אז איך מבטאים את זה? לא בטוחה שלגמרי הבנו, אבל OUDTSHOORN אמורה להישמע משהו כמו "אוֹדְסווּרְן".
ממוקמת צפונית לחוף הדרומי, בהרי ה"קליין קארו" (Klein Karoo), בעלת אקלים מדברי.
היא נחשבת לבירת היענים של העולם, ובאמת על כל צעד ושעל יש בה חוות יענים.
אודסהורן מציעה כל מה שאפשר להציע בכל הקשור לבנות יענה - ואנחנו באמת ניצלנו הכל פרט לרכיבה עליהן (שוודאי היינו עושים לו היינו באים עם ילדים).
לראות אותן, לאכול את בשרן (בערב הראשון במסעדת JEMIMA המצויינת), אפילו לרכוש מוצרים מהעור שלהן. כן אנחנו מאד לא פוליטיקלי קורקט בעניין הזה. עור היען מדהים ביופיו (וגם יקר, אפילו בדרום אפריקה הזולה).
החדר בבית ההארחה ששכרנו באודסהורן היה נעים ונוח. המזגן טפטף אבל זה לא הפריע לו לעבוד כמו שצריך, ובעלי הבית הניחו מגבת עבה מתחתיו כדי לטשטש את הרעש ולמנוע התפשטות המים עד שיגיע טכנאי....מתי שיגיע. זה היה יום ראשון ולא היה להם שום סיכוי להשיג טכנאי עד למחרת.
היתרון הבולט של המקום היתה בריכה, שבמזג האוויר המדברי ששרר שם, שדרגה לגמרי את סדר היום - טיולים וסיורים בשעות הבוקר, בריכה והתרגעות אחרי הצהריים.
היה עוד יתרון לבריכה הזאת: היא היתה מלוחה. יחסית. חוויית השחייה בה היתה שונה מאשר בבריכה רגילה. המים נשאו אותנו בקלילות וללא מאמץ.
כששאלנו את בעלת הבית לגבי זה היא הסבירה שגילתה ששק מלח בבריכה משיג את אפקט החיטוי בדומה לכלור, רק עולה לה עשירית ממנו. הממ......רעיון מבריק.
תוך כדי שיחות איתה, בזמן ארוחות הבוקר המושקעות, התברר שהיא ממשפחה יהודית, ושיש לה חלום לבקר בישראל. היא ובעלה היו נחמדים מאד, והשהות בבית ההארחה היתה נעימה מאד. וגם זולה מאד.
אז פרט לאכילת בשר יען (טעים מאד!) ורכישת ארנקי יען, מה עוד עשינו באודסהורן?
מיד כשהגענו לעיירה ביקרנו בחוות CANGO WILDLIFE RANCH
לא בדיוק הצלחתי לתפוס תמונה מוצלחת של צב המים הזה בתוך האקווריום שבו הוא שחה......
חלק מן העופות ובעלי החיים הסתובבו חופשי לידינו וחלקם היו באזורים מגודרים
רובם נחו בחום הצהריים....
אבל חלקם התגלו כמלאי אנרגיה........
ובחווה הזאת סוף סוף הגשמתי משאת נפש עתיקת יומין: ליטפתי גור של צ'יטה.
אוקיי אז זו לא היתה הגשמה מלאה של משאת נפשי לתומי פינטזתי שאוכל לשחק איתו, להרים אותו, להחזיק אותו.....כאשר בעצם נתנו לי רק ללטף לו את הגב ומעט את הראש (וגם זאת רק אחרי שראו שהוא רגוע במחיצתי), וגם....הפרווה שלו לא נעימה כמו של חתולים או כלבים.....מאכזב משהו. אבל בכל זאת.......אושר גדול.
למחרת ביקרנו במערת נטיפים, שחלק קטן ממנה התגלה כבר במאה השמונה עשרה....אנחנו מניחים שמי שטרח להיכנס חשב למצוא זהב או יהלומים....
מזמן לא הייתי במערת הנטיפים "שלנו" בהרי ירושלים, אבל נדמה לי שהיא "שווה" יותר........
אמנם לא סיירנו בכל שטח המערה, שחלקו כלול בסיור "הרפתקה" שכולל טיפוסים וזחילות במחילות די צרות...
מה שבלט מאד היה העדר הלחות וקולות טפטוף המים, האופייני בדרך כלל למערות נטיפים.
"כן", אמרנו לעצמנו, "אין מים" ובאמת באזור ההוא של הרי הקארו היה מחסור אמיתי במים.
בעל בית ההארחה שלנו נאלץ לנסוע ולרכוש מיכל מים כדי להשקות את הגינה שלו.....
בערב האחרון ביקרנו בחוות BUFFLEDRIFT, לא לשם סיור בחווה אלא למטרת ארוחת ערב במסעדה שלהם.
המקום והנוף הנשקף מהמסעדה היו מרהיבים.
האוכל פחות..........
אבל הנוף.............הנוף היה שווה ביותר
למחרת עזבנו את אודסהורן לכיוון הרמנוס היפה.............
ממוקמת צפונית לחוף הדרומי, בהרי ה"קליין קארו" (Klein Karoo), בעלת אקלים מדברי.
היא נחשבת לבירת היענים של העולם, ובאמת על כל צעד ושעל יש בה חוות יענים.
אודסהורן מציעה כל מה שאפשר להציע בכל הקשור לבנות יענה - ואנחנו באמת ניצלנו הכל פרט לרכיבה עליהן (שוודאי היינו עושים לו היינו באים עם ילדים).
לראות אותן, לאכול את בשרן (בערב הראשון במסעדת JEMIMA המצויינת), אפילו לרכוש מוצרים מהעור שלהן. כן אנחנו מאד לא פוליטיקלי קורקט בעניין הזה. עור היען מדהים ביופיו (וגם יקר, אפילו בדרום אפריקה הזולה).
החדר בבית ההארחה ששכרנו באודסהורן היה נעים ונוח. המזגן טפטף אבל זה לא הפריע לו לעבוד כמו שצריך, ובעלי הבית הניחו מגבת עבה מתחתיו כדי לטשטש את הרעש ולמנוע התפשטות המים עד שיגיע טכנאי....מתי שיגיע. זה היה יום ראשון ולא היה להם שום סיכוי להשיג טכנאי עד למחרת.
היתרון הבולט של המקום היתה בריכה, שבמזג האוויר המדברי ששרר שם, שדרגה לגמרי את סדר היום - טיולים וסיורים בשעות הבוקר, בריכה והתרגעות אחרי הצהריים.
היה עוד יתרון לבריכה הזאת: היא היתה מלוחה. יחסית. חוויית השחייה בה היתה שונה מאשר בבריכה רגילה. המים נשאו אותנו בקלילות וללא מאמץ.
כששאלנו את בעלת הבית לגבי זה היא הסבירה שגילתה ששק מלח בבריכה משיג את אפקט החיטוי בדומה לכלור, רק עולה לה עשירית ממנו. הממ......רעיון מבריק.
תוך כדי שיחות איתה, בזמן ארוחות הבוקר המושקעות, התברר שהיא ממשפחה יהודית, ושיש לה חלום לבקר בישראל. היא ובעלה היו נחמדים מאד, והשהות בבית ההארחה היתה נעימה מאד. וגם זולה מאד.
אז פרט לאכילת בשר יען (טעים מאד!) ורכישת ארנקי יען, מה עוד עשינו באודסהורן?
מיד כשהגענו לעיירה ביקרנו בחוות CANGO WILDLIFE RANCH
לא בדיוק הצלחתי לתפוס תמונה מוצלחת של צב המים הזה בתוך האקווריום שבו הוא שחה......
חלק מן העופות ובעלי החיים הסתובבו חופשי לידינו וחלקם היו באזורים מגודרים
רובם נחו בחום הצהריים....
אבל חלקם התגלו כמלאי אנרגיה........
ובחווה הזאת סוף סוף הגשמתי משאת נפש עתיקת יומין: ליטפתי גור של צ'יטה.
אוקיי אז זו לא היתה הגשמה מלאה של משאת נפשי לתומי פינטזתי שאוכל לשחק איתו, להרים אותו, להחזיק אותו.....כאשר בעצם נתנו לי רק ללטף לו את הגב ומעט את הראש (וגם זאת רק אחרי שראו שהוא רגוע במחיצתי), וגם....הפרווה שלו לא נעימה כמו של חתולים או כלבים.....מאכזב משהו. אבל בכל זאת.......אושר גדול.
למחרת ביקרנו במערת נטיפים, שחלק קטן ממנה התגלה כבר במאה השמונה עשרה....אנחנו מניחים שמי שטרח להיכנס חשב למצוא זהב או יהלומים....
מזמן לא הייתי במערת הנטיפים "שלנו" בהרי ירושלים, אבל נדמה לי שהיא "שווה" יותר........
אמנם לא סיירנו בכל שטח המערה, שחלקו כלול בסיור "הרפתקה" שכולל טיפוסים וזחילות במחילות די צרות...
מה שבלט מאד היה העדר הלחות וקולות טפטוף המים, האופייני בדרך כלל למערות נטיפים.
"כן", אמרנו לעצמנו, "אין מים" ובאמת באזור ההוא של הרי הקארו היה מחסור אמיתי במים.
בעל בית ההארחה שלנו נאלץ לנסוע ולרכוש מיכל מים כדי להשקות את הגינה שלו.....
בערב האחרון ביקרנו בחוות BUFFLEDRIFT, לא לשם סיור בחווה אלא למטרת ארוחת ערב במסעדה שלהם.
המקום והנוף הנשקף מהמסעדה היו מרהיבים.
האוכל פחות..........
אבל הנוף.............הנוף היה שווה ביותר
למחרת עזבנו את אודסהורן לכיוון הרמנוס היפה.............
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה