ניצלנו את סוף השבוע לנוח. ממש לנוח. הרגשנו את התשישות גם פיסית וגם נפשית.
לרגע T התלבט אם בכל זאת להזמין את הורי בקטנה לארוחת ששי לבד אבל הודעתי לו שלא יקרה כלום אם נקפוץ לבקר אצלם בשבת.
ואכן קפצנו אליהם בשבת, וזה היה ביקור מוזר.
מוזר, כי אמא שלי היתה במצב רוח מוזר. ממורמר. אנטי. אמרה משפטים כמו "טוב, עשיתם וי על הביקור אצל ההורים". אף פעם היא לא מתבטאת ככה. תמיד היא מביעה תודה על כך שאנחנו חושבים עליהם, דואגים להם, מתקשרים ומגיעים..ומזמינים אלינו. זה היה מוזר.
גם כשדיברנו על בני ובתי - ההוצאות המוגדלות שלהם כתוצאה מרכישת הבית (בני) והדירה (בתי) - ואבא שלי התלבט האם להעביר להם את הסכום "הרגיל" שהוא נוהג (ברוב נדיבותו, שנולדה יחסית מאוחר - בשנים האחרונות) להעביר להם כל שנה או שיהיה צורך בסכום מוגדל. אז אמא שלי פתאום פלטה "מי שחי מעל ליכולתו הפיננסית שיאכל אותה". שתכל'ס זה נכון, אבל גם בני וגם בתי מכלכלים את צעדיהם באופן מחושב ומצד אחד פועלים להגדלת הכנסותיהם ומצד שני להקטנת הוצאותיהם...והרבה יותר קשה היום לרכוש דירה או בכלל לסגור את החודש. וכן, הם חיים באורח חיים שונה ממה שהורי חיו או שגם אנחנו חיינו כשהיינו בגילם. רמת החיים עלתה. ההרגלים השתנו.
בני יותר מחושב, כלכלית, מבתי. ועדיין גם בתי וחתני משתדלים לחסוך.
ובכל זאת, הם כנראה יזדקקו לעזרה. ובטח אם חלילה לא יצליחו למכור את הדירה (או ייאלצו להוריד משמעותית את המחיר) כתוצאה מהעדר ממ"ד (והעדר מרפסת, משהו שמאז הקורונה הפך חיוני במיוחד). אז יפה מצדו של אבא שלי שחושב עליהם, והתגובה של אמא שלי באה לי מחוץ לכל הקשר.
וגם במהלך הביקור אבא שלי העיר לה שהיא לא הציעה לנו שתייה או כיבוד, והיא אמרה שהיא כבר לא עושה את זה כשבאים אנשים. זה היה מאד מוזר.
שאלתי אותה למחרת אם היא כועסת עלי, והיא מייד הבינה למה אני מתכוונת. ייתכן אפילו שאבא שלי נזף בה אחרי שהלכנו, כי היא לא היתממה ושאלה למה אני שואלת. היא רק אמרה "לא, ככה אני. אדם ממורמר". שגם התשובה הזאת היתה הזויה אבל עזבתי את זה. לא עשיתי עניין. בשיחות שלנו בימים הבאים (אני מתקשרת אליה כל יום) היא כבר נשמעה כרגיל.
מיינקוני חזר להתפנק עלינו ביום (יושב עלינו על הספה) ובלילה (נשכב עלינו במיטה) אז אני מקווה שהוא נרגע מהמלחמה ומהאירוח.
כל החברות שלי שנתקעו בחו"ל חזרו לארץ וגם דודתה של כלתי סוף סוף קיבלה את טיסת החילוץ שלה מאל על. החברות דווקא היו צריכות בסוף לקנות כרטיסי טיסה מחדש, ואני מקווה מאד שהן תִּתְחַשְׁבֵּנָּה עם אל על ותְּקַבֵּלְנָה פיצוי.
לפחות דודתה של כלתי היתה נעימה ועזרה להם המון בבית ועם הילדים. גם זה משהו.
נפגשתי השבוע עם 'מחברת' וגם בקרתי במספרה. חזרתי לקרוא וסיימתי שני ספרים קלילים שתיאו המליצה עליהם : "הדשא של השכנה" מאת קרין אהרון וגם "משפחה לדוגמא" מאת מאירה ברנע-גולדברג. רוצה לציין שהם אמנם קלילים אבל יש בהם נושאים רציניים מאד שחשוב לדון בהם, ואהבתי את שניהם.
עכשיו התחלתי לקרוא את "שיעורים בפיתוח קול" מאת דורית רביניאן.
בגזרת הסדרות צפינו בהנאה ב"קו המים" (THE WATERFRONT) בנטפליקס, ובאמאזון פריים ב"COUNTDOWN" (הספירה לאחור?) ובעונה הרביעית של GOLIATH (גוליית) המצוין אך הזוי.
לבד התחלתי לצפות ב"הגרמני" ב-YES (STING TV) וזה נראה טוב מאד.
בקרנו אצל בתי בשני אחר הצהריים ויצא לנו לבלות הרבה עם שרי, שהיתה חמודה ומצחיקה, מעט עם נשמותק ומעט מאד עם חכמוד. כמובן ששוחחנו ארוכות גם עם בתי. היה ביקור מוצלח. את חתני פגשנו למטה כשהיינו בדרך הביתה והוא בדיוק הגיע.
בששי יש לבתי ומשפחתה בת מצווה של אחיינית (בתה של אחותו הגדולה של חתני) אז הזמנו אותם לשבת בצהריים, וגם את הורי. לרגע חשבתי להזמין גם את אחי - אבל רק אותו ואת גיסתי לבד בלי הבנות ובני הזוג והתינוקת - כדי להקל עליו, כי הוא נוהג לבקר אצל הורי בשבת אחרי הצהריים והם יהיו עייפים מדי אחרי ארוחה אצלי ואז הוא ייאלץ להגיע לפני הצהריים....... אבל הבנתי שאין לי חשק ולא הכרחתי את עצמי (ואת T). שיסתדר.
בשבוע הבא יש לנו טיסה מתוכננת לכמה ימים ליוון עם 'שותפנו' ו'שריתה'. זה פחות נופש ויותר עסקים, אבל אני מניחה שיהיה מעט נופש גם. אני מקווה שהכל ייצא לפועל באמת, ושאם זה יבוטל - שזה יבוטל לפני שנטוס ולא כשנהיה כבר שם. נותר רק לקוות.
נאלצתי להזיז את הממוגרפיה המתוכננת שלי לשם כך, וזה זז לספטמבר - ו'מכבי' חופרים לי במוח על הממוגרפיה הזאת, אבל אין באמת סיבה. אני עושה כל שנתיים (נדמה לי) ועד כה לא היו ממצאים כלשהם. זו בסך הכל ביקורת.
השבוע המשכתי במבצע 'סדר וניקיון' בחדרים, והתלבשתי על הארונות בחדר של בני. זרקתי / מסרתי המוווון בגדים ומצעים ומגבות, ואת מה שהשארתי כיבסתי וסידרתי מחדש. הייתי מאד מרוצה מעצמי. יש עוד מה לסדר שם אבל לשם כך אחכה לביקור של בני שיעזור לי להחליט מה ומי ומו.
כשאחזור מיוון אתלבש על חדר האורחים.
מסתמנת עסקת חטופים - חלקית בשלב זה, וזה הופך לי את הבטן - אבל אולי זה יקרה ואולי עוד משפחות יזכו לקבל את יקיריהם, אלוהים יודע באיזה מצב, בחזרה. הסבל שלהם שולט בחלומות שלי בלילות. וגם של כל משפחות ה"הותר לפרסום" . שייגמר כבר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה