היתה התחלה טובה וחלקה.
טסנו בשבת - מטרמינל 1. הכבישים היו די ריקים - שריתה הסיעה אותנו בדרכה לביקור אצל הוריה במבשרת, כי היא החליטה להצטרף אלינו רק ביום רביעי, כדי לא להפסיד ימי עבודה. אז בימים הראשונים היינו רק T ושותפנו ואני. הצוות המנצח.
הטרמינל היה ריק ברמה שלא היה תור בשום שלב. מזמן לא ראיתי את שדה התעופה ככה.
גם הטיסה היתה כמעט ריקה.
היה קר והיתה רוח, וגם ככה הטיסה הלוך אורכת שעתיים (ולא שעה וחצי כמו בחזור) אז פשוט השתרעתי על שני מושבים ונמנמתי רוב הדרך.
גם בשדה באתונה היה יחסית ריק וכמעט בלי תורים. לראשונה הותקנו שם בביקורת הדרכונים מצלמות ומכשירים לטביעות אצבע - כמו שיש בארה"ב. ברור שאיתי היה מסובך כי אין לי כמעט טביעות אצבע. ממש כמו לאמא שלי. בסוף העבירו אותי, מקווה שזה לא יעשה לי בעיות בביקורים הבאים.
גם באתונה היה קר וקצת גשום באותו יום.
קבלנו את הרכב בחברת ההשכרה ה"קבועה" שלנו, ודבר ראשון נסענו מרחק כמה דקות משדה התעופה לאיקיאה, להשלים כמה פריטים לבית - כולל מסגרות לתמונות.
שותפנו ושריתה הזמינו תמונות ב"עלי אקספרס" ושותפנו הביא אותן מגולגלות במזוודה. גם T הזמין כמה תמונות - ממתכת, שלא היו זקוקות למסגור, וכן הוא הביא כמה וכמה מעבודות האפוקסי שלו לקשט את המדפים והשולחנות בבית.
עבור תמונה אחת גדולה לא נמצאה מסגרת באיקיאה וגם לא ב-JYSK - רשת חנויות ממש טובה שלא נופלת באיכותה ובמגוון המלאי שלה מאיקיאה, לדעתי. אז היינו צריכים לחפש חנות מסגרות במיוחד בשבילה.
הדרך אל הכפר שלנו היתה עמוסה ופקוקה - בעיקר בגלל שחלק מהכביש המהיר היה סגור לצורך עבודות בכביש - ולקח לנו יותר זמן מן הרגיל להגיע.
כשהגענו לאחת הערים שקרובה ביותר לכפר עצרנו בסופר והצטיידנו רק במצרכים שרצינו עבור אותו ערב ולמחרת בבוקר. לא הבאנו בחשבון שלמחרת היה יום ראשון ורוב החנויות והסופרים יהיו סגורים. אבל היינו כבר עייפים ורצינו להגיע לבית.
עצרנו במסעדה טובה (אך בעלת שירות די איטי) בכפר הסמוך אלינו, ומשם סוף סוף נסענו הביתה.
הגענו ומיד בחרנו חדרים - T ואני ישנו בחדר השינה הגדול התחתון (במפלס שהוא חצי מרתף) ושותפנו בחר את חדר השינה הגדול העליון - כי ידענו ששריתה מאד תיהנה מהנוף מהמרפסת שם, הואדי עם מטע הזיתים.
מייד סידרנו את המיטות, התארגנו למקלחת ושינה.
ישנו מצוין, אבל כשקמנו בבוקר גילינו שהמזגן בחדר השינה העליון לא פועל משום מה, ושותפנו קפא שם. עם שמיכת הפוך החמה היה לו נעים מאד אבל היה לו כל כך קר בראש שהוא נאלץ לישון עם כובע הצמר שלו. חבל מאד שהוא לא עבר מייד לאחד משני החדרים האחרים, הקטנים יותר, אבל הוא היה עייף מדי ולא בא להכין מחדש את המיטה. מאותו הרגע הוא כמובן עבר חדר, ולמרות שהגיע הטכנאי של המזגן הוא בעצם לא יכול היה לתקן דבר, כי הבעייה היתה כנראה צורך בשחרור או ניקוז אוויר מהצנרת, והטכנאי טען שרק שרברב יכול לעשות זאת. הדבר היה תמוה בעינינו אבל אנחנו מחכים שיגיע שרברב ויבצע זאת ונראה אם זה באמת פותר את הבעייה. בכל מקרה כרגע לא ניתן לגור בחדר הזה - לפחות לא כל עוד קר מדי.
השינה עצמה היתה נוחה מאד, ועל הבוקר יצאנו T ואני (לשותפנו לא התחשק) לעיר היפהפיה הסמוכה (מרחק עשר דקות נסיעה) כדי לעשות את הליכת הבוקר שלנו על החוף בשעת הזריחה.
אז כאן אני מביאה מקבץ (חלקי) של תמונות זריחה מהחוף הזה ןמסימטאות העיר.
בתום ההליכה עצרנו במאפייה מתוקה ששותפנו ו-T גילו בזמן שהותם בבית בנובמבר. שתינו קפה וקנינו לחם טרי לשותפנו לארוחת הבוקר.
גם מהכפר שלנו רואים זריחות יפהפיות אבל לצערנו לא רואים אותן מתוך הבית, אלא רק כאשר יוצאים ועולים מעט במעלה הרחוב.
מצד שני יש לנו מהסלון ומחלק מהחדרים את הנוף הזה
אגב כשהגענו לבית גילינו שהשער של החניה נשבר ומישהו קשר אותו עם חבל כדי שיישאר סגור ולא יתנדנד ברוח. ניסינו, לשווא, לגלות מה קרה לו (דרך ההיסטוריה של מצלמות האבטחה) אבל מהר מאד סיפר לנו ההנדימן המקומי, ממנו הזמנו בניית גריל ועוד כמה עבודות קטנות, שהרוח שברה את השער בזמן שהוא היה פתוח, כשהגיע לעבוד אצלנו בחצר. הוא סיפר זאת בעזרת תנועות ידיים וערבוביה של יוונית ואנגלית משובשת, תוך כדי שהוא כבר הביא כלים וריתך ותיקן את השער למצב עוד יותר טוב ממה שהיה במקור. איש מדהים, באמת. לא יודע מילה אנגלית וגם אין לו וואטסאפ כך שלא ניתן לתקשר איתו בעזרת גוגל טרנסלייט - אבל יש לו ידי זהב והמון רצון טוב ונראה שאנחנו נעבוד איתו הרבה. בכלל בכפר "שלנו" יש הרבה מאד אנשים מאד מאד נחמדים.
T קבע יום צילומים עם צלם מקצועי לקראת סוף השבוע, כך שאת כל הזמן שקדם ליום הזה בילינו בניקיונות, סידורים, מיסגור תמונות, תלייתן, סידור הקישוטים על המדפים ועוד משימות שסוף סוף התבצעו בשבוע הזה כגון התקנת חימום מים לבריכה. או חשמלאי שהגיע סוף סוף לתקן את השקע של המדיח שלא עבד, עוד שקע בחדר האמבטיה למעלה, וכן התקין טיימר לדוד המים החמים.
 |
| T תולה מראות ותמונות |
 |
| שותפנו ניקה בעצמו את כל החלונות ואת כל מעקות הזכוכית במרפסות ובבריכה |
את התמונה הגדולה מסרנו למיסגור אצל איש נחמד בשם סטאברוס בנאפליו, מרחק כחצי שעת נסיעה מהכפר. ניצלנו את ההזדמנות לטייל קצת בסימטאות העיר העתיקה היפהפה הזאת, ואפילו הצלחתי להיכנס למכון ציפורניים לחדש את הלק ג'ל לציפורניים שלי, שאחרי כל הניקיונות והקרצופים כבר היו זקוקות לחידוש. כמובן שבחצי השעה שישבתי אצלה, היא סיפרה לי את כל סיפור חייה (כנראה שיש לי מן פרצוף כזה) וסיכמה ב"ביוון הגברים עושים מה שהם רוצים".
כששריתה הגיעה, יום לפני יום הצילומים, היא מייד הצטרפה למאמץ הניקיונות והסידורים.
ערכנו את המיטות כמו חדרניות במלון, ערכנו את שולחן האוכל במטבח - קישטנו עם פירות ופרחים....והבית באמת היה יפהפה ומוכן לצילומים.
ביום של הסערה בישראל, התקשר אלי הקט סיטר ואמר, שהגשם השבית את הקודן של השער שלנו והוא לא יכול להגיע אל מיינקוני. לקח קצת זמן והרבה שכנוע לבקש ממנו לטפס מעל לגדר (הרטובה, החלקלקה.....מילים שלו) כדי שהחתול יקבל את התרופה שלו בזמן. סיפרתי לו שאפילו אני, בגילי המופלג, טיפסתי ככה פעם כשהיתה הפסקת חשמל. אמרתי לו שברגע שייכנס הביתה אדריך אותו כיצד לפתוח את השער מבפנים כך הוא יוכל להשאירו פתוח במהלך הימים הבאים. הוא התרצה והכל בא על פתרונו בשלום. אגב ברגע שהקודן התייבש הוא חזר לפעול. מוזר מאד.
ביום הצילומים עצמו הצלם הגיע - בדיוק בזמן ולא ב"זמן יוון" כמו שנהוג שם - פעמיים. לפני הצהריים, לצלם באור היום, ואחר הצהריים - לצלם באזור השקיעה.
בין לבין התברר שהאישה ששכרנו כ"מנהלת הבית" החליטה להתפטר. היא כנראה הבינה שלא מתאים לה לעבוד במתכונת שרצינו - בלי שליטה על אתרי השכרת הבית, בלי טיפול בבריכה (לקחנו את האנשים שלה לטיפול בבריכה במשך חודשיים והיינו מאד לא מרוצים) - ולמרות שלדעתנו היא היתה מרוויחה יפה מאד גם ככה, היא באה ושמה את המפתחות ונפרדה מאיתנו סופית.
כיון שכך, פנינו לאישה המקומית שלקחנו במקור לצורך שמירה על הבית, ביקורים לוודא שהכל בסדר, סיוע בהכנסת אנשי מקצוע וכדומה - וביקשנו ממנה להגדיל ראש ולהיות מנהלת הבית שלנו. להכין את הבית לקראת שוכרים או לקראת בואנו, לדאוג לקבל את האורחים ולהסביר להם, לבצע להם את הצ'ק אאוט בסוף הביקור ולוודא שלא הרסו/גנבו שום דבר, לדאוג לניקיון ולסידור הבית מחדש לאורחים הבאים וכן לחדש מלאי של מצרכים בסיסיים.
בהתחלה היא התלבטה וביקשה לחשוב על זה, אחר כך אמרה שהיא מוכנה לנסות ונראה איך יהיה. היא מאד נחמדה ויש לה ראש גדול...נקווה שהיא תעשה זאת היטב ותסכים לעשות זאת באופן קבוע.
בסוף יום הצילומים הבנו שזהו - משימותינו הושלמו, ואפילו נותר לנו יום אחד לטייל קצת וליהנות מיוון.
המתקפה הגדולה של טראמפ באיראן בסוף לא יצאה לפועל (כן, חששנו מזה, ומצד שני אני יכולה לחשוב על מקומות גרועים יותר "להיתקע" בהם בחו"ל).
קמנו בבוקר כשכל הגוף כואב אבל היינו מרוצים. אחרי ארוחת בוקר בבית יצאנו תחילה למספר יקבים בסביבה. אין תיירים בעונה הזאת, אבל יקב אחד היה פתוח (לא עשו לנו סיור מאורגן כי לא הזמנו מראש) ואת השני פתחו לנו במיוחד. הראשון היה מושקע ויפה, שם עשינו טעימות (טוב, לא אני. אני לא אוהבת יין או אלכוהול מסוג כלשהו) וגם קנינו כמה בקבוקים, גם שיהיו בבית ביוון וגם להביא לישראל. השני היה פשוט יותר אבל חביב יותר. העובד, שגר ליד היקב ופתח לנו אותו במיוחד, סיפר שבעל הבית בדיוק נמצא בישראל לצרכי עסקים. הם מאד אוהבים את ישראל, הוא אמר לנו ואף הראה לנו שלטים בעברית. גם שם עשינו טעימות וגם ממנו קנינו קצת יין. זו היתה חוויה נחמדה מאד.
משם נסענו לנאפליו ועלינו לטירת פלמידי - שבביקורים הקודמים שלנו היה חם מדי לשוטט בה, אבל באותו יום אחרון שלנו ביוון מזג האוויר היה מושלם. בכלל, היה לנו מזל גדול כל השבוע. ירד גשם רק ביום שהגענו וביום שטסנו בחזרה. כל שאר הזמן גם אם היה קר, היתה שמש. וחלק מהימים היו ממש נעימים במהלך היום וקרים רק בלילה ובבוקר מוקדם.
זה היה סיום מושלם לשבוע ההכנות והניקיונות הזה, ובאותו ערב הלכנו לישון מוקדם כי קמנו לפני ארבע בבוקר להספיק להגיע לטיסה.
הפעם המטוס היה מלא לגמרי - כפי שהיה גם לשריתה בהלוך ביום רביעי. היא זיהתה הרבה מאד נוסעים שהיו איתה גם בטיסה הלוך, אז כנראה הרבה אנשים טסים רביעי עד שבת לאתונה.
נחתנו בשבת לשדה תעופה די ריק ורגוע - ובנם של שותפנו ושריתה בא לאסוף אותנו מהשדה הביתה.
בבית מיינקוני קיבל אותנו בשמחה ובאהבה............
וזהו, עד הפעם הבאה.
_poster.jpg)
.jpg)
