סגר שלישי וחיסון ראשון

עשינו זאת. קיבלנו את החיסון הראשון נגד קורונה. 

לגמרי רגע היסטורי בחיינו.

למדתי מביבי ובאתי עם חולצה קצרה.  זכרתי שבחיסון השפעת הייתי צריכה להוריד חלק מהחולצה כדי לקבל את החיסון בזרוע העליונה.

חיכינו אולי חמש דקות בתור, וחיכינו עשר דקות אחרי הזריקה - כך שנראה לי שמרגע שיצאנו מהבית ועד שחזרנו בקושי עברה חצי שעה. עוד שלושה שבועות החיסון השני. 

אזור החיסון באמת כואב קצת, וזה הציק מעט בלילה (לי זה הציק מעט, ל-T זה ממש הפריע לישון) אבל בבוקר קמנו ועשינו הליכה כרגיל והכל היה בסדר. היה לנו גם מזל גדול כי בשנייה שנכנסנו הביתה התחיל לרדת גשם שוטף.

בינתיים, לפני שהוכרז רשמית על סגר שלישי, בתי בדקה איתי אפשרות להגיע אליהם קבוע פעם בשבוע בשעות אחר הצהריים. בלי עין הרע, יש לה הרבה מטופלים, ועכשיו שיש לה קליניקה משלה היא יכולה לקבוע בימים ובשעות שנוח לה, בלי להיות תלויה בבעלת הקליניקה (כפי שהיה קודם) או באחרים ששכרו את הקליניקה לפי שעה כמוה. קבענו בימי ראשון, כך היא תוכל להתחיל לעבוד בארבע, ועד הלילה. נאסוף את 'שרי' מהגן ונהיה עם הילדים עד שחתני יגיע מהעבודה, בדרך כלל בסביבות שש או שש וחצי. באותה הזדמנות דיברתי איתה שוב על הבלת"מים - והיא הבטיחה לנסות לצמצם אותם למינימום. 

היום היא כבר התקשרה לבשר לי שמצאה בייבי סיטר לראשון הקרוב, בגלל הסגר. דווקא בראשון הקרוב עוד היינו יכולים להגיע, למרות שהסגר מתחיל כבר בחמש.....בכל מקרה שמחתי שהיא תפסה יוזמה ופתרה את הבעייה הנקודתית הזאת. עכשיו צריך יהיה לחשוב על כל שאר הימים, בהם היא עובדת בשעות הצהריים - והרי הגנים ייסגרו באחת (עוד חוליה בשרשרת החלמאות של הממשלה הזאת).

השבוע גם ניצלנו את מכירות 'סוף החורף / לקראת סגר' וקניתי עוד זוג נעלי ריצה, כך במקרה שהנעליים שלי נרטבות בגשם או מתלכלכות נורא יהיה לי תחליף. 

T קנה לעצמו עוד שתי חליפות טריינינג, והתברר שהוא כבר במידה מדיום (!). אז שלפתי מהארון שלי חליפות טריינינג שקניתי כשהייתי בשיא המשקל, שימדוד. אני מעדיפה טריינינגים של גברים, והתברר שכל החליפות שלי (פרט לזוג מכנסיים אחד שהיה לו קצר) מתאימות לו בול. עלי הן היו קצת ארוכות, אבל הייתי חייבת את המידה בגלל הרוחב 😔.

הורי הודיעו שהבדיקה האחרונה שלהם (בודקים אצלם קורונה כל שבוע) שוב שלילית, כצפוי, ושהיום הם יתחסנו. חדשות מעולות. 

גיסתי גם קיבלה אישור להתחסן (כי היא בקבוצת סיכון, מאז הסרטן, למרות שהיא עדיין לא בת ששים). אבל טרם קיבלה תור. היה בלגן גדול עם התורים אבל אני מקווה שבימים הקרובים זה יסתדר. 

מחר משפחתה של בתי תגיע לארוחת ששי ואחר כך מי יודע מתי ניפגש שוב. נראה איזה סוג סגר זה יהיה, האם אי אפשר יהיה בכלל לנסוע אליהם או שניתן יהיה לעזור עם הילדים. כרגיל הכל מבולבל והכל ברגע האחרון והכל חסר היגיון לחלוטין. ובתקווה שזה יהיה הסגר האחרון.