נראה שהוירוס המעצבן מאחורי, סוף סוף, ואתמול חשבתי שהגיע הזמן לצאת קצת מהבית.
אבל היה חם, ולא בא לי לבד, אז שאלתי את T מה תכניותיו, וסיפרתי שיש כמה סידורים קטנים שעל חלקם, לפחות, בא לי לעשות V, והוא הציע לי להתלוות אליו - לסיור בין לקוחותיו - ולהשלים את מה שנספיק על הדרך.
כבר ציינתי שהיה חם? כנראה זה יעלה עוד כמה פעמים בפוסט הזה.
איכשהו הצלחתי להיות חולה/בבית בכל הימים הסתוויים הנעימים, ולצאת לראשונה דווקא לכבשן הלוהט של הימים הנוכחיים.
כל עוד היינו ברכב, זה לא היווה בעייה. מזגן חזק וכו'.
תחנתנו הראשונה היתה במסעדה של אחד מלקוחות הייעוץ של T ו'שותפנו', שנמצאת בשלבי בנייה מתקדמים.
שלבי בנייה - משמע אין מזגן עדיין. ו...גם זה יהיה מוטיב חוזר בפוסט הזה.....הפועלים מעשנים.
משמע: גם חם וגם מחניק.
בסדר, למזלי המסעדה נמצאת במבנה שחלקו כבר פעיל, ברחתי לבית קפה סמוך והזמנתי הפוך וישבתי במזגן עד ש-T סיים את מה שרצה לעשות שם.
משם נסענו למסור לתיקון את מכונת האספרסו שלו הורי, זאת שקנינו להם כשביקרנו אצלם בקליפורניה במרץ האחרון.
היתה תקלה בטרנספורמטור שאבא הביא איתו מארה"ב, ואיך שהכנסנו את המכונה לחשמל - משהו קפץ.
בינתיים קנינו להם (יחד עם אחי) מכונה חדשה, אבל עדיין בא לי לנסות לתקן את זאת, שיהיה.
T חיכה לי ברכב, ואני מסרתי את המכונה בחנות שאיכשהו נשארנו נאמנים אליה, שנמצאת בשכונתנו הקודמת, ברעננה. מדהים כמה שנים אנחנו כבר לא גרים ברעננה, וגם בשנותנו האחרונות ברעננה כבר לא גרנו בשכונה הזאת, למרות שעדיין באנו לשם לעשות קניות וסידורים, בעלי החנויות באזור הזה עדיין מזהים אותי ושואלים מה אתי ואיפה אני - סוג של לחזור לבקר בבית.
משם נסענו לתל אביב, לעוד מסעדה של לקוח אחר של T שנמצאת גם היא בשלבי בנייה מתקדמים.
תל אביב.
כבר אמרתי שאני לא סובלת את העיר הזאת?
גם שם, כמובן, המזגן לא עבד, והפועלים עישנו.
כאן כבר לא היה לאן לברוח.
אחרי ש-T סיים עם המסעדה, הוא הציע שנשב לאכול צהריים באחת מהמסעדות הרבות שיש באזור.
"מה בא לך?" הוא שאל, ולמרות שהיה כבר אחרי אחת (שזו השעה שאנחנו בדרך כלל אוכלים צהריים) והייתי אמורה לחוש רעב, כל מה שבא לי זה: "הביתה!"
הרגשתי שחם לי ודביק לי ואני לא יכולה לנשום בכלל, כי גם ברחוב כולם (אבל כולם!) עישנו.
נכנסנו למסעדה אחת ש-T שמע עליה שהיא מוצלחת, וכשהמארחת אמרה שיש לה מקומות רק בחוץ - תפסתי את T ביד, אמרתי לו שאני מצטערת אבל נאכל צהריים כבר בבית, וטסנו לכיוון הקניון שם החנינו את המכונית.
בקניון (שהיה ממוזג ונטול עשן) הספקנו עוד מטלה ברשימה שלי: מדבקות למקלדת המחשב הנייד.
מי שיש לו מקלדת שלא נרכשה בארץ מכיר את זה: צריך להוסיף מדבקות עם האותיות העבריות (וזאת למרות שבתכל'ס אני מקלידה על עיוור, אבל עדיין........צריך). ואיכשהו תמיד אותן שש או שבע אותיות נשחקות ונעלמות להן.
אצלי אלה O/מם סופית,
י/H,
ד/S,
ש/A,
./?,
ת/>,
צ/M
ואחרונה חביבה ה/V.
לא התעמקתי באילו מלים חוזרות על עצמן אצלי בהקלדה כל כך הרבה שגורמות לשחיקה החביבה הזאת.
ב"קרביץ" הקרובה אלינו הביתה כבר המון זמן המדבקות האלה חסרות במלאי. משום מה ב"קרביץ" הקטנטונת בקניון התל אביב היו מדבקות למקלדת בשפע. קניתי שתיים, שלא יחסר.
בדרך הביתה הודיעו לנו זוג ששוכרים מאיתנו דירה באזור תל אביב, שהצ'קים שלהם מוכנים (כשחתמו חוזה לא היה להם עדיין פנקס צ'קים בכלל), וכיוון שהיינו כבר בסביבה אישרנו שנעבור לקחת.
"אנחנו אצל ההורים בשכונת תל ברוך צפון" הם סימסו את הכתובת.
אוקיי.
מתביישת (?) לומר שלא ידעתי שקיימת שכונה כזאת. התברר שהיא קיימת כבר כשמונה עשרה שנים.
אני באמת לא מסתובבת באזור הזה.
פעם, מזמן מזמן היינו עוברים דרכו, בדרך לעבודה או לחמי וחמותי ז"ל, אבל היום, גם כשפעמיי לתל אביב, יש את איילון וכביש החוף (2) או כביש 4...תלוי לאן אני רוצה להגיע ומהיכן להיכנס........
הגענו לכתובת המבוקשת ו........לא היה אפילו סנטימטר אחד של מקום לחנות בו.
אז סימסנו שהגענו, שאין חניה, ושאנחנו ממתינים באוטו.
"כבר יורדים" קיבלנו תשובה........כרבע שעה לפני שהם הגיעו בפועל.
יש לי הרגשה ש"הצ'קים מוכנים" היתה הצהרה מוגזמת. אולי היו צריכים לומר: "קיבלנו מהבנק פנקס צ'קים".
כי נראה לי שהם התחילו למלא אותם כשהודענו שהגענו.
ואולי בגלל זה גם עשו המון טעויות (זה, והעובדה שכנראה לא כתבו צ'ק מעולם - והאמת שזה הגיוני, הגיע הזמן שצ'קים יפוסו מן העולם, ע"ע הפוסט הקודם) - ואילצתי אותם לחתום בראשי תיבות בכמה וכמה מקומות.
כל זאת כשאנחנו יושבים ברכב ברחוב, מנסים לא לחסום מסלול שלם, והם עומדים בחוץ ומתבשלים בשמש.......מילא.
נסענו הביתה וטרפנו את העוף (הטעים) שהכנתי בשבת, ואת המרק הווייטנאמי ש-T הכין באחד הימים, עם אטריות אורז.....
אין כמו בבית. במזגן.
אבל היה חם, ולא בא לי לבד, אז שאלתי את T מה תכניותיו, וסיפרתי שיש כמה סידורים קטנים שעל חלקם, לפחות, בא לי לעשות V, והוא הציע לי להתלוות אליו - לסיור בין לקוחותיו - ולהשלים את מה שנספיק על הדרך.
כבר ציינתי שהיה חם? כנראה זה יעלה עוד כמה פעמים בפוסט הזה.
איכשהו הצלחתי להיות חולה/בבית בכל הימים הסתוויים הנעימים, ולצאת לראשונה דווקא לכבשן הלוהט של הימים הנוכחיים.
כל עוד היינו ברכב, זה לא היווה בעייה. מזגן חזק וכו'.
תחנתנו הראשונה היתה במסעדה של אחד מלקוחות הייעוץ של T ו'שותפנו', שנמצאת בשלבי בנייה מתקדמים.
שלבי בנייה - משמע אין מזגן עדיין. ו...גם זה יהיה מוטיב חוזר בפוסט הזה.....הפועלים מעשנים.
משמע: גם חם וגם מחניק.
בסדר, למזלי המסעדה נמצאת במבנה שחלקו כבר פעיל, ברחתי לבית קפה סמוך והזמנתי הפוך וישבתי במזגן עד ש-T סיים את מה שרצה לעשות שם.
משם נסענו למסור לתיקון את מכונת האספרסו שלו הורי, זאת שקנינו להם כשביקרנו אצלם בקליפורניה במרץ האחרון.
היתה תקלה בטרנספורמטור שאבא הביא איתו מארה"ב, ואיך שהכנסנו את המכונה לחשמל - משהו קפץ.
בינתיים קנינו להם (יחד עם אחי) מכונה חדשה, אבל עדיין בא לי לנסות לתקן את זאת, שיהיה.
T חיכה לי ברכב, ואני מסרתי את המכונה בחנות שאיכשהו נשארנו נאמנים אליה, שנמצאת בשכונתנו הקודמת, ברעננה. מדהים כמה שנים אנחנו כבר לא גרים ברעננה, וגם בשנותנו האחרונות ברעננה כבר לא גרנו בשכונה הזאת, למרות שעדיין באנו לשם לעשות קניות וסידורים, בעלי החנויות באזור הזה עדיין מזהים אותי ושואלים מה אתי ואיפה אני - סוג של לחזור לבקר בבית.
משם נסענו לתל אביב, לעוד מסעדה של לקוח אחר של T שנמצאת גם היא בשלבי בנייה מתקדמים.
תל אביב.
כבר אמרתי שאני לא סובלת את העיר הזאת?
גם שם, כמובן, המזגן לא עבד, והפועלים עישנו.
כאן כבר לא היה לאן לברוח.
אחרי ש-T סיים עם המסעדה, הוא הציע שנשב לאכול צהריים באחת מהמסעדות הרבות שיש באזור.
"מה בא לך?" הוא שאל, ולמרות שהיה כבר אחרי אחת (שזו השעה שאנחנו בדרך כלל אוכלים צהריים) והייתי אמורה לחוש רעב, כל מה שבא לי זה: "הביתה!"
הרגשתי שחם לי ודביק לי ואני לא יכולה לנשום בכלל, כי גם ברחוב כולם (אבל כולם!) עישנו.
נכנסנו למסעדה אחת ש-T שמע עליה שהיא מוצלחת, וכשהמארחת אמרה שיש לה מקומות רק בחוץ - תפסתי את T ביד, אמרתי לו שאני מצטערת אבל נאכל צהריים כבר בבית, וטסנו לכיוון הקניון שם החנינו את המכונית.
בקניון (שהיה ממוזג ונטול עשן) הספקנו עוד מטלה ברשימה שלי: מדבקות למקלדת המחשב הנייד.
מי שיש לו מקלדת שלא נרכשה בארץ מכיר את זה: צריך להוסיף מדבקות עם האותיות העבריות (וזאת למרות שבתכל'ס אני מקלידה על עיוור, אבל עדיין........צריך). ואיכשהו תמיד אותן שש או שבע אותיות נשחקות ונעלמות להן.
אצלי אלה O/מם סופית,
י/H,
ד/S,
ש/A,
./?,
ת/>,
צ/M
ואחרונה חביבה ה/V.
לא התעמקתי באילו מלים חוזרות על עצמן אצלי בהקלדה כל כך הרבה שגורמות לשחיקה החביבה הזאת.
ב"קרביץ" הקרובה אלינו הביתה כבר המון זמן המדבקות האלה חסרות במלאי. משום מה ב"קרביץ" הקטנטונת בקניון התל אביב היו מדבקות למקלדת בשפע. קניתי שתיים, שלא יחסר.
בדרך הביתה הודיעו לנו זוג ששוכרים מאיתנו דירה באזור תל אביב, שהצ'קים שלהם מוכנים (כשחתמו חוזה לא היה להם עדיין פנקס צ'קים בכלל), וכיוון שהיינו כבר בסביבה אישרנו שנעבור לקחת.
"אנחנו אצל ההורים בשכונת תל ברוך צפון" הם סימסו את הכתובת.
אוקיי.
מתביישת (?) לומר שלא ידעתי שקיימת שכונה כזאת. התברר שהיא קיימת כבר כשמונה עשרה שנים.
אני באמת לא מסתובבת באזור הזה.
פעם, מזמן מזמן היינו עוברים דרכו, בדרך לעבודה או לחמי וחמותי ז"ל, אבל היום, גם כשפעמיי לתל אביב, יש את איילון וכביש החוף (2) או כביש 4...תלוי לאן אני רוצה להגיע ומהיכן להיכנס........
הגענו לכתובת המבוקשת ו........לא היה אפילו סנטימטר אחד של מקום לחנות בו.
אז סימסנו שהגענו, שאין חניה, ושאנחנו ממתינים באוטו.
"כבר יורדים" קיבלנו תשובה........כרבע שעה לפני שהם הגיעו בפועל.
יש לי הרגשה ש"הצ'קים מוכנים" היתה הצהרה מוגזמת. אולי היו צריכים לומר: "קיבלנו מהבנק פנקס צ'קים".
כי נראה לי שהם התחילו למלא אותם כשהודענו שהגענו.
ואולי בגלל זה גם עשו המון טעויות (זה, והעובדה שכנראה לא כתבו צ'ק מעולם - והאמת שזה הגיוני, הגיע הזמן שצ'קים יפוסו מן העולם, ע"ע הפוסט הקודם) - ואילצתי אותם לחתום בראשי תיבות בכמה וכמה מקומות.
כל זאת כשאנחנו יושבים ברכב ברחוב, מנסים לא לחסום מסלול שלם, והם עומדים בחוץ ומתבשלים בשמש.......מילא.
נסענו הביתה וטרפנו את העוף (הטעים) שהכנתי בשבת, ואת המרק הווייטנאמי ש-T הכין באחד הימים, עם אטריות אורז.....
אין כמו בבית. במזגן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה