סוף שבוע של מנוחה....יחסית.
בלי נכדים.
בלי אירוח של ארוחת ששי.
בלי טיול נשים.
בלי יום הולדת הפתעה לאמא של גיסתי (תכל'ס, שמחה מאד להתחמק מזה).
בלי קאנטרי או התעמלות בכלל.
אבל את מטלות הבית אני עושה די כרגיל, כולל כביסות וקיפולים, ואפילו קפצתי עם T לוטרינר לחסן את החתולים אתמול.
זה לא מאמץ גדול, ורציתי לעשות V על המשימה הזאת כבר.
סיימתי את "המנהרה" של א.ב. יהושע, מתענגת על כל מילה ועל כל ניסוח ועל כל משפט.
וגם על מערכות היחסים השונות הנרקמות בין הדמויות, הראשיות והמשניות כאחד.
דווקא אצל יהושע, שאמנם כותב סיפורים אישיים מאד אבל בפועל מתכוון (כנראה) גם לדברים לאומיים חברתיים פוליטים ואחרים, אני מצליחה להיכנס לתוך העלילה ולהרגיש את הדמויות ולהזדהות. הדמויות שלו מרגישות לי אנושיות מאד, אמיתיות מאד, ואני מצליחה להתחבר אליהם.
הסוף היה מוזר אבל כשאני חושבת על זה - איך הוא כבר יכול היה לסיים עלילה כזאת?
לא אביא כאן ספוילרים, מי שאוהב את הכתיבה שלו אבל התאכזב מהספרים האחרונים שלו - ממליצה בחום על הספר הזה.
רציתי להביא כמה ציטוטים כמו שעדה עושה לפעמים, אבל היה לי קשה לבחור.
יש פה הרבה מטעמים.
ואם אני תמיד אומרת שעבורי, להיכנס לחנות ספרים או לספריה זה כמו להיכנס לחנות ממתקים - הרי שיהושע הוא טבלת שוקולד עסיסית במיוחד. עבורי, כמובן. רק על עצמי ועל הטעם שלי לספר ידעתי.
לא קשור לכלום אבל חייבת לומר מילה קטנה על ה...בנקים.
אני גרה ביישוב קטן שמוקף ביישובים קטנים אחרים, ובכל אחד מהם (כמעט) יש לפחות סניף בנק אחד, כזה או אחר.
בשנים האחרונות אין לי מושג מה עושים הסניפים המקומיים האלה, כי דבר אחד בטוח הם הפסיקו לעשות: להעמיד כספרים שישרתו את הלקוחות.
יש סניף, יש עובדים, אבל אין עמדות שבהם ניתן לקבל שירות של בנקאי.
במקרה הטוב, יש מדריכ/ה שמנסה לעזור ללקוחות המבולבלים להיעזר באמצעי השירות העצמי, שלעיתים פועלים באופן תקין והרבה פעמים תקולים.
ביישוב שלי סגרו לאחרונה את הסניף של אחד מהבנקים הגדולים.
ביישוב לידי סוגרים בימים אלה סניף של בנק אחר.
כלומר בכל אחד מן היישובים האלה, נותר סניף אחד של בנק אחד, לא אותו בנק.
והיום - כן ממש היום - גילינו שעוד שירות נלקח מאיתנו: האפשרות להפקיד המחאות במעטפות באמצעות חריץ ה"חיש בנק" או איך שכל בנק קורא לזה.
כלומר - לא רק שאין כספרים, הולכים ומתמעטים גם האמצעים בשירות העצמי.
והעמלות? חלילה, הן לא מתמעטות. לעולם.
אז נכון שאיננו משלמים הרבה עמלות, כי גם איננו מבצעים הרבה פעולות - אבל כל העניין הזה מאד מאד מקומם.
T נסע לקאנטרי, בלעדי, ואני (אשת חיל מי ימצא) הכנסתי עוף ובטטות לתנור, כי אין דבר טוב יותר אחרי פעילות גופנית מלחזור הביתה לניחוחות של ארוחת צהריים טובה.
לצערי, כיוון שדי הוּצֵאתִי לגמלאות מהמטבח, מאז ש-T חצי-יצא לגמלאות בעצמו, אני קצת חלודה, והצלחתי לחתוך את עצמי פעמיים במהלך הבישול הפשוט הזה 😳. לא נורא, לא חמור.
בסך הכל אני מרגישה יותר טוב, המעיים בסדר, נראה לי, ויש רק כחכוח מטריד שאני מקווה שלא יתפתח יותר מדי בדרכי הנשימה העליונות.....יאללה, להחלים לגמרי וזהו!
בלי נכדים.
בלי אירוח של ארוחת ששי.
בלי טיול נשים.
בלי יום הולדת הפתעה לאמא של גיסתי (תכל'ס, שמחה מאד להתחמק מזה).
בלי קאנטרי או התעמלות בכלל.
אבל את מטלות הבית אני עושה די כרגיל, כולל כביסות וקיפולים, ואפילו קפצתי עם T לוטרינר לחסן את החתולים אתמול.
זה לא מאמץ גדול, ורציתי לעשות V על המשימה הזאת כבר.
סיימתי את "המנהרה" של א.ב. יהושע, מתענגת על כל מילה ועל כל ניסוח ועל כל משפט.
וגם על מערכות היחסים השונות הנרקמות בין הדמויות, הראשיות והמשניות כאחד.
דווקא אצל יהושע, שאמנם כותב סיפורים אישיים מאד אבל בפועל מתכוון (כנראה) גם לדברים לאומיים חברתיים פוליטים ואחרים, אני מצליחה להיכנס לתוך העלילה ולהרגיש את הדמויות ולהזדהות. הדמויות שלו מרגישות לי אנושיות מאד, אמיתיות מאד, ואני מצליחה להתחבר אליהם.
הסוף היה מוזר אבל כשאני חושבת על זה - איך הוא כבר יכול היה לסיים עלילה כזאת?
לא אביא כאן ספוילרים, מי שאוהב את הכתיבה שלו אבל התאכזב מהספרים האחרונים שלו - ממליצה בחום על הספר הזה.
רציתי להביא כמה ציטוטים כמו שעדה עושה לפעמים, אבל היה לי קשה לבחור.
יש פה הרבה מטעמים.
ואם אני תמיד אומרת שעבורי, להיכנס לחנות ספרים או לספריה זה כמו להיכנס לחנות ממתקים - הרי שיהושע הוא טבלת שוקולד עסיסית במיוחד. עבורי, כמובן. רק על עצמי ועל הטעם שלי לספר ידעתי.
לא קשור לכלום אבל חייבת לומר מילה קטנה על ה...בנקים.
אני גרה ביישוב קטן שמוקף ביישובים קטנים אחרים, ובכל אחד מהם (כמעט) יש לפחות סניף בנק אחד, כזה או אחר.
בשנים האחרונות אין לי מושג מה עושים הסניפים המקומיים האלה, כי דבר אחד בטוח הם הפסיקו לעשות: להעמיד כספרים שישרתו את הלקוחות.
יש סניף, יש עובדים, אבל אין עמדות שבהם ניתן לקבל שירות של בנקאי.
במקרה הטוב, יש מדריכ/ה שמנסה לעזור ללקוחות המבולבלים להיעזר באמצעי השירות העצמי, שלעיתים פועלים באופן תקין והרבה פעמים תקולים.
ביישוב שלי סגרו לאחרונה את הסניף של אחד מהבנקים הגדולים.
ביישוב לידי סוגרים בימים אלה סניף של בנק אחר.
כלומר בכל אחד מן היישובים האלה, נותר סניף אחד של בנק אחד, לא אותו בנק.
והיום - כן ממש היום - גילינו שעוד שירות נלקח מאיתנו: האפשרות להפקיד המחאות במעטפות באמצעות חריץ ה"חיש בנק" או איך שכל בנק קורא לזה.
כלומר - לא רק שאין כספרים, הולכים ומתמעטים גם האמצעים בשירות העצמי.
והעמלות? חלילה, הן לא מתמעטות. לעולם.
אז נכון שאיננו משלמים הרבה עמלות, כי גם איננו מבצעים הרבה פעולות - אבל כל העניין הזה מאד מאד מקומם.
T נסע לקאנטרי, בלעדי, ואני (אשת חיל מי ימצא) הכנסתי עוף ובטטות לתנור, כי אין דבר טוב יותר אחרי פעילות גופנית מלחזור הביתה לניחוחות של ארוחת צהריים טובה.
לצערי, כיוון שדי הוּצֵאתִי לגמלאות מהמטבח, מאז ש-T חצי-יצא לגמלאות בעצמו, אני קצת חלודה, והצלחתי לחתוך את עצמי פעמיים במהלך הבישול הפשוט הזה 😳. לא נורא, לא חמור.
בסך הכל אני מרגישה יותר טוב, המעיים בסדר, נראה לי, ויש רק כחכוח מטריד שאני מקווה שלא יתפתח יותר מדי בדרכי הנשימה העליונות.....יאללה, להחלים לגמרי וזהו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה