אולי כי חששנו קצת שגם בית הארחה הבא לא יהיה כל כך טוב, במיוחד שהוא היה היחיד שציין במפורש שאמנם יהיו לנו שירותים ומקלחת פרטיים משלנו אבל נצטרך לצאת מהחדר ולחצות את המסדרון כדי להשתמש בהם....החלטנו לנסוע ישירות מפורט אליזבת' לנָָיִיסְנַה (KNYSNA).
אמנם רוב האטרקציות שרצינו לבקר בהן היו בדרך לשם, אבל היה לנו חשוב להגיע תחילה למלון, לוודא שהכל בסדר, וממילא המרחקים לא היו גדולים מדי כדי לחזור בהמשך ולראות את כל מה שתכננו לראות.
הדרך מפורט אליזבת' לאורך החוף הדרומי נקראת "מסלול הגן" או GARDEN ROUTE והיא יפהפיה לאורך כל הדרך עד לקייפטאון.
אנחנו תכננו מסלול, שבו נשהה שני לילות בכל עיירה שבחרנו, נראה את מה שיש לה ולסביבתה להציע, וכך בסופו של דבר נגיע עד לקייפטאון, משם נצא בטיסה ליעדנו הבא.
ה-GARDEN ROUTE היה כל מה שהבטיחו שיהיה. משני צידי הדרך הכל היה ירוק ולשמאלנו נצץ האוקיינוס ההודי במלוא הדרו ויופיו. מידי פעם חצינו גשרים מעל נחלים - חלקם ממש נהרות - שנשפכו לים, התפעמנו מהנוף, וכמובן שוב צחקקנו לעצמנו "אין מים" בכל פעם מחדש.
הגענו לנייסנה תוך שלוש שעות בערך, כאשר אנחנו עוברים באמת בדרך הרבה מאד פארקים ושמורות טבע שלחלקם עוד נחזור יותר מאוחר או למחרת היום. אגב, למשפחות עם ילדים המקום הזה הוא גן עדן ממש. יש מה לראות והמון לעשות, וזול יחסית. אפשר לעשות חופשת "קיץ בחורף" בחנוכה, למשל, וגם בקיץ שלנו (החורף שלהם) הטמפרטורות לאורך החוף הדרומי בדרך כלל דומות לחורף הקל שלנו, 16 מעלות, לא המון גשם.
לפני הכניסה לעיירת הנופש הפופולרית הזאת עברנו כמובן ליד ה-township הצמוד אליה, כפי הנראה מקום מגוריהם של כל העובדים שמגיעים (ברגל, איך לא?) יום יום לעיר. רק אחר כך התברר שיש גם סיורים מודרכים לשכונה הזאת....כנראה שבכל זאת מתחיל להתחולל איזה שינוי, לפחות כדי לעורר מודעות למצב.
מרכז העיר ממוקם כולו על שפת המפרץ היפהפה, ובתי העיר שוכנים רובם על מדרון הרכס - עליות תלולות ומסובכות הובילו לבית ההארחה שלנו, ששכן כמעט בפסגה.
הנוף הזה נשקף מחדר האוכל של בית ההארחה. החלון בחדר הקטנטן (אבל הנוח) שלנו השקיף לבריכה של המלון, כך שכאשר היינו בחדר נאלצנו תמיד לסגור את הוילון, לשם הפרטיות.
המקלחת/שירותים מעבר למסדרון היו נקיים ונוחים, ובעלת המלון הקפידה לא לשכן אורחים בחדר הנוסף שבמסדרון שלנו, כך שבאמת היתה לנו פרטיות למרות הכל.
בשיחות איתה בהמשך גילינו שהיא בת למשפחת איכרים מהצפון שקנתה את בית ההארחה הזה "על הנייר" בלי לראות אותו בכלל, במטרה שישמש את הוריה ואת משפחתה כאשר יפרשו לגמלאות מעבודת החקלאות (שהיא טענה שהם עושים לגמרי בעצמם, בלי פועלים), אבל מה שיצא בסוף הוא שהוריה ממשיכים לעבוד בחווה, ואילו היא עברה לשם והפכה לבעלת פונדק יפהפה במיקום מנצח.
זה היה רק עניין של זמן עד שהשיחות עם T הפכו מקצועיות יותר, והוא הראה לה איך - בקלות יחסית - היא יכולה להוסיף עוד לפחות שני חדרים לבית ההארחה הזה (היו לה בסך הכל ארבעה) וגם לסדר לחדר הקטן (שהיה שלנו) מקלחת ושירותים צמודים, כאשר השירותים הקיימים מעבר למסדרון יוכלו להפוך לשירותים עבור השטחים הציבוריים של המלון.
זה היה השלב שבו היא קיטרה על הקבלנים המקומיים שלא יכלו אף פעם לתת מועד סיום עבודה מדויק וסופי, על עובדים עצלנים שלא אוהבים לעבוד, ועם כל האהדה שהיתה לנו, לא הרגשנו נוח לאור גילויי הגזענות החבויים באמירות שלה.
היה רגע נוסף של אי נוחות למחרת בבוקר, כאשר ראינו שהיא הביאה את עובדות המטבח שלה במכוניתה. הספקנו לשמוח בדיוק חצי דקה על כך שהיא מסיעה אותם במקום לתת להם ללכת (ולטפס את כל הדרך עד לראש ההר) ברגל כמו שאר העובדים שראינו בסביבה, כי היא חשה צורך, משום מה, להסביר לנו מדוע היא עושה זאת. "אם הן תבואנה ברגל לא יהיה להן מספיק כוח לעבוד", היא אמרה.
אולי כי אנחנו לבנים, היא יצאה מתוך הנחה שלא נראה את החסד הקטן הזה בעין יפה? זה היה מאד מאכזב.
מעבר לכך השהות בבית ההארחה הזה היתה נעימה ונוחה. אמנם היו הרבה מדרגות לטפס (בכלל בדרום אפריקה לא ממש שמעו על נגישות....), וגם העלייה ברכב עד לשם בכל פעם היתה די סיוט עם הניסאן החלשה שקיבלנו מסוכנות ההשכרה, אבל המיטה היתה נוחה והמקלחת היתה נהדרת, וארוחת הבוקר היה בין הטובות שאכלנו (תודות לעובדות המטבח הטובות והחרוצות).
היינו כבר ביומנו העשירי לחופשה, ולכן גם נתנו להם לכבס לנו את הבגדים, בעלות סמלית.
הטבחית גם ידעה להמליץ לנו על אטרקציות שוות באזור, ובשלב ראשון שמנו פעמנו לחוף, ה-WATERFRONT.
מסעדות, מרינה, חנויות לתיירים.....מקום מקסים לבלות בו על שפת מי המפרץ.
שם גם קנינו את הפיל ה"תורן" לאוסף שלי על אדן חלון המטבח - וצירפנו אליו קרנף (היות שלא פגשנו קרנף במציאות, לפחות נקנה לנו מזכרת)
זה התחיל לפני שנים, האהבה והחיבור החזק שלי לפילים, ובאיזשהו שלב התחלתי אוסף, שבכל נסיעה לחו"ל (או לשוק הפשפשים) אני מנסה להוסיף אליו חבר ראוי
אי שם בסוף השיירה מזדנב לו צב שקיבלתי מחברתי שעברה לגור בלונדון, באמצע מסתתר לו אריה שנרכש בניו אורלינס יחד עם פיל כמובן, וכעת הצטרף גם הקרנף למשפחת הפילים שלי.
ומשם גם לקחנו סירה לשמורת הטבע FEATHERBED, שממוקמת מצדו המערבי של המפרץ וסמוך לפתח שלו אל האוקיינוס (אזור שנקרא KNYSNA HEADS).
הנוף היה מרהיב, של המפרץ, של פתחו של המפרץ, של האיים השונים שבתוך המפרץ.....
אבל השמורה עצמה קצת איכזבה.
התברר, ששריפה גדולה שהשתוללה באזור ביולי או ביוני השנה, כילתה את רוב הצמחיה, וכמובן גם חלק מבעלי החיים והציפורים שחיו שם.
עוד דבר שהעכיר את החוויה, היתה איזו פציעה לא ברורה של T, מתי שהוא במהלך היום הזה.
לא ברור מתי בדיוק זה קרה, האם בעת ההליכה המאומצת בשבילי השמורה (והמון המון ירידה במדרגות) או בעת המאמץ של רגלו הימנית על דוושת הבנזין בעליות התלולות של העיר עם הרכב החלשלוש....או שילוב של השניים.
הכאבים היו עזים והתבטאו בעיקר בקושי שלו להניע את כף רגלו קדימה ואחורה (למשל - בנהיגה).
בחיפוש זריז ברשת חשדתי שמדובר ב-shin splint - כאב בעצם השוקה (tibia). כמובן ש-T סירב ללכת לרופא לבדוק את העניין, אבל כן הסכים לנוח עם הרגל למעלה מתי שהתאפשר, ופעם אחת אפילו הבאתי קרח ועשיתי לו קומפרסים לסירוגין....
הכאב הזה הגביל מעט את הפעילויות שלנו, פחות יצאנו להליכות מאומצות או ארוכות ברגל, אבל T לא נתן לזה להפריע יותר מדי למהלך הטיול. אני מאד דאגתי, אבל בדיעבד התברר שהוא כנראה צדק, ולאחר קצת מנוחה הוא שכח מזה לגמרי.
כיון שהיה סופ"ש, דאגנו להזמין מקומות מראש בשתי מסעדות מומלצות בעיר.
בערב הראשון היתה זו מסעדה איטלקית נחמדה בשם Chatters Bistro, עם אוכל איטלקי פשוט (בעיקר פסטות ופיצות), שירות ידידותי ומהיר ובעלי בית חמים ונחמדים.
על השנייה אספר כבר בפוסט הבא....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה