בכל יום חלה הטבה נוספת.
כאבי התופת שליוו את סוף השבוע הקודם ואת תחילת השבוע הנוכחי שככו, ובמקומם צצים מדי פעם, לאורך מיקומים שונים של הכתף ולאורך הזרוע, כאבים עמומים.
בזהירות רבה אני מניעה את המפרק, תנועות קטנות וזהירות, רק להזרים דם, רק לשמור על המפרק שלא יקפא, אבל עדיין לא מפעילה מאמץ רגיל.
פוחדת.
לאט לאט מצליחה להרים קצת יותר את הזרוע, להתפשט ולהתלבש בפחות כאב, היום אפילו אספתי את השיער לקוקו - מה שהפך לתפקידו של T בימים האחרונים.
הצטערתי על זה שנייה אחר כך, עדיין כואב לי. לא הייתי צריכה. מוקדם מדי. אבל הצלחתי. זה סימן טוב. אולי.
אני נוהגת רק כשאין ברירה.
בחמישי היו לי שתי בדיקות עיניים במכון מור בנתניה.
OCT - הדמיה אופטית של הרשתית, בודקת מחלות שונות, בין השאר בטח גלאוקומה - שאבי סובל ממנה והיא תורשתית בדרך כלל. ובדיקת ראייה היקפית. אני מניחה שגם היא נועדה לבדוק את בריאות הרשתית ואיכות הראייה בסך הכל.
נהגתי לבד וחניתי לבד, למרות המאמץ, וזה עבר בסדר.
נראה לי שהיה בסדר, אבל אחכה שרופא העיניים יקבל ממני את התוצאות ויחווה דעתו.
אחרי הצהריים נסעתי לנכדים.
הייתי מעדיפה ש-T יבוא איתי אבל הגיעו קונים לרכב שלו (הוא קנה חדש וסוף סוף הגיע מישהו לקנות את הישן), והוא נסע איתם לבדוק את הרכב ולסגור את העיסקה.
בסוף כל הסיפור מתעכב כי בבנק הדואר, שם חיכה לזוג הקונים צ'ק על שמו של T שקיבלו לטובת מימון הרכב, סרבו לקבל מ-T הזדהות בצורה של רישיון נהיגה או אפילו דרכון. ו-T איבד מתי שהוא (שוב) את תעודת הזהות שלו. ולא טרח להוציא חדשה. "כי כבר לא צריך תעודת זהות, רישיון נהיגה זו לגמרי תעודה מזהה עם תמונה". כן. פרט אולי בבנקים ובדואר.........
אני יוצאת פה לגמרי פולניה עם ה"אמרתי לך" אבל אמרתי לו, כמה וכמה פעמים. יש מקרים שבהם נדרשת תעודת זהות. לא יעזור כלום. וכשאתה פתאום זקוק לה, זה בדרך כלל נדרש עכשיו ברגע זה.
שילמתי את האגרה באתר של משרד הפנים, וקבעתי לו תור - הכי מוקדם היה ליום שלישי הקרוב - אבל הוא ינסה ללכת בלי תור ביום ראשון. מה אומר? הבחור אופטימיסט חסר תקנה.
בכל מקרה בגשם המטורף שירד בשעות אחר הצהריים המוקדמות נהגתי לבד להרצליה, אספתי את נכדיי המתוקים ולקחתי אותם הביתה.
הדרך חזרה הביתה, כשחתני הגיע מהעבודה, היתה עוד יותר מתישה, כי למרות שהגשם נחלש בשעות האלה, היה פקק נוראי בקטע הדרך בכביש ארבע, והנסיעה מרעננה צפון ועד למושב בני ציון (נסיעה של כמה דקות) ארכה מעל לחצי שעה. והיד כאבה.
הערב יגיעו כל בני המשפחה (כולל משפחתו של אחי) להדלקת נרות וארוחת ערב....T כבר העמיד סיר ענק של חמין על הפלנצ'ה וטיגן קציצות בקר עם עלי מנגולד....יאמי. נראה מה עוד הוא מתכנן.
בינתיים המבול ממשיך, ואני שומעת שנתיבי איילון כעת נסגרו בשני מוקדים בשל הצפות. זה באמת לא קרה לדעתי מאז חורף 2012-2013.....
חשבנו לצאת להביא מניקוי יבש את שמיכות הפוך ש-T מסר בתחילת השבוע, אחרי שהחתול ד' הקיא על מיטתנו ברוב הוד והדר אבל נראה שזה יחכה לשוך הגשם.
אז בינתיים חנוכה שמח.........
כאבי התופת שליוו את סוף השבוע הקודם ואת תחילת השבוע הנוכחי שככו, ובמקומם צצים מדי פעם, לאורך מיקומים שונים של הכתף ולאורך הזרוע, כאבים עמומים.
בזהירות רבה אני מניעה את המפרק, תנועות קטנות וזהירות, רק להזרים דם, רק לשמור על המפרק שלא יקפא, אבל עדיין לא מפעילה מאמץ רגיל.
פוחדת.
לאט לאט מצליחה להרים קצת יותר את הזרוע, להתפשט ולהתלבש בפחות כאב, היום אפילו אספתי את השיער לקוקו - מה שהפך לתפקידו של T בימים האחרונים.
הצטערתי על זה שנייה אחר כך, עדיין כואב לי. לא הייתי צריכה. מוקדם מדי. אבל הצלחתי. זה סימן טוב. אולי.
אני נוהגת רק כשאין ברירה.
בחמישי היו לי שתי בדיקות עיניים במכון מור בנתניה.
OCT - הדמיה אופטית של הרשתית, בודקת מחלות שונות, בין השאר בטח גלאוקומה - שאבי סובל ממנה והיא תורשתית בדרך כלל. ובדיקת ראייה היקפית. אני מניחה שגם היא נועדה לבדוק את בריאות הרשתית ואיכות הראייה בסך הכל.
נהגתי לבד וחניתי לבד, למרות המאמץ, וזה עבר בסדר.
נראה לי שהיה בסדר, אבל אחכה שרופא העיניים יקבל ממני את התוצאות ויחווה דעתו.
אחרי הצהריים נסעתי לנכדים.
הייתי מעדיפה ש-T יבוא איתי אבל הגיעו קונים לרכב שלו (הוא קנה חדש וסוף סוף הגיע מישהו לקנות את הישן), והוא נסע איתם לבדוק את הרכב ולסגור את העיסקה.
בסוף כל הסיפור מתעכב כי בבנק הדואר, שם חיכה לזוג הקונים צ'ק על שמו של T שקיבלו לטובת מימון הרכב, סרבו לקבל מ-T הזדהות בצורה של רישיון נהיגה או אפילו דרכון. ו-T איבד מתי שהוא (שוב) את תעודת הזהות שלו. ולא טרח להוציא חדשה. "כי כבר לא צריך תעודת זהות, רישיון נהיגה זו לגמרי תעודה מזהה עם תמונה". כן. פרט אולי בבנקים ובדואר.........
אני יוצאת פה לגמרי פולניה עם ה"אמרתי לך" אבל אמרתי לו, כמה וכמה פעמים. יש מקרים שבהם נדרשת תעודת זהות. לא יעזור כלום. וכשאתה פתאום זקוק לה, זה בדרך כלל נדרש עכשיו ברגע זה.
שילמתי את האגרה באתר של משרד הפנים, וקבעתי לו תור - הכי מוקדם היה ליום שלישי הקרוב - אבל הוא ינסה ללכת בלי תור ביום ראשון. מה אומר? הבחור אופטימיסט חסר תקנה.
בכל מקרה בגשם המטורף שירד בשעות אחר הצהריים המוקדמות נהגתי לבד להרצליה, אספתי את נכדיי המתוקים ולקחתי אותם הביתה.
הדרך חזרה הביתה, כשחתני הגיע מהעבודה, היתה עוד יותר מתישה, כי למרות שהגשם נחלש בשעות האלה, היה פקק נוראי בקטע הדרך בכביש ארבע, והנסיעה מרעננה צפון ועד למושב בני ציון (נסיעה של כמה דקות) ארכה מעל לחצי שעה. והיד כאבה.
הערב יגיעו כל בני המשפחה (כולל משפחתו של אחי) להדלקת נרות וארוחת ערב....T כבר העמיד סיר ענק של חמין על הפלנצ'ה וטיגן קציצות בקר עם עלי מנגולד....יאמי. נראה מה עוד הוא מתכנן.
בינתיים המבול ממשיך, ואני שומעת שנתיבי איילון כעת נסגרו בשני מוקדים בשל הצפות. זה באמת לא קרה לדעתי מאז חורף 2012-2013.....
חשבנו לצאת להביא מניקוי יבש את שמיכות הפוך ש-T מסר בתחילת השבוע, אחרי שהחתול ד' הקיא על מיטתנו ברוב הוד והדר אבל נראה שזה יחכה לשוך הגשם.
אז בינתיים חנוכה שמח.........
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה