אמנם היתה חופשה ורגיעה מלאה באילת בשבוע שעבר, אבל מאז אני מרגישה שאני בטורבו.
מיד כשחזרנו מאילת אספנו את הורי ונסענו לסופר לקנייה השבועית.
למחרת לקחנו אותם לאיקיאה לכמה השלמות לבית (מנורות קריאה, מתקן לנייר טואלט, מגשים לקוביות קרח, מתלה למגבות במקלחת....וכדומה).
בששי לא ארחנו את המשפחה לארוחת ערב, אבל קפצנו עם הורי למסעדת "יונס" ליד אבן יהודה, כדי שלא יהיו לבד בערב שבת.
הם בהחלט מתחילים להתאקלם ב"אחוזה" אבל עדיין חשוב לנו שירגישו שאנחנו כאן, קרובים וזמינים.
למחרת התעמלנו בקאנטרי, כרגיל בשבת, ובערב כבר הגיעו הנכדים לישון אצלנו כי בראשון (ערב חג) לא היתה קיטנה ובתי וחתני עבדו.
הם נשארו אצלנו עד הערב, ו-T בישל ארוחה חגיגית תוך כדי שהם היו כאן, תוך שאני כמובן עוזרת בהכנות ובשטיפות וגם משחקת עם הנכדים...זה היה טיפה מעייף אבל הם כל כך חמודים שזה היה בסדר.
הורי הגיעו מוקדם (במונית). אמא שלי מיד הצטרפה אלי למטבח, ובמקביל גם שוחחה עם הנכדים. אבא שלי פחות לוקח חלק בכל הפעילות המשפחתית הזאת. מידי פעם שואל אם הוא יכול לעזור במשהו.
בתי וחתני הגיעו ממש מאוחר, הם היו עסוקים בריסוס הבית (היתה להם "פלישה" של התיקן הגרמני במטבח) וניקיון. צרה צרורה.
אחרי ארוחה טעימה ומשביעה במיוחד הם נסעו הביתה עם הנכדים, ו-T הקפיץ את הורי ל"אחוזה" כי לא היו מוניות זמינות.
בחג עצמו שוב הלכנו להתעמל בקאנטרי ואחרי כן היינו מוזמנים אל אחי וגיסתי - מאורע נדיר, כי גיסתי כמעט לא מארחת, וגם הפעם היא התעלתה על עצמה ועל כל המיחושים והמחלות השונות מהן היא סובלת בכל רגע נתון של זמן. רק הורי ואנחנו היינו מוזמנים, וגם אמא של גיסתי הגיעה.
היה נחמד וטעים וישבנו שם די הרבה זמן, משוחחים ומעבירים את הזמן בנעימים.
בערב שוב הגיעו אלינו הנכדים לישון, והיום לקחנו אותם לקיר טיפוס של ילדים.
מאד התפעלנו מהמתקנים, ועוד יותר התפעלנו מהיכולות של הנכדים המתוקים שלנו..........
כאן חכמוד - מימין ללא ריתמה, ומשמאל עם....
וכאן נשמותק - מימין בלי ריתמה, ומשמאל עם.....
באמת הפתיעו אותנו השניים האלה, גם בכושר שלהם ובכוח הרצון, וגם ביכולות הריכוז והטיפוס....
בסוף חכמוד קצת הצטברח כי היה מתקן אחד שאותו הצליח נשמותק לעשות טוב יותר ממנו.....אבל אין מה לעשות, לא תמיד אתה יכול להיות הכי מוצלח, גם אם אתה האח הבכור.................
חזרנו הביתה מורעבים וחיממנו אוכל לארוחת צהריים - היינו כולנו מותשים.
כשבתי הגיעה בקושי חיכינו שתאכל משהו ותיקח אותם, ועלינו לישון.
ובמהלך כל הימים האלה היו לנו תקלות טלפון, אינטרנט, קושי להתחבר לאזעקה ולמצלמות......המון המון שיבושים טכניים.
פעמיים בתקופה האחרונה כבר היו כאן טכנאים של הוט, שלא לדבר על המון שיחות טלפון לתמיכה וגם צ'אט אחד.....לדעתי אחד מהטכנאים קילקל יותר בזמן הביקור שלו מאשר תיקן, ומחר צפוי להגיע עוד אחד.
ואין לנו באמת אופציות להתנתק, כי האלטרנטיבה היחידה הקיימת כאן היא בזק (כי פארטנר עדיין לא פרס את הסיבים שלו באזור שלנו), והם בכלל לא מסוגלים לתת לנו קו יציב ביותר מ-15 מגה....(אנחנו על 200). בקיצור - שבויים של הטכנולוגיה. נראה מה יתקן/יקלקל הטכנאי מחר.
אבל יותר מכל אני כבר צמאה לשקט שלי. לשיגרה שלי.
כיף שההורים כאן וכיף עם הנכדים וכיף עם כל החגים, אבל מזמן לא ישבתי סתם מול איזו סידרה בטלוויזיה או אפילו ספר (מאז אילת) או בית קפה עם חברה.........................שלא לדבר על קריאה/כתיבה בבלוגים.....כך שאני מקווה שהכל יחזור לשיגרה הברוכה שלי בקרוב.
מיד כשחזרנו מאילת אספנו את הורי ונסענו לסופר לקנייה השבועית.
למחרת לקחנו אותם לאיקיאה לכמה השלמות לבית (מנורות קריאה, מתקן לנייר טואלט, מגשים לקוביות קרח, מתלה למגבות במקלחת....וכדומה).
בששי לא ארחנו את המשפחה לארוחת ערב, אבל קפצנו עם הורי למסעדת "יונס" ליד אבן יהודה, כדי שלא יהיו לבד בערב שבת.
הם בהחלט מתחילים להתאקלם ב"אחוזה" אבל עדיין חשוב לנו שירגישו שאנחנו כאן, קרובים וזמינים.
למחרת התעמלנו בקאנטרי, כרגיל בשבת, ובערב כבר הגיעו הנכדים לישון אצלנו כי בראשון (ערב חג) לא היתה קיטנה ובתי וחתני עבדו.
הם נשארו אצלנו עד הערב, ו-T בישל ארוחה חגיגית תוך כדי שהם היו כאן, תוך שאני כמובן עוזרת בהכנות ובשטיפות וגם משחקת עם הנכדים...זה היה טיפה מעייף אבל הם כל כך חמודים שזה היה בסדר.
הורי הגיעו מוקדם (במונית). אמא שלי מיד הצטרפה אלי למטבח, ובמקביל גם שוחחה עם הנכדים. אבא שלי פחות לוקח חלק בכל הפעילות המשפחתית הזאת. מידי פעם שואל אם הוא יכול לעזור במשהו.
בתי וחתני הגיעו ממש מאוחר, הם היו עסוקים בריסוס הבית (היתה להם "פלישה" של התיקן הגרמני במטבח) וניקיון. צרה צרורה.
אחרי ארוחה טעימה ומשביעה במיוחד הם נסעו הביתה עם הנכדים, ו-T הקפיץ את הורי ל"אחוזה" כי לא היו מוניות זמינות.
בחג עצמו שוב הלכנו להתעמל בקאנטרי ואחרי כן היינו מוזמנים אל אחי וגיסתי - מאורע נדיר, כי גיסתי כמעט לא מארחת, וגם הפעם היא התעלתה על עצמה ועל כל המיחושים והמחלות השונות מהן היא סובלת בכל רגע נתון של זמן. רק הורי ואנחנו היינו מוזמנים, וגם אמא של גיסתי הגיעה.
היה נחמד וטעים וישבנו שם די הרבה זמן, משוחחים ומעבירים את הזמן בנעימים.
בערב שוב הגיעו אלינו הנכדים לישון, והיום לקחנו אותם לקיר טיפוס של ילדים.
מאד התפעלנו מהמתקנים, ועוד יותר התפעלנו מהיכולות של הנכדים המתוקים שלנו..........
כאן חכמוד - מימין ללא ריתמה, ומשמאל עם....
וכאן נשמותק - מימין בלי ריתמה, ומשמאל עם.....
באמת הפתיעו אותנו השניים האלה, גם בכושר שלהם ובכוח הרצון, וגם ביכולות הריכוז והטיפוס....
בסוף חכמוד קצת הצטברח כי היה מתקן אחד שאותו הצליח נשמותק לעשות טוב יותר ממנו.....אבל אין מה לעשות, לא תמיד אתה יכול להיות הכי מוצלח, גם אם אתה האח הבכור.................
חזרנו הביתה מורעבים וחיממנו אוכל לארוחת צהריים - היינו כולנו מותשים.
כשבתי הגיעה בקושי חיכינו שתאכל משהו ותיקח אותם, ועלינו לישון.
ובמהלך כל הימים האלה היו לנו תקלות טלפון, אינטרנט, קושי להתחבר לאזעקה ולמצלמות......המון המון שיבושים טכניים.
פעמיים בתקופה האחרונה כבר היו כאן טכנאים של הוט, שלא לדבר על המון שיחות טלפון לתמיכה וגם צ'אט אחד.....לדעתי אחד מהטכנאים קילקל יותר בזמן הביקור שלו מאשר תיקן, ומחר צפוי להגיע עוד אחד.
ואין לנו באמת אופציות להתנתק, כי האלטרנטיבה היחידה הקיימת כאן היא בזק (כי פארטנר עדיין לא פרס את הסיבים שלו באזור שלנו), והם בכלל לא מסוגלים לתת לנו קו יציב ביותר מ-15 מגה....(אנחנו על 200). בקיצור - שבויים של הטכנולוגיה. נראה מה יתקן/יקלקל הטכנאי מחר.
אבל יותר מכל אני כבר צמאה לשקט שלי. לשיגרה שלי.
כיף שההורים כאן וכיף עם הנכדים וכיף עם כל החגים, אבל מזמן לא ישבתי סתם מול איזו סידרה בטלוויזיה או אפילו ספר (מאז אילת) או בית קפה עם חברה.........................שלא לדבר על קריאה/כתיבה בבלוגים.....כך שאני מקווה שהכל יחזור לשיגרה הברוכה שלי בקרוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה