנו מיד ידעו לספר איפה זה נפל, מי המשפחה שנפגעה, ומה מידת ההרס. הרבה לפני ששחררו את זה לחדשות.

וכמובן שמייד עשו הרבה רעש והצהרות ופוליטיקה, ואני חשבתי לעצמי איפה הם היו אתמול ובמשך כל השנה האחרונה, כשיישובי עוטף עזה חוטפים וחוטפים.........הם כאילו לא נחשבים?

חשבתי על התגובה האוטומטית של הגוף שלי - אני ישר רצה לשירותים (ברגע שמתאפשר כמובן)  - המעיים מתהפכים ונהיה לי קר.......וחשבתי איך הייתי חיה כך במשך שנים, לאורך כל השנה..........זה בלתי נסבל.

ואז לא מזמן הבנתי שהחמאס טוענים שאין להם מושג איך זה קרה.....שברקים פגעו בסוללה וגרמו לטיל לעוף.......שהם לא התכוונו בכלל. נו, באמת.
העולם השתגע?
או שאני משוגעת....זה גם ייתכן. 

אין תגובות: