הזמן עובר וזכרון הטיול לדרום אפריקה ומאוריציוס הולך ומתרחק לו, ועדיין לא סיימתי לתעד את כולו.
עובדת על זה.
ובינתיים החיים ממשיכים כרגיל והנה ביום ראשון שוב אנחנו טסים.
הפעם לבוסטון, לביקור חיבוקים אצל בני וכלתי, ככה סתם בלי שום סיבה מיוחדת, מעבר לכך שהרגשנו שבני ממש זקוק לזה.
והערב נחגוג לבתי יום הולדת - ה"תינוקת" שלי כבר בת 37! - בהרכב מלא. כולל החבר של אחייניתי הצעירה, שמגיע איתה מדי פעם.
אני קוראת עכשיו את "הראיון האחרון" של אשכול נבו, שלמרות שהוא ממש זורם לי ומהנה כרגיל, מרגיש כמו התמודדות שלו עם מחסום כתיבה או משבר גיל ה...בן כמה הוא בכלל? עוד לא חמישים לדעתי. או שילוב של שניהם. או כתיבה מצוינת שמדמה שילוב של משבר גיל ה...יחד עם מחסור כתיבה. אי אפשר לדעת.
לא נראה לי שאסיים אותו לפני שנטוס, אז אקח אותו איתי ואולי אשאיר אותו לבני.
אחרי שסיימנו עם תיקוני הצבע פצח T במבצע חדש.
החלפת הסככה של החניה.
האמת שתמיד שנאתי את הסככה שהיתה לנו, שמעבר לעובדה שכיסתה בקושי רוחב+אורך של מכונית אחת (ולנו יש שתיים פלוס אופנוע, פלוס אופניים) היתה פשוט מכוערת מאד.
עכשיו סוף סוף תהיה סככה - בעצם סוג של פֶּרְגוּלַה - יפה וגדולה.
T השיג מחיר טוב, וגם עם אישור קונסטרוקטור כמו שצריך - באמת אין צורך שדבר כזה גדול ייפול עלינו מתי שהוא - ועדיין מלחיץ אותי כשחשבון הבנק שלנו יורד מתחת ליתרה (חיובית) מסויימת......סוג של שריטה כזאת שפיתחתי... מבחינתי זה כמו להיכנס למינוס (לא זוכרת באיזו שנה נכנסנו בפעם האחרונה למינוס)........אז מקווה שלא תהיינה יותר מדי הוצאות בלתי צפויות בחודשים הקרובים....
אתמול יצא לי לקחת את נשמותק לשיעור פסנתר.
הילד פשוט ביקש להתחיל ללמוד, אחרי שביום הולדתי היה שם פסנתר והנכדים השתעשעו איתו קצת במהלך הערב, ובתי מצאה מורה נהדרת בעלת גישה טובה לילדים.
נשמותק ניגש לכל הנושא הזה באופן מתמטי לגמרי - אבל גם מגלה כשרון לא קטן.
מהרגע הראשון היא מלמדת אותו לקרוא תווים, וגם מפתח סול (יד ימין) וגם מפתח פה (יד שמאל).
והוא מתמודד נהדר.
המורה ממש מתלהבת ממנו.
וגם מקפידה איתו, בחביבות.
ואני התענגתי מכל רגע.
ובינתיים T וחכמוד עשו מלחמת כריות בבית, ונהנו מאד גם הם.
חכמוד סיפר לי שעוד מעט גם הוא מתחיל שיעורי נגינה, בגיטרה.
אני ממש שמחה, כי לדעתי כל ילד זכאי לחינוך מוסיקלי בסיסי כלשהו, בלי קשר אם הוא באמת ינגן או ישיר או ירקוד בהמשך - זה עושה משהו טוב ללב, לראש, לנשמה - ואגב גם למוח (קראתי שגילו שכאשר אדם מאזין למוסיקה כל אזורי המוח מופעלים או משהו כזה).
אז סוף שבוע משפחתי רגיל, עם ארוחת יום הולדת הערב, וכמובן הנכדים יישארו לישון, ואז נלך לקאנטרי - צפוי מזג אוויר טוב סוף סוף אז אולי גם נשב אחרי כן בדשא עם 'הפרלמנט'....
ואז נתחיל להתארגן לטיסה.
התלבטנו קצת האם לנסוע במונית לשדה או ברכב ולחנות בחניה לטווח ארוך. לנסיעות קצרות יותר לגמרי כדאי לנסוע עם הרכב ולחנות, מבחינת המחיר. תשעה ימים זה גבולי....והיתרון של מונית שלוקחת אותך ישירות מהבית לטרמינל ובחזרה...בלי לחנות, בלי לחכות להסעה לטרמינל, בלי לחפש את רכב אחר כך....כנראה עולה על ההפרש הכספי הזעום. אנחנו לוקחים את מוניות "הדר" לשדה כי לכיוון הזה הן נוסעות בתעריף מאד מוזל (מומלץ), וגם בחזרה התחלנו לאחרונה לעלות לקומה השנייה כדי לתפוס את המוניות המוזלות יותר הביתה.
אז כנראה מונית....
ושיהיה סופשבוע נהדר (ואף מילה על רפש הבחירות שמשתולל סביבנו).
עובדת על זה.
ובינתיים החיים ממשיכים כרגיל והנה ביום ראשון שוב אנחנו טסים.
הפעם לבוסטון, לביקור חיבוקים אצל בני וכלתי, ככה סתם בלי שום סיבה מיוחדת, מעבר לכך שהרגשנו שבני ממש זקוק לזה.
והערב נחגוג לבתי יום הולדת - ה"תינוקת" שלי כבר בת 37! - בהרכב מלא. כולל החבר של אחייניתי הצעירה, שמגיע איתה מדי פעם.
אני קוראת עכשיו את "הראיון האחרון" של אשכול נבו, שלמרות שהוא ממש זורם לי ומהנה כרגיל, מרגיש כמו התמודדות שלו עם מחסום כתיבה או משבר גיל ה...בן כמה הוא בכלל? עוד לא חמישים לדעתי. או שילוב של שניהם. או כתיבה מצוינת שמדמה שילוב של משבר גיל ה...יחד עם מחסור כתיבה. אי אפשר לדעת.
לא נראה לי שאסיים אותו לפני שנטוס, אז אקח אותו איתי ואולי אשאיר אותו לבני.
אחרי שסיימנו עם תיקוני הצבע פצח T במבצע חדש.
החלפת הסככה של החניה.
האמת שתמיד שנאתי את הסככה שהיתה לנו, שמעבר לעובדה שכיסתה בקושי רוחב+אורך של מכונית אחת (ולנו יש שתיים פלוס אופנוע, פלוס אופניים) היתה פשוט מכוערת מאד.
עכשיו סוף סוף תהיה סככה - בעצם סוג של פֶּרְגוּלַה - יפה וגדולה.
T השיג מחיר טוב, וגם עם אישור קונסטרוקטור כמו שצריך - באמת אין צורך שדבר כזה גדול ייפול עלינו מתי שהוא - ועדיין מלחיץ אותי כשחשבון הבנק שלנו יורד מתחת ליתרה (חיובית) מסויימת......סוג של שריטה כזאת שפיתחתי... מבחינתי זה כמו להיכנס למינוס (לא זוכרת באיזו שנה נכנסנו בפעם האחרונה למינוס)........אז מקווה שלא תהיינה יותר מדי הוצאות בלתי צפויות בחודשים הקרובים....
אתמול יצא לי לקחת את נשמותק לשיעור פסנתר.
הילד פשוט ביקש להתחיל ללמוד, אחרי שביום הולדתי היה שם פסנתר והנכדים השתעשעו איתו קצת במהלך הערב, ובתי מצאה מורה נהדרת בעלת גישה טובה לילדים.
נשמותק ניגש לכל הנושא הזה באופן מתמטי לגמרי - אבל גם מגלה כשרון לא קטן.
מהרגע הראשון היא מלמדת אותו לקרוא תווים, וגם מפתח סול (יד ימין) וגם מפתח פה (יד שמאל).
והוא מתמודד נהדר.
המורה ממש מתלהבת ממנו.
וגם מקפידה איתו, בחביבות.
ואני התענגתי מכל רגע.
ובינתיים T וחכמוד עשו מלחמת כריות בבית, ונהנו מאד גם הם.
חכמוד סיפר לי שעוד מעט גם הוא מתחיל שיעורי נגינה, בגיטרה.
אני ממש שמחה, כי לדעתי כל ילד זכאי לחינוך מוסיקלי בסיסי כלשהו, בלי קשר אם הוא באמת ינגן או ישיר או ירקוד בהמשך - זה עושה משהו טוב ללב, לראש, לנשמה - ואגב גם למוח (קראתי שגילו שכאשר אדם מאזין למוסיקה כל אזורי המוח מופעלים או משהו כזה).
אז סוף שבוע משפחתי רגיל, עם ארוחת יום הולדת הערב, וכמובן הנכדים יישארו לישון, ואז נלך לקאנטרי - צפוי מזג אוויר טוב סוף סוף אז אולי גם נשב אחרי כן בדשא עם 'הפרלמנט'....
ואז נתחיל להתארגן לטיסה.
התלבטנו קצת האם לנסוע במונית לשדה או ברכב ולחנות בחניה לטווח ארוך. לנסיעות קצרות יותר לגמרי כדאי לנסוע עם הרכב ולחנות, מבחינת המחיר. תשעה ימים זה גבולי....והיתרון של מונית שלוקחת אותך ישירות מהבית לטרמינל ובחזרה...בלי לחנות, בלי לחכות להסעה לטרמינל, בלי לחפש את רכב אחר כך....כנראה עולה על ההפרש הכספי הזעום. אנחנו לוקחים את מוניות "הדר" לשדה כי לכיוון הזה הן נוסעות בתעריף מאד מוזל (מומלץ), וגם בחזרה התחלנו לאחרונה לעלות לקומה השנייה כדי לתפוס את המוניות המוזלות יותר הביתה.
אז כנראה מונית....
ושיהיה סופשבוע נהדר (ואף מילה על רפש הבחירות שמשתולל סביבנו).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה