ביום הטיסה קמנו בשלוש לפנות בוקר, לאחר שבילינו את אחר הצהריים הקודם בפארק בחגיגת יום ההולדת של שרי.
המפעיל של החגיגה היה מאד מוצלח - אחותו של חתני אפילו זכרה שהוא הפעיל את יום הולדתו הששי של חכמוד בזמנו ואכן היה חביב מאד, מצחיק, והצליח לרתק ולקבל שיתוף פעולה מלא מחבורה של ילדים במשך כשעה וחצי.
שרי היתה בעננים וכל ילדי הגן היו במצב רוח טוב.
חכמוד אמנם קיטר שהכריחו אותו להיות נוכח במקום ללכת לאימון, אבל גם הוא וגם נשמותק היו מקסימים וטיפלו בבני הדודים הצעירים שלהם, שיחקו איתם, עזרו להם במתקנים של גן השעשועים ובגדול היו כשמם כן הם. חכמודים ונשמותקים.
אספנו את 'שותפנו' ו'שריתה' מהבית ברכב שלנו וחנינו בחניה לטווח ארוך בשדה, שהיתה די ריקה. גם שדה התעופה עצמו היה די ריק. ביולי. כן, זה היה עדיין מסימני המלחמה. רוב חברות התעופה עדיין לא חזרו לישראל בשלב זה.
ישבנו די הרבה זמן במטוס בלי להמריא - מה שגרם לי לפתח בחילה קלה מחוסר אוויר - אבל בסוף המראנו, ואין על טיסות קצרות. פשוט תענוג. רק המראנו, בקושי הספקנו לראות סרט (בטאבלט, שהורדנו מראש), וגם לא עד הסוף, וכבר הגענו לאתונה.
באתונה לקחנו את הרכב השכור - ורשמנו לעצמנו לא לשכור עוד לעולם עם החברה הזאת VOLTA4U (שמשום מה T מצא הרבה ביקורות טובות עליה ברשת). הפקיד היה בלתי תקשורתי לחלוטין, מזל שהתעקשתי לשאול לגבי הביטוח...אף אחד לא ידע לומר לנו באיזה דלק הרכב משתמש, כל דבר לקח המון זמן - אבל בהמשך הבנו שככה זה - לפחות באתונה, באזור הפלפונז פחות נתקלנו בזה - הכל מתבצע הרבה יותר לאט ממה שאמור להיות.
במקור T הזמין רכב דומה למה שלקחנו פעם בארה"ב, שזכרנו כנוח מאד, אבל היוונים לקחו דגם משונמך ביותר, וגם לא היה ממש נוח לשבת מאחור (שריתה ואני) וגם לא היו מאחור פתחי מזגן. ובאירופה שרר גל חום מטורף - חלק מהימים הגענו לארבעים מעלות.
יצאנו מיד לדרך לעיירה Nafplio, שם לקחנו מלון ושם גם נמצא משרדו של סוכן הנדל"ן שקבענו איתו הפעם.
בלי קשר לעסקים - העיירה הזאת מתוקה ומומלצת ביותר.
יש בה עיר עתיקה (שם היה המלון וגם המשרד של הסוכן היה על הגבול בין העיר העתיקה לחדשה) ומצודה מרהיבה למעלה, וגם מצודה קטנה יותר על אי לא רחוק מהחוף.
את כל התמונות למעלה צילמנו מוקדם בבוקר בעת הליכת הבוקר שלנו, לפני שהעיר מתעוררת ליומה.
את התמונות האחרונות צילמנו בערב הראשון כשיצאנו להסתובב קצת ליד המלון.
זה הנוף מאחד הבתים שבדקנו בעיירה בשם Xiropigado
זהו חוף ים מתחת לבית אחר שבדקנו.
הזמן היחיד שהיה נעים ממש להסתובב בו בחוץ היה באמת מוקדם בבוקר, וניצלנו זאת כל בוקר, T ואני בזמן ששותפנו ושריתה עדיין היו במיטה.
גילינו מסלול הליכה מקסים לאורך החוף, שלמרות שהיה חסום בשני מקומות על ידי שעל נעול, ניתן היה לעקוף אותו ולהמשיך לאורך המדרון ובמעלה ההר.
היום הראשון היה ארוך וקשה כי כאמור קמנו בשלוש בבוקר וטסנו ומייד נסענו שעתיים מערבה לאזור הפלפונז לפגישה ארוכה עם הסוכן.
אבל היום הקשה ביותר היה דווקא היום השני.
זה היה היום החם ביותר - ארבעים מעלות - וזה היה היום שבו לקחו אותנו לראות את רוב הבתים שהתעניינו בהם.
ואחרי שנפרדנו מהסוכן, עוד המשכנו לבד ונסענו לעיירה נוספת - די רחוקה משם - כי שמענו שהיא מקסימה ואולי גם בה יש פוטנציאל עסקי.....
בסופו של דבר הגענו למסקנה שאין לנו מה לחפש בעיירה ההיא, אבל שמחנו שבדקנו אותה כדי להיות בטוחים שאנחנו לא מפספסים משהו.
חזרנו גמורים מעייפות, ושריתה אפילו התייבשה מעט כנראה, כי בערב בחזרה ב-Nafplio היא לא הרגישה מספיק טוב לצאת איתנו להסתובב ולאכול משהו בעיר העתיקה.
אגב אוכל - לא משנה איפה אכלנו או מה אכלנו, הכל היה טעים וזול.
האנשים באזור הפלפונז היו חביבים ומסבירי פנים, רובם ללא ידע מינימלי באנגלית, העיירות היו מתוקות מאד, והנופים מרהיבים לאן שלא הסתכלנו.
ביום השלישי כבר הורדנו הילוך, ראינו בית אחד וויתרנו על ביקור בבית נוסף - וירדנו לחוף הים בעיירה בה ראינו את הבית, שם אכלנו ארוחת צהריים מאוחרת ואפילו רבצנו קצת בחוף ונכנסנו למים הצלולים.
ביום הרביעי יצאנו להליכת בוקר עוד לפני שזרחה השמש (שם היא זורחת בשש ועשרים בבוקר, לא כמו אצלנו, ושוקעת קרוב לתשע בערב).
בשלב הזה הטמפרטורות ירדו מעט ובחמש וחצי בבוקר אפילו היה לי קצת קר.
זה היה יומנו האחרון ב-Nafplio, הסענו את שותפנו ושריתה לשדה התעופה - הם המשיכו לחופשה בת כמה ימים בכרתים - החזרנו את הרכב השכור ונסענו לבלות יום אחד באתונה, רק T ואני.
גם כשהחזרנו את הרכב לסוכנות היו לנו קטעים מצחיקים, למשל כשמי שקיבל מאיתנו בחזרה את הרכב שאל למה לא רחצנו אותו (בתנועות ידיים, כי אנגלית הוא לא ידע). הודענו לו (בתנועות ידיים) שמעולם לא דרשו מאיתנו לרחוץ רכב לפני החזרתו והוא צעד בזעם למשרד.
כבר דמיינו אותו חוזר עם דלי וסמרטוט ודורש מאיתנו לרחוץ את האוטו בעצמנו....אבל הוא חזר ובישר לנו שהכל בסדר ואפשר לסגור עניין.
זה היה די הזוי.
באתונה T הזמין משום מה מלון ברובע
OMONIA, שפחות היה לי נעים להסתובב בו, אבל הוא היה כחצי שעת הליכה מרובע
PLAKA , ולשם שמנו פעמנו מייד לאחר שקבלנו את החדר שלנו.
הלכנו בתוך סימטאות הרובע הססגוניים, מלאים בתיירים וחנויות ומסעדות ודוכנים, ועלינו בלי להתעצל עד לאקרופוליס למעלה.
בערב, אחרי מקלחת טובה ומנוחה קלה חזרנו ל-PLAKA להסתובב ולאכול ארוחת ערב, ולמחרת כבר יצאנו לשדה התעופה בחזרה לארץ.
אגב המטוס היה כמעט ריק בדרך חזרה. בדרך הלוך היו בעיקר נוסעים שהיתה להם טיסת המשך מאתונה.
אז הספקנו הרבה בחמישה ימים, לא היה קל אבל "נתנו עבודה" כמו שאומרים. לא נסגרה עדיין שום עסקה (לא אצלנו ולא עם החטופים, לצערנו) אבל יש כמה דברים בקנה ויהיה לזה המשך, וכנראה שמתי שהוא ניסע שוב.
היה טוב מאד להיות עם שותפנו ושריתה, שלמרות שאנחנו כל הזמן בקשר - גם כחברים וגם כשותפים - איכשהו יצא שלא נסענו איתם לשום מקום כבר מעל לעשר שנים.
זכיתי להכיר מעט את יוון, ואהבתי את רוב מה שראיתי.
וטוב, מאד טוב, להיות שוב בבית.
