התברר, שלחזור הביתה לאחר חמישה ימים ביוון, הרבה יותר קל ופשוט מאשר לחזור אחרי שלושה שבועות בארה"ב או בכל יעד חופשה אחר.
אין ג'ט לג, וכמעט לא הרגשנו שנעדרנו. אפילו על מיינקוני ראינו שהיה לו הרבה יותר קל.
הוא פגש אותנו בסקרנות, כמובן, מרחרח את כל הניחוחות החדשים שהבאנו איתנו - ומייד חזר גם הוא לשיגרה הרגילה.
לשמחתנו הקט-סיטרית הדליקה (לבקשתנו) בכל בוקר את המזגן עבורו, וכיבתה אותו בכל ערב - כך שהגענו בשבת אחר הצהריים לבית נעים וקריר.
חזרנו לשיגרה שלנו - T עם הטיפולים שלו והאפוקסי שלו והלקוחות שלו בייעוץ העסקי, ואני לאימון, לבלוגים, למפגשים עם חברות, ומטלות הבית, ושנינו לפעילות הגופנית שלנו - שכמובן גם ביוון הקפדנו עליה כרגיל.
פחות הקפדנו שם על התזונה - הרגשתי שאני "מתפרעת" קצת עם האוכל - אז אני חייבת לחזור לעצמי ולמשטר האכילה.
גם עשיתי הפסקה עם הווגובי (WEGOVI), כי נמאס לי שלפחות פעם/פעמיים בשבוע אני סובלת מבחילה בבוקר (עד כדי הקאה), אבל בינתיים גם אחרי הפסקה של שבועיים מדי פעם אני מרגישה בחילה - והבנתי שהחומר עדיין לא יצא מהגוף. מצד שני ייתכן שהבחילה לא קשורה לזריקה - נעקוב ונראה.
נראה בעיקר אם אני מצליחה לשמור על המשקל גם בלי ה"קביים" האלה.
בשבוע הזה גם נפגשתי עם 'מחברת' וגם עם 'היידי', וזה היה כיף גדול.
בשני לא נסענו אל בתי כי היא לקחה את הילדים לסידורים, אז לא ראינו אותם בעצם עד ששי בערב.
מה שכן הצלחתי זה לעשות סדר יסודי בארונות חדר האורחים. זרקתי המון דברים, כיבסתי מצעים ומגבות, ויש לי גם שקיות לתרומה....בעיקר של מפות שולחן (מיליון מפות שולחן) וכמה שמיכות/ציפות/כריות אמבטיה של תינוקות - שבינתיים אף אחד לא הגיע לקחת, אז אולי בסוף אצטרך לסחוב את הכל בעצמי לאתרי תרומה.
נראה לי, שאם יהיה לי כוח השבוע, אתחיל להתלבש על סדר במרתף - לפחות בדברים שלא קשורים אל T (שלא ממש משתף פעולה עד עכשיו עם המשימה הזאת).
השבוע נודע לנו שאחי סובל מכאבי תופת בכתף לאחר שגם עשה איזו תנועה לא טובה כשהנכדה שלו היתה לו בידיים, וגם אחר כך הגדיל לעשות ועשה פעולה שהחמירה את המצב בחדר הכושר. כן, זה אחי. מגזים ולא מקשיב לגוף.
בהתחלה היה חשש לקרע בגיד בנוסף לדלקת חריפה, אבל לאחר שקיבל זריקת קורטיזון ועבר אולטרסאונד, האבחנה היתה פשוט הסתיידות. הדלקת נרגעה, וכעת נדרשת רק מנוחה והרבה פיסיותרפיה.
גם T לא היה במיטבו בתחילת השבוע. היו כמה ימים שראיתי שהוא לא ממש מרגיש טוב, למרות שלא היו עוד התקפים מאז שדה התעופה באתונה (וגם הוא היה התקף די קל). יש לו כאב מוזר בגב, שבא והולך, והוא מרגיש שיש לו שם במקום הכאב איזה גוש - כנראה שומני. יש במשפחה של T נטייה לגושים שומניים תת עוריים (גם לבתי יש כזה, באזור הלסת, ולחמי ז"ל היו המון כאלה) - אבל כאן זה משהו קצת עמוק יותר ולא ממש תת עורי. רופאת המשפחה שלחה אותו לאולטרסאונד (שכדי לקבל תור בתאריך "סביר" הוא קבע אותו באסותא באר שבע בתחילת החודש הבא) וגם נתנה לו בטרן (BETAREN) - שעד כמה שראיתי הוא עדיין לא התחיל לקחת.
יש לי הרגשה שהוא ממש חושש מהכאב החדש הזה, מהגוש הזה - ולכן גם אני. היה לילה אחד שבו הוא חלם שהוא מת......
אוף.
אבל אנחנו מתמידים בינתיים בשיגרה שלנו. אין באמת טעם לדאוג עד שלא נדע מה קורה, ובימים האחרונים הוא דווקא התאושש וקיבל מרץ.
בששי אירחנו לארוחת ערב נחמדה ומוצלחת אצלנו עם בתי ומשפחתה ועם הורי, ובסוף הערב שרי הודיעה שהיא נשארת לישון אצלנו.
היא היתה מאד חמודה ושיתפה פעולה כמיטב יכולתה - ואף הסכימה לישון על מזרון ליד המיטה שלנו ולא איתנו במיטה כמו תמיד - אבל הילדה הזאת מתעוררת כל הזמן בלילה. היא מדברת, היא מבקשת דברים, היא מתלוננת....ואז נרדמת מייד בחזרה ולי לוקח המווון זמן להירדם אחרי כל התעוררות שכזאת.
מילא, אין לי בעייה להשלים שעות שינה אחר כך, גם בשנ"ץ וגם בלילות הבאים. העיקר שהיא מאד מאד נהנתה.
בשבת בבוקר שיחקנו כל מיני משחקים וציירנו, והיא גם החליטה להכין "מיני" ארוחת בוקר ל"כלבלבי" ול"חמודי" שלה (בובות פרווה קטנטנות) - ספלי אספרסו עם יוגורט וענבים (שהיא חתכה בעצמה) .
 |
| חמודי למטה וכלבלבי למעלה - על שולחן האפוקסי של T |
לאחר שהחזרנו את שרי הביתה נסענו לבראנץ' אצל 'שושנה' ובעלה. היה מאד נחמד ומושקע, והחברה היתה נעימה.
בגיזרת הסדרות, ראיתי את כל העונה של הסידרה "הגרמני" ב-YES. אני לא יודעת אם תהיה עוד עונה. לדעתי זו היתה סדרה מצוינת וטוב יעשו אם ישאירו את הסוף כך כמו שהוא. אבל מי יודע......
בנוסף סיימתי ספר בשם BROKEN COUNTRY מאת קלייר לסלי האל.
שוב, זו לא ספרות מופת, אבל הוא תפס אותי והוא זורם, וכרגע זה מה שמעניין אותי. אולי אקרא עוד ספרים שלה.
ביוון סוכן הנדל"ן התקדם בהצעת המחיר שלנו למוכר של הבית שאהבנו, אבל טרם שמענו ממנו בחזרה, מה שלדעתנו לא מבשר טובות.
או שזה פשוט "הקצב היווני". הכל מתבצע שם מאד לאט.
כפי שאמרתי לבתי - אשמח אם זה יסתדר אבל אשמח גם אם לא. זה החלום של שותפנו ושריתה, לא באמת שלנו, ואני יודעת ש-T מאד רוצה לעזור, ובסך הכל גם אני, אבל אני אהיה מאד מרוצה גם אם לא ייצא מזה שום דבר. ומצד שני אשתף פעולה עם כל מה שהם יחליטו, ואם ימשיכו לחפש אז אהיה שם לצידם..........מה שיהיה יהיה.
כאן בארץ ובגבולותינו הכל ממשיך להתדרדר וכבר הבנתי שאין תחתית ובכל יום ובעל שעה ובכל רגע - בהחלט יכול להיות גרוע יותר.
בפוסט של "השרביט" שכתבתי לפני כמה ימים, אמרתי שאני לא מתכננת הגירה בשלב זה. אבל אחרי שקראתי את הפוסט של מוטי בנושא, שם הוא העלה - בין היתר - את האפשרות שגם אחרי הבחירות הבאות (אם וכאשר תתקיימנה) תקום ממשלה דומה או אף זהה להרכב של הקואליציה היום............ואז הבנתי שבמקרה כזה אבין שמה שאני רוצה עבור המדינה שלי שונה ממה שהרוב רוצה.......ואולי אולי אז יגיע הזמן לשקול אופציות אחרות...............
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה