לא ממש לקחתי ברצינות את הויטמינים שדחף לי חתני ביום חמישי כשחזר מהעבודה וראה שאני ממש על הפנים.
כבר ניסיתי הכל במהלך השלושים השנים האחרונות - אכינציאה ופרופוליס וג'ינג'ר וויטמין C טבעי ולא טבעי, חומצי ולא חומצי, בקפסולות ובאבקה....משהו שקוראים לו Goldenseal שנמכר רק בארה"ב ומבוסס על איזה צמח שהאינדיאנים משתמשים בו....הכל.
אבל חתני התעקש, והסכמתי להיות שפנית הניסיונות. הוא טען (ו'ביוכימיה' אישרה, לפחות בתיאוריה) שהחומרים בהם ארוז הויטמין C הספציפי הזה מגבירים מאד את הספיגה שלו ולכן גם את היעילות שלו.
מחמישי בערב כמו שעון לקחתי 1000 CC (קפסולה אחת) של הויטמין הזה (עם אוכל ושתייה) והרגשתי על הפנים וזלזלתי אבל התמדתי.
בראשון בבוקר כבר קמתי במצב אחר לגמרי. לא לגמרי ללא ליחה, טיפה שיעול, מידי פעם התעטשויות - אבל מרגישה טוב. ממש טוב. בלי "איכס" ובלי תשישות. "אוקיי" אמרתי לעצמי, ייתכן שזה היה קורה גם ככה, בכל זאת מיום שלישי אני לא מרגישה טוב.....
אבל סקירה מהירה של היסטוריית ההתקררויות/מחלות שלי בשנה האחרונה לפחות מראה שאני לא מתאוששת כל כך מהר בדרך כלל. יש סיכוי שהויטמינים האלה עשו את העבודה.
וליתר ביטחון כאשר T הראה סימנים שהוא נדבק ממני (שלשום) הכרחתי גם אותו לקחת את קפסולת הפלא.
הבוקר הוא כבר דיווח שהוא מרגיש יותר טוב. הייתכן?
ימים יגידו...........
בינתיים עשיתי לחתני טוב על הנשמה ואמרתי לו שנראה שזה עובד.
הוא באמת דואג לי, הבחור, ואני מלאת תודה לו על כך.
הוא דואג לי גם לגבי נושא המשקל המתסכל כל כך, שלמרות שנראה היה שהתחיל לרדת בהדרגה מאז שהתחלתי לאכול לפי תפריט מותאם אישית (Day Two) נעצר בשלב כלשהו, וזאת בלי שהפסקתי להתמיד ולמלא אחר ההוראות ככתבן וכלשונן. בעקבות הנקע וחוסר התזוזה שלי כמעט חודש המשקל עוד הגדיל לעשות והתחיל לעלות....וכרגע אני באותו מקום שהייתי לפני שהתחלתי. 😔
אז חתני דואג לי ובששי שעבר כשהם היו כאן הוא תפס אותי לשיחה בנושא והרגשתי שהוא ממש חופר לי.
אני לא אוהבת לדבר על המשקל שלי, על הדיאטה שלי, על הפעילות הגופנית שלי.....זה עושה לי רע.
אני מדברת על זה לפעמים, ביוזמתי, ולפרקי זמן מאד קצרים. זה מאד מתסכל כשיושב מולי בחור (כלומר ממין זכר) בן שלושים ושבע (כלומר צעיר) ומתחיל להסביר לי איך כל שעלי לעשות הוא להגביר את הפעילות הגופנית שלי והגוף שלי יגיב.....
זה לא עובד ככה. לא אצל נשים. לא בגילי. לא אחרי שהרסתי את הגוף עם דיאטות משונות כל חיי. לא עם מטבוליזם איטי מולד (עשיתי בדיקת RMR וצריכת הקלוריות שלי במנוחה היא 790! הנורמלי הוא בין 1152 ל-2060. עם מטבוליזם כזה אני אמורה לעסוק בפעילות גופנית אקסטרים ממש ו/או לאכול פחות מ-790 קלוריות ביום כדי לרדת במשקל!!!
אבל חתני לא הבין שכבר לא נוח לי לדבר על זה, והייתי מאד סבלנית ועדינה איתו כשאמרתי "אתה קצת חופר לי"....למזלי קראו לי לומר לילה טוב שנכדים שישנו אצלנו באותו סופ"ש וזה הציל אותי מהמשך הסבל......... הוא מתכוון לטוב, אני יודעת.
בכל מקרה הבוקר עשיתי סוף סוף בדיקות דם שיראו לי, לפחות, אם התפריט שהתאימו לי אכן משנה במשהו את ערכי התוצאות. כי אם זה גם לא עוזר במשקל וגם לא משפר תוצאות (שלא היו גרועות אבל התחילו לגעת בגבול העליון של הטווח התקין) אז בשביל מה המאמץ?
אתמול נפגשתי עם 'מחברת'. היא באמת במצב טוב יחסית, וזאת למרות שהיא שמעה מגיסתה (גיסתו של הפרוד שלה) שלפרוד שלה יש מישהי.....ושהיא לא יודעת אם זה מעכשיו או עוד מלפני שהוא נפרד ממנה (הרבה טאקט יש לגיסה הזאת! וגם נשמה טובה שחבל על הזמן)...
היא עצמה יוצאת עם גברים, במיוחד אחד שכבר מתמיד הרבה זמן ואני רואה שהיא ממש מחבבת אותו.......ועדיין כששומעים שלאקס יש מישהי זה עושה משהו, אין מנוס מזה.
בכל מקרה הם כבר מתגרשים בקרוב, הגיעו להסכם....היא מתמודדת מאד יפה עם כל מה שקורה ואין זכר כרגע למחשבות האובדנות שהיו לה לפני כמה חודשים............
השבוע ל"ג בעומר והנכדים יהיו אצלנו בחמישי. מקווה שלא יהיו יותר מדי מדורות באזור - גם ככה מזג האוויר השרבי, "רוחני", יבש הזה ממלא את האוויר באבק ואובך (ובדיוק עכשיו התחיל גם גשם.....🤨), אין צורך להוסיף עליו עוד גורמים מזהמים (וסיכוני שריפות).....
בשבוע הבא 'החתולה' ואני יורדות ליומיים לים המלח.
הבנתי שאת T זה לא מעניין, ואני ממש ממש מתגעגעת לים המלח.
אני קוראת ספר מעולה, שבני המליץ לי - All the light we cannot see מאת Anthony Doerr - בינתיים קראתי רבע ממנו והוא כתוב מעולה. אין מילה מיותרת.
בגיזרה של הורי שקט יחסית.
אחרי שהפלאייר (flyer) שהכנתי לטובת מכירת הבית שלהם התקבל בהתלהבות, כבר הגיעו בקשות לתיקונים (איך לא?) אבל צלחתי אותם בכבוד.
בהעדר הוראות ברורות לגבי אילו בדיקות דם 'האחוזה' בדיוק דורשת עבור הועדה הרפואית אילתרתי משהו (על סמך הבדיקות שלנו) והרופאה שלהם כבר שלחה אותם לעשות. גם קבעה להם תורים לבדיקת צפיפות העצם. מעניין אותי אם מישהו עם אותסיאפרוזיס מתקדם (כמו אמא של גיסתי האהובה למשל) לא היה מתקבל לדיור המוגן בגלל זה. אני בספק רב.
בהעדר נוסחה ברורה למכתב שנדרש מהרופאה שלהם לגבי "מצבם הבריאותי הכללי" מצאתי ברשת כל מיני נוסחים ושלחתי להם שינסחו לבד. מקווה שזה יתקבל.
בכל מקרה התברר שלא ניתן להתקדם עם המשא ומתן הכספי עד שאין אישור עקרוני שהם מתקבלים מהבחינה הבריאותית.
בגיזרת העבודה של T יש הצלחות ויש גם תסכולים. ייעוץ עסקי זה מקצוע מתסכל. גם אם כבר צלחת את הקטע שמי שביקש את עזרתך הוא בדרך כלל בקשיים כספיים והסיכוי לקבל תשלום עבור עמלך הוא קטן יחסית (ולכן הרבה יועצים מתעקשים על תשלום מראש, אבל לא T ו'שותפנו') - לפעמים קשה להבין את ההתנהגות הכלכלית של לקוחותיך (ומישהו הרי כבר קיבל פרס נובל כשהוכיח שההחלטות הכלכליות שאנחנו מקבלים הן רגשית ולא רציונליות).
ה"הברקה" האחרונה של אחד מלקוחותיהם הגדולים (והמצליחים כלכלית) היתה ש"לא נעים" לו להחליף את ספק חומר הגלם העיקרי של העסק שלו למרות שהוא (והשותפים שלו, והזכיינים שלו) עשויים להרוויח אלפי שקלים בחודש אם יעשה זאת...........
צריך להיות "לא נעים" דווקא לאותו ספק שהוא לכאורה חבר, שגובה ממנו מחיר מופקע שנים ארוכות......אבל אין עם מי לדבר. זה הקטע של יועץ, אתה ממליץ אבל הלקוח לא חייב ליישם!
בגיזרת העבודה שלי יש לי יותר ויותר מתאמנים בהתכתבות ופחות ופחות מתאמנים שמגיעים אלי לקליניקה - ונראה לי שזה משהו שמאד מתאים לי. כלומר כאשר מישהו מסיים אימון בקליניקה, אני מוצאת שאני לא מזדרזת למלא את המקום הפנוי.
ולעומת זאת כל מתאמן חדש שיוצר קשר במייל, מתקבל אצלי מייד בהתלהבות ובשמחה.
מעניין אותי לבחון למה אני כל כך אוהבת לאמן בהתכתבות, מסתבר שאפילו יותר מאשר בחדר האימון.........
ועדיין לא הרמתי טלפון לאף מאמן/ת (כי גם לא בחרתי אל מי לטלפן) כדי לחזור להתאמן בעצמי........
'מחברת' אומרת שזה תהליך, ושכאשר הוא יבשיל פתאום אמצא את עצמי מתקשרת וקובעת. ייתכן.
זהו בינתיים......שבוע שגרתי למדי.
לא אומרת מילה על המצגת של ראש ממשלתנו אתמול
וכולם כבר אמרו מספיק על האסון הנורא, העצוב והמרגיז של שבוע שעבר....אז אין צורך להוסיף פרט לומר - בכיתי יומיים. על נערות/ים שאני בכלל לא מכירה..........
כבר ניסיתי הכל במהלך השלושים השנים האחרונות - אכינציאה ופרופוליס וג'ינג'ר וויטמין C טבעי ולא טבעי, חומצי ולא חומצי, בקפסולות ובאבקה....משהו שקוראים לו Goldenseal שנמכר רק בארה"ב ומבוסס על איזה צמח שהאינדיאנים משתמשים בו....הכל.
אבל חתני התעקש, והסכמתי להיות שפנית הניסיונות. הוא טען (ו'ביוכימיה' אישרה, לפחות בתיאוריה) שהחומרים בהם ארוז הויטמין C הספציפי הזה מגבירים מאד את הספיגה שלו ולכן גם את היעילות שלו.
מחמישי בערב כמו שעון לקחתי 1000 CC (קפסולה אחת) של הויטמין הזה (עם אוכל ושתייה) והרגשתי על הפנים וזלזלתי אבל התמדתי.
בראשון בבוקר כבר קמתי במצב אחר לגמרי. לא לגמרי ללא ליחה, טיפה שיעול, מידי פעם התעטשויות - אבל מרגישה טוב. ממש טוב. בלי "איכס" ובלי תשישות. "אוקיי" אמרתי לעצמי, ייתכן שזה היה קורה גם ככה, בכל זאת מיום שלישי אני לא מרגישה טוב.....
אבל סקירה מהירה של היסטוריית ההתקררויות/מחלות שלי בשנה האחרונה לפחות מראה שאני לא מתאוששת כל כך מהר בדרך כלל. יש סיכוי שהויטמינים האלה עשו את העבודה.
וליתר ביטחון כאשר T הראה סימנים שהוא נדבק ממני (שלשום) הכרחתי גם אותו לקחת את קפסולת הפלא.
הבוקר הוא כבר דיווח שהוא מרגיש יותר טוב. הייתכן?
ימים יגידו...........
בינתיים עשיתי לחתני טוב על הנשמה ואמרתי לו שנראה שזה עובד.
הוא באמת דואג לי, הבחור, ואני מלאת תודה לו על כך.
הוא דואג לי גם לגבי נושא המשקל המתסכל כל כך, שלמרות שנראה היה שהתחיל לרדת בהדרגה מאז שהתחלתי לאכול לפי תפריט מותאם אישית (Day Two) נעצר בשלב כלשהו, וזאת בלי שהפסקתי להתמיד ולמלא אחר ההוראות ככתבן וכלשונן. בעקבות הנקע וחוסר התזוזה שלי כמעט חודש המשקל עוד הגדיל לעשות והתחיל לעלות....וכרגע אני באותו מקום שהייתי לפני שהתחלתי. 😔
אז חתני דואג לי ובששי שעבר כשהם היו כאן הוא תפס אותי לשיחה בנושא והרגשתי שהוא ממש חופר לי.
אני לא אוהבת לדבר על המשקל שלי, על הדיאטה שלי, על הפעילות הגופנית שלי.....זה עושה לי רע.
אני מדברת על זה לפעמים, ביוזמתי, ולפרקי זמן מאד קצרים. זה מאד מתסכל כשיושב מולי בחור (כלומר ממין זכר) בן שלושים ושבע (כלומר צעיר) ומתחיל להסביר לי איך כל שעלי לעשות הוא להגביר את הפעילות הגופנית שלי והגוף שלי יגיב.....
זה לא עובד ככה. לא אצל נשים. לא בגילי. לא אחרי שהרסתי את הגוף עם דיאטות משונות כל חיי. לא עם מטבוליזם איטי מולד (עשיתי בדיקת RMR וצריכת הקלוריות שלי במנוחה היא 790! הנורמלי הוא בין 1152 ל-2060. עם מטבוליזם כזה אני אמורה לעסוק בפעילות גופנית אקסטרים ממש ו/או לאכול פחות מ-790 קלוריות ביום כדי לרדת במשקל!!!
אבל חתני לא הבין שכבר לא נוח לי לדבר על זה, והייתי מאד סבלנית ועדינה איתו כשאמרתי "אתה קצת חופר לי"....למזלי קראו לי לומר לילה טוב שנכדים שישנו אצלנו באותו סופ"ש וזה הציל אותי מהמשך הסבל......... הוא מתכוון לטוב, אני יודעת.
בכל מקרה הבוקר עשיתי סוף סוף בדיקות דם שיראו לי, לפחות, אם התפריט שהתאימו לי אכן משנה במשהו את ערכי התוצאות. כי אם זה גם לא עוזר במשקל וגם לא משפר תוצאות (שלא היו גרועות אבל התחילו לגעת בגבול העליון של הטווח התקין) אז בשביל מה המאמץ?
אתמול נפגשתי עם 'מחברת'. היא באמת במצב טוב יחסית, וזאת למרות שהיא שמעה מגיסתה (גיסתו של הפרוד שלה) שלפרוד שלה יש מישהי.....ושהיא לא יודעת אם זה מעכשיו או עוד מלפני שהוא נפרד ממנה (הרבה טאקט יש לגיסה הזאת! וגם נשמה טובה שחבל על הזמן)...
היא עצמה יוצאת עם גברים, במיוחד אחד שכבר מתמיד הרבה זמן ואני רואה שהיא ממש מחבבת אותו.......ועדיין כששומעים שלאקס יש מישהי זה עושה משהו, אין מנוס מזה.
בכל מקרה הם כבר מתגרשים בקרוב, הגיעו להסכם....היא מתמודדת מאד יפה עם כל מה שקורה ואין זכר כרגע למחשבות האובדנות שהיו לה לפני כמה חודשים............
השבוע ל"ג בעומר והנכדים יהיו אצלנו בחמישי. מקווה שלא יהיו יותר מדי מדורות באזור - גם ככה מזג האוויר השרבי, "רוחני", יבש הזה ממלא את האוויר באבק ואובך (ובדיוק עכשיו התחיל גם גשם.....🤨), אין צורך להוסיף עליו עוד גורמים מזהמים (וסיכוני שריפות).....
בשבוע הבא 'החתולה' ואני יורדות ליומיים לים המלח.
הבנתי שאת T זה לא מעניין, ואני ממש ממש מתגעגעת לים המלח.
אני קוראת ספר מעולה, שבני המליץ לי - All the light we cannot see מאת Anthony Doerr - בינתיים קראתי רבע ממנו והוא כתוב מעולה. אין מילה מיותרת.
בגיזרה של הורי שקט יחסית.
אחרי שהפלאייר (flyer) שהכנתי לטובת מכירת הבית שלהם התקבל בהתלהבות, כבר הגיעו בקשות לתיקונים (איך לא?) אבל צלחתי אותם בכבוד.
בהעדר הוראות ברורות לגבי אילו בדיקות דם 'האחוזה' בדיוק דורשת עבור הועדה הרפואית אילתרתי משהו (על סמך הבדיקות שלנו) והרופאה שלהם כבר שלחה אותם לעשות. גם קבעה להם תורים לבדיקת צפיפות העצם. מעניין אותי אם מישהו עם אותסיאפרוזיס מתקדם (כמו אמא של גיסתי האהובה למשל) לא היה מתקבל לדיור המוגן בגלל זה. אני בספק רב.
בהעדר נוסחה ברורה למכתב שנדרש מהרופאה שלהם לגבי "מצבם הבריאותי הכללי" מצאתי ברשת כל מיני נוסחים ושלחתי להם שינסחו לבד. מקווה שזה יתקבל.
בכל מקרה התברר שלא ניתן להתקדם עם המשא ומתן הכספי עד שאין אישור עקרוני שהם מתקבלים מהבחינה הבריאותית.
בגיזרת העבודה של T יש הצלחות ויש גם תסכולים. ייעוץ עסקי זה מקצוע מתסכל. גם אם כבר צלחת את הקטע שמי שביקש את עזרתך הוא בדרך כלל בקשיים כספיים והסיכוי לקבל תשלום עבור עמלך הוא קטן יחסית (ולכן הרבה יועצים מתעקשים על תשלום מראש, אבל לא T ו'שותפנו') - לפעמים קשה להבין את ההתנהגות הכלכלית של לקוחותיך (ומישהו הרי כבר קיבל פרס נובל כשהוכיח שההחלטות הכלכליות שאנחנו מקבלים הן רגשית ולא רציונליות).
ה"הברקה" האחרונה של אחד מלקוחותיהם הגדולים (והמצליחים כלכלית) היתה ש"לא נעים" לו להחליף את ספק חומר הגלם העיקרי של העסק שלו למרות שהוא (והשותפים שלו, והזכיינים שלו) עשויים להרוויח אלפי שקלים בחודש אם יעשה זאת...........
צריך להיות "לא נעים" דווקא לאותו ספק שהוא לכאורה חבר, שגובה ממנו מחיר מופקע שנים ארוכות......אבל אין עם מי לדבר. זה הקטע של יועץ, אתה ממליץ אבל הלקוח לא חייב ליישם!
בגיזרת העבודה שלי יש לי יותר ויותר מתאמנים בהתכתבות ופחות ופחות מתאמנים שמגיעים אלי לקליניקה - ונראה לי שזה משהו שמאד מתאים לי. כלומר כאשר מישהו מסיים אימון בקליניקה, אני מוצאת שאני לא מזדרזת למלא את המקום הפנוי.
ולעומת זאת כל מתאמן חדש שיוצר קשר במייל, מתקבל אצלי מייד בהתלהבות ובשמחה.
מעניין אותי לבחון למה אני כל כך אוהבת לאמן בהתכתבות, מסתבר שאפילו יותר מאשר בחדר האימון.........
ועדיין לא הרמתי טלפון לאף מאמן/ת (כי גם לא בחרתי אל מי לטלפן) כדי לחזור להתאמן בעצמי........
'מחברת' אומרת שזה תהליך, ושכאשר הוא יבשיל פתאום אמצא את עצמי מתקשרת וקובעת. ייתכן.
זהו בינתיים......שבוע שגרתי למדי.
לא אומרת מילה על המצגת של ראש ממשלתנו אתמול
וכולם כבר אמרו מספיק על האסון הנורא, העצוב והמרגיז של שבוע שעבר....אז אין צורך להוסיף פרט לומר - בכיתי יומיים. על נערות/ים שאני בכלל לא מכירה..........
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה