השבוע נפגשתי עם 'קלי' ו'שני' - בדקתי ומצאתי שלא נפגשנו שלותנו יחד מאז נובמבר 2024 - אז השמחה על הצלחתנו להיפגש היתה גדולה כפליים. אכלנו צהריים במסעדה שנסגרת בשלוש וחצי באמצע השבוע, ומצאנו את עצמנו יושבות שם לבד כאשר סביבנו כבר מנקים ומעלים את הכסאות על השולחנות...היה קשה להיפרד. ובתקווה שהמפגש הבא לא יהיה בעוד מעל לשנה.
שוחחתי בטלפון עם 'החתולה' לגבי החבר מהצבא, והתברר לי שאכן היא לא הכירה את הצד "החופר" שלו, וצחקתי כאשר היא "לקחה אחריות" על כך שקישרה בינינו.
כיון שאנחנו טסים היום ליוון, לא תכננו לארח בששי, וחשבנו להתארח אצל בתי לארוחת ששי - אבל אז חתני וחכמוד חלו, ונשארנו בבית. אחר הצהריים ביקרנו אצל הורי, שנראו ממש בסדר, יחסית. אמא כבר הצהירה שהיא בעצם לא מאמינה בפיסיותרפיה ושהשיפור במצבה קורה פשוט בגלל הזמן שעובר. בסדר, אמא. מה שתגידי.
נראה שביוון מעט יותר קר מאשר כאן אבל עדיין לא משתווה למזג האוויר באזורים אחרים של אירופה: אחי נתקע בפריז בדרך לעיר אחרת בצרפת כדי להרצות הכנס..וכמעט לא הגיע לכנס. בסוף הגיע באיחור, ולמזלו מישהו התחלף איתו בשעת המצגת, כך שיכול היה להרצות מאוחר יותר.
סיימתי ספר מאת אמילי אוורט בשם All that life can afford - שמצאתי ברשימת "מועדון הספר של ריס ווית'רספון", משם לקחתי מספר פעמים המלצות לספרים בזמן האחרון. כרגיל בספרים שיוצא לי לקרוא בזמן האחרון זו לא ספרות מופת או כתיבה עמוקה או משהו כבד שכזה, אפילו אפשר לקרוא לו סוג של ספרות נוער (למרות שמדובר בבחורה באמצע שנות העשרים לחייה, בעצם זה נוער).
שוחחתי עם 'שריתה' לגבי הספר "טיפול בשתיקה" עליו היא המליצה, והתברר שהיא מאד אהבה אותו. אולי אמליץ לאמא לקרוא אותו גם ולתת את חוות דעתה.
אז הכל מוכן לטיסה, 'שריתה' תיקח אותנו לשדה התעופה - כי היא החליטה להצטרף אלינו רק לקראת אמצע השבוע, כדי לא לפספס יותר מדי עבודה. ארזנו לשם שינוי מזוודה אחת גדולה לשנינו, ובה גם כל מיני אביזרים וקישוטים לבית...וזהו. בתקווה שיהיה ביקור מוצלח, שנשלים את כל משימותינו וגם נהנה מסוג של חופשת חורף בבית הנופש החדש שלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה