....עד שאבא שלי הצליח לפגוע ב-T.
לי זה היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שיעלה לאבא שלי "הקוף" כמו שאומרים, בכל עניין החזרה ארצה, וכשזה קורה לו, הוא לא רואה בעיניים. לא לוקח שבויים. יורה לכל הכיוונים.
מרגע שהורי אמרו לנו שהם לא מגיעים בעצמם כדי לבדוק אחוזות דיור מוגן והם סומכים עלינו שאנחנו נעשה זאת, היה לי ברור שאנחנו לוקחים על עצמנו אחריות מאד גדולה.
שקשה עד בלתי אפשרי להחליט החלטות כל כך גדולות עבור אחרים, בלי לחטוף.
ועשינו חקר שוק מעמיק, וכתתנו רגלינו לכמה וכמה מקומות, ושוחחנו בטלפון עם עוד כמה וכמה מקומות.
והגשנו להורי טבלת אקסל מסודרת עם המחירים ועם היתרונות והחסרונות של כל המקומות.
ודיברנו שוב ושוב גם על האפשרות שלא ללכת על דיור מוגן בכלל.
את זה אמא שלי פסלה על הסף ולכן המשכנו עם הדיורים המוגנים.
כאשר התחלנו לסגור עם אחת האחוזות שלחנו טיוטת חוזה גם להורי וגם לאחי (המשפטן) ו-T נפגש כמה וכמה פעמים גם עם מנהלת השיווק וגם עם המנכ"לית בניסיונות להבהיר סעיפים עמומים ולשפר תנאים כספיים ואחרים.
חלק (קטן) הצלחנו. היה איזה סעיף לגבי מספר הימים בשנה שמותר להם לארח אצלם אנשים.
התברר שהיו דיירים שילדיהם הבוגרים עברו לגור אצלם....ומאז הכניסו סעיף שכזה.
אז הצלחנו להגדיל את מספר ימי האירוח, לא שנראה לנו שהורי יארחו אצלם - אבל ...שיהיה.
כמעט את כל הסעיפים שקשורים בכסף לא הצלחנו לשנות. לא את גובה הפקדון, לא את דמי התחזוקה החודשיים וגם....לא את אופן חישוב שחיקת הפקדון.
ונדנדנו, והתווכחנו, ואפילו התעמקנו בחוג הדיור המוגן כדי להבין אם זה בכלל חוקי איך שהם מחשבים את שחיקת הפקדון.
ואת כל זה עשינו בעצמנו, בלי שהורי ילחיצו וינדנדו. עד שהגענו למבוי סתום וסיפרנו להם מה השגנו ומה לא הצלחנו להשיג והודענו שאנחנו עומדים בפני חתימה על ההסכם, שיגידו אם להמשיך או לבטל את הכל.
והם אמרו להמשיך.
כנראה שבמשך כל הזמן הזה אבא שלי היה בעצם עסוק בדברים אחרים. במכירת הבית, בחיפוש חברת שילוח המכולה, בהעלאת חפצים למכירה באי-ביי.....רק לא בהסכם עם האחוזה.
ויום לפני שהיינו אמורים לחתום כבר על ההסכם (בסוף זה נדחה ליום חמישי) פתאום הוא התעורר.
"זה לא שאני מתחרט אבל" ....הוא כתב, ושלח לנו טבלת אקסל שמפרטת איך מחושבת שחיקת הפקדון על ידי האחוזה, לעומת איך שהוא חושב שהיא אמורה להיות מחושבת. בוקר טוב אליהו, כמו שאומרים. על זה בדיוק התווכחנו איתם שבועות. הגענו עד למנכ"לית. נברנו בחוקי המדינה. הסברנו לכם. שאלנו אם להתקדם.
אז בעצם איך הם (וכל הדיורים המוגנים, אגב, הרי ברור שבדקנו!) מחשבים את שחיקת הפקדון?
נניח שהפקדון הוא מיליון ש"ח (הוא לא, הוא יותר), והשחיקה היא 3% לשנה פלוס מע"מ (תכל'ס 3.5%).
אדם מן היישוב יעשה חשבון שבתום השנה הראשונה יורד 3.5%, נשארו 965000 ש"ח. ואז בשנה השניה לכאורה אמורים לחשב 3.5% מ 965000 וכן הלאה.
אבל לא.
כל האחוזות שאיתן ביררנו את הנושא, מחשבות כל שנה (במשך 12-14 שנה, תלוי איזו אחוזה) שלושה וחצי אחוז מהסכום המקורי. סוג של לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
ועל זה אנחנו רבים כבר שבועות עם האחוזה הנוכחית. ללא הועיל. ככה זה, הם אומרים, וזהו.
בקיצור על העניין הזה אבא שלי התעורר פתאום (ערב לפני שהיתה אמורה להיות חתימת ההסכם), מבקש להתווכח על זה שוב (שבועות אנחנו מתמקחים על זה!), וגם....פונה (בלי לכתב אותנו) לאחי ומבקש ממנו לבדוק האם זה חוקי (סיפרנו לך שבדקנו אם זה חוקי....ואנחנו מכתבים את אחי בכל המיילים שלנו, מה פתאום אתה פונה אליו מאחורי גבו של T? אתה חושב ש-T מסתיר ממך משהו? עושה עבודה לא מספיק יסודית? לא נלחם על הכסף שלך?
אחי בדק וענה לו (בלי לכתב אותנו) שהחוק משאיר את אופן החישוב לשיקול דעתם של הדיורים המוגנים, ושזה פתוח למשא ומתן. ואת התשובה הזאת אבא שלי העביר אלינו.
זה היה ברור ש-T ייפגע ממנו. אחרי כל העבודה שהוא עושה בשבילו, מתרוצץ ומברר ומרגיע אותו בשיחות כל יום.....
ולי ברור שזו לא הפעם האחרונה.
ואהבתי את תגובתו של 'שותפנו', כאשר T קיטר לו על העניין הזה.
הוא ביקש מ-T להישמר לא להעליב בחזרה.
וזה נכון, כי אין טעם. כי אבא שלי הוא כפי שהוא, וזה לא ישתנה. ועדיין אנחנו רוצים לעזור.
T ענה לו במייל מאד יפה דווקא.
הוא הסביר שוב שאחרי ויכוחים רבים והתעקשויות ושיחות חוזרות של משא ומתן הוא נתקל בנושא הזה בקיר. זאת העסקה. TAKE IT OR LEAVE IT. אפשר עדיין להתחרט.
ועוד הוא הוסיף, שממילא מדובר בשנת ניסיון, שבה עדיין לא משלמים את כל הפיקדון.
ולקראת ההחלטה אם להישאר שם או לא, אבא שלי מוזמן לנסות להיטיב שוב את התנאים, הפעם הוא עצמו, ישירות מולם.
אני לא מאמינה שזה הרגיע את אבא שלי, כמו שאני מכירה אותו כשהוא נתפס למשהו כזה הוא לא מצליח לשחרר.
אני רק מקווה ש-T מבין שזה לא אישית נגדו....הוא מכיר את הנפשות הפועלות ויודע במי מדובר....
מקווה שזה לא יגרום לו לתפוס מרחק ולהפסיק לתת את הנשמה בפרויקט הזה שהוא לקח על עצמו.........
אני כל הזמן מפמפמת להורי שיצפו לתקלות.
גם במכירת הדירה וגם במשלוח המכולה....דברים יאבדו, יישברו, לא יגיעו בזמן...
ביורוקרטיה תשגע אותם...
מיליון דברים ישתבשו. זה תמיד כך. ואם יודעים את זה מראש ומוכנים לקראת זה - עדיין מתעצבנים אבל קצת פחות.
אם מבינים שתמיד יהיה פער בין מה שאנחנו רוצים, בין מה שאנחנו חושבים שאמור להיות, לבין מה שקורה במציאות.....
זה טיפה מֵקֵל..... אבל לא פשוט להפנים את זה.
וימים יגידו איך כל זה יתפתח.......
לי זה היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שיעלה לאבא שלי "הקוף" כמו שאומרים, בכל עניין החזרה ארצה, וכשזה קורה לו, הוא לא רואה בעיניים. לא לוקח שבויים. יורה לכל הכיוונים.
מרגע שהורי אמרו לנו שהם לא מגיעים בעצמם כדי לבדוק אחוזות דיור מוגן והם סומכים עלינו שאנחנו נעשה זאת, היה לי ברור שאנחנו לוקחים על עצמנו אחריות מאד גדולה.
שקשה עד בלתי אפשרי להחליט החלטות כל כך גדולות עבור אחרים, בלי לחטוף.
ועשינו חקר שוק מעמיק, וכתתנו רגלינו לכמה וכמה מקומות, ושוחחנו בטלפון עם עוד כמה וכמה מקומות.
והגשנו להורי טבלת אקסל מסודרת עם המחירים ועם היתרונות והחסרונות של כל המקומות.
ודיברנו שוב ושוב גם על האפשרות שלא ללכת על דיור מוגן בכלל.
את זה אמא שלי פסלה על הסף ולכן המשכנו עם הדיורים המוגנים.
כאשר התחלנו לסגור עם אחת האחוזות שלחנו טיוטת חוזה גם להורי וגם לאחי (המשפטן) ו-T נפגש כמה וכמה פעמים גם עם מנהלת השיווק וגם עם המנכ"לית בניסיונות להבהיר סעיפים עמומים ולשפר תנאים כספיים ואחרים.
חלק (קטן) הצלחנו. היה איזה סעיף לגבי מספר הימים בשנה שמותר להם לארח אצלם אנשים.
התברר שהיו דיירים שילדיהם הבוגרים עברו לגור אצלם....ומאז הכניסו סעיף שכזה.
אז הצלחנו להגדיל את מספר ימי האירוח, לא שנראה לנו שהורי יארחו אצלם - אבל ...שיהיה.
כמעט את כל הסעיפים שקשורים בכסף לא הצלחנו לשנות. לא את גובה הפקדון, לא את דמי התחזוקה החודשיים וגם....לא את אופן חישוב שחיקת הפקדון.
ונדנדנו, והתווכחנו, ואפילו התעמקנו בחוג הדיור המוגן כדי להבין אם זה בכלל חוקי איך שהם מחשבים את שחיקת הפקדון.
ואת כל זה עשינו בעצמנו, בלי שהורי ילחיצו וינדנדו. עד שהגענו למבוי סתום וסיפרנו להם מה השגנו ומה לא הצלחנו להשיג והודענו שאנחנו עומדים בפני חתימה על ההסכם, שיגידו אם להמשיך או לבטל את הכל.
והם אמרו להמשיך.
כנראה שבמשך כל הזמן הזה אבא שלי היה בעצם עסוק בדברים אחרים. במכירת הבית, בחיפוש חברת שילוח המכולה, בהעלאת חפצים למכירה באי-ביי.....רק לא בהסכם עם האחוזה.
ויום לפני שהיינו אמורים לחתום כבר על ההסכם (בסוף זה נדחה ליום חמישי) פתאום הוא התעורר.
"זה לא שאני מתחרט אבל" ....הוא כתב, ושלח לנו טבלת אקסל שמפרטת איך מחושבת שחיקת הפקדון על ידי האחוזה, לעומת איך שהוא חושב שהיא אמורה להיות מחושבת. בוקר טוב אליהו, כמו שאומרים. על זה בדיוק התווכחנו איתם שבועות. הגענו עד למנכ"לית. נברנו בחוקי המדינה. הסברנו לכם. שאלנו אם להתקדם.
אז בעצם איך הם (וכל הדיורים המוגנים, אגב, הרי ברור שבדקנו!) מחשבים את שחיקת הפקדון?
נניח שהפקדון הוא מיליון ש"ח (הוא לא, הוא יותר), והשחיקה היא 3% לשנה פלוס מע"מ (תכל'ס 3.5%).
אדם מן היישוב יעשה חשבון שבתום השנה הראשונה יורד 3.5%, נשארו 965000 ש"ח. ואז בשנה השניה לכאורה אמורים לחשב 3.5% מ 965000 וכן הלאה.
אבל לא.
כל האחוזות שאיתן ביררנו את הנושא, מחשבות כל שנה (במשך 12-14 שנה, תלוי איזו אחוזה) שלושה וחצי אחוז מהסכום המקורי. סוג של לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
ועל זה אנחנו רבים כבר שבועות עם האחוזה הנוכחית. ללא הועיל. ככה זה, הם אומרים, וזהו.
בקיצור על העניין הזה אבא שלי התעורר פתאום (ערב לפני שהיתה אמורה להיות חתימת ההסכם), מבקש להתווכח על זה שוב (שבועות אנחנו מתמקחים על זה!), וגם....פונה (בלי לכתב אותנו) לאחי ומבקש ממנו לבדוק האם זה חוקי (סיפרנו לך שבדקנו אם זה חוקי....ואנחנו מכתבים את אחי בכל המיילים שלנו, מה פתאום אתה פונה אליו מאחורי גבו של T? אתה חושב ש-T מסתיר ממך משהו? עושה עבודה לא מספיק יסודית? לא נלחם על הכסף שלך?
אחי בדק וענה לו (בלי לכתב אותנו) שהחוק משאיר את אופן החישוב לשיקול דעתם של הדיורים המוגנים, ושזה פתוח למשא ומתן. ואת התשובה הזאת אבא שלי העביר אלינו.
זה היה ברור ש-T ייפגע ממנו. אחרי כל העבודה שהוא עושה בשבילו, מתרוצץ ומברר ומרגיע אותו בשיחות כל יום.....
ולי ברור שזו לא הפעם האחרונה.
ואהבתי את תגובתו של 'שותפנו', כאשר T קיטר לו על העניין הזה.
הוא ביקש מ-T להישמר לא להעליב בחזרה.
וזה נכון, כי אין טעם. כי אבא שלי הוא כפי שהוא, וזה לא ישתנה. ועדיין אנחנו רוצים לעזור.
T ענה לו במייל מאד יפה דווקא.
הוא הסביר שוב שאחרי ויכוחים רבים והתעקשויות ושיחות חוזרות של משא ומתן הוא נתקל בנושא הזה בקיר. זאת העסקה. TAKE IT OR LEAVE IT. אפשר עדיין להתחרט.
ועוד הוא הוסיף, שממילא מדובר בשנת ניסיון, שבה עדיין לא משלמים את כל הפיקדון.
ולקראת ההחלטה אם להישאר שם או לא, אבא שלי מוזמן לנסות להיטיב שוב את התנאים, הפעם הוא עצמו, ישירות מולם.
אני לא מאמינה שזה הרגיע את אבא שלי, כמו שאני מכירה אותו כשהוא נתפס למשהו כזה הוא לא מצליח לשחרר.
אני רק מקווה ש-T מבין שזה לא אישית נגדו....הוא מכיר את הנפשות הפועלות ויודע במי מדובר....
מקווה שזה לא יגרום לו לתפוס מרחק ולהפסיק לתת את הנשמה בפרויקט הזה שהוא לקח על עצמו.........
אני כל הזמן מפמפמת להורי שיצפו לתקלות.
גם במכירת הדירה וגם במשלוח המכולה....דברים יאבדו, יישברו, לא יגיעו בזמן...
ביורוקרטיה תשגע אותם...
מיליון דברים ישתבשו. זה תמיד כך. ואם יודעים את זה מראש ומוכנים לקראת זה - עדיין מתעצבנים אבל קצת פחות.
אם מבינים שתמיד יהיה פער בין מה שאנחנו רוצים, בין מה שאנחנו חושבים שאמור להיות, לבין מה שקורה במציאות.....
זה טיפה מֵקֵל..... אבל לא פשוט להפנים את זה.
וימים יגידו איך כל זה יתפתח.......
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה