ברביעי הוטרינר בדק את ל' ואמר שאין לה חום, הבטן שלה רכה ואין סימנים ברורים לסיבה מדוע היא מקיאה. הוא אמר שייתכן שזה פשוט קלקול קיבה, אבל ייתכן שזה סימפטום למשהו אחר שנוכל לדעת רק אם נעשה בירורים נוספים כמו בדיקת דם ואולי צילום (אם היא משתעלת ולא רק מקיאה), אבל שכרגע מצבה לא מצדיק את זה ועדיף לחכות ולראות אם זה יעבור לבד. הוא נתן לנו אוכל מיוחד קל יותר לעיכול עבורה ואמר שנדבר הבוקר.
באותו הערב היא עדיין הקיאה הרבה (גם מים, אחרי ששתתה) וגם באמצע הלילה, אבל מאז כלום. מאז יום ששי היא התנהגה לגמרי רגיל, אכלה בתיאבון את המזון המיוחד (מה שמאד לא אופייני לה כי היא מאד בררנית באוכל) ולא הקיאה אותו בינתיים, אז יש סיבה לאופטימיות זהירה. הוטרינר שלח לי הודעה בששי על הבוקר לשאול לשלומה. זה חימם את לבי.
גם כשד' היה חולה הוא התקשר וכתב והיה איתנו בקשר כל הזמן. זה לא הוטרינר שטיפלנו אצלו כל השנים, ברעננה, אלא אחד מקומי כאן ביישוב שהתחלתי ללכת אליו רק השנה בגלל הקורונה והסגרים (למרות שמותר היה עקרונית לנסוע כדי לקבל טיפול רפואי לחיית מחמד גם מעבר להגבלת הקילומטים). בינתיים הוא עושה רושם ממש טוב.
אז נכון לעכשיו ל' התאוששה והיא נראית בסדר. מתפללת שזה ימשיך ככה. תודה לכל המאחלים והדואגים.
הניתוח של T בשבוע הבא והוא כבר עשה את כל הבדיקות והכין את כל הטפסים - ואז התקשרו ממכבי שהכל טוב ויפה אבל איפה ההפניה לניתוח? התברר שהכירורג - שלא ממש מתמצא בפרוצדורות של מכבי, היות שהמישרה העיקרית שלו היא מנתח באיכילוב - אירגן הכל פרט להפניה. T פנה אליו בבקשה לסדר את זה והוא כתב מיד, ו-T העלה את זה לאתר של מכבי. מקווה שהכל יסתדר.
בבוסטון היו לבני ולכלתי כמה ימים לא פשוטים - בין מזג האוויר לג'ט לג (וכאשר אין שמש אז הג'ט לג עובר הרבה יותר לאט) ולסוף השבוע הארוך (יום הזיכרון בארה"ב שתמיד חל ביום שני) היה מאד קשה להיות כמה יממות ברצף בבית עם סביבוני המשועמם והעייף-אך-לא-נרדם-בשעות-נורמליות.
אבל הימים חלפו והשמש הפציעה וביום שלישי לקחו את הקטנצ'יק לגן. אמנם בבוקר הוא נראה מעט עצוב להיפרד מאמא אבל בסוף היום הוא היה המאושר בילדים ונראה היה שטוב לו לחזור לשיגרה שלו.
בשעות שהוא היה בגן הם הספיקו המון דברים,כולל לקנות לו בשמנו מיטת מעבר חדשה ליום הולדת שנתיים, וגם כולל לקנות לעצמם אוטו חדש בכספי הביטוח (הרי היתה להם תאונה בדיוק לפני שהם יצאו לישראל, והתברר שזה הוכרז כטוטאל לוס). הספק יפה.
אנחנו מתכננים לטוס אליהם בספטמבר אבל עוד לא הזמנו כרטיסי טיסה. הכרטיסים שנשמרו לנו ב-SWISS AIR משנת הקורונה (הוזמנו למאי 2020 ואז נדחו לספטמבר 2020 ואז נדחו למועד לא ידוע) הם לטיסה דרך אירופה, מה שכרגע לפחות ארה"ב לא מאפשרת. אז פשוט ביקשנו החזר כספי ונזמין דרך חברה אחרת. אין טיסות ישירות לבוסטון כרגע, לצערי, אז צריך לראות דרך איפה הכי כדאי לטוס, וכמובן לנסות להשיג מחיר נורמלי. בכל מקרה אני לא מזמינה כלום עד אחרי הניתוח של T, רוצה לראות שהכל בסדר.
את קורס אימון הזוגות עשיתי השבוע דרך הזום וזה היה מעולה. פשוט מעולה. וגם מעניין. וגם בחלק של התרגולים הכניסו אותנו ל"חדרים אחוריים" ויצא לי לעבוד עם שתי נשים (כל פעם מישהי אחרת) שלא הכרתי ושהיה לי מאד נעים לדבר איתן.
לא היתה מתוכננת ארוחה בששי בערב, אז נסענו לטיילת של חוף נתניה ועשינו הליכה לקראת השקיעה. לא עשינו זאת כמה חודשים וזה היה כיף ממש.
כשהיינו בדרך חזרה קיבלנו טלפון מבתי, ששאלה האם הנכדים יכולים לבוא לישון אצלנו והאם הם יכולים להגיע לארוחת צהריים היום בשבת. כמובן שהסכמנו, וכיון שבדיוק היינו ליד אזור התעשייה פולג אז חתכנו ל"טיב טעם" וקנינו המבורגרים ותפוחי אדמה.
חכמוד ונשמותק הגיעו בסביבות תשע בערב, הספיקו לצפות קצת בטלוויזיה עד שגם אנחנו עלינו לישון, והבוקר אחרי הליכת הבוקר T הכין להם ארוחת בוקר של קרפים והמשכתי להקריא להם מהספר השני של "חוט"ם - כלב כמעט מושלם".
בתי הגיעה עם שרי בתשע וביקשה למלא את הבריכה המתנפחת שבני קנה לסביבוני, והילדה היתה מאושרת.
בילינו את כל הבוקר ביחד וחתני הגיע מאימון הספורט שלו לקראת הצהריים, T הכין את ההמבורגרים וגם צ'יפס ופירה, ואפילו גיבעץ' מהזוקיני המעולה שצמח לנו בגינה ההידרופונית.
אחר הצהריים נסענו להורי, שם פגשנו גם את אחי וגיסתי. אבא שלי - בעקבות התקף הלב שלו לפני חודשיים - החליט לעשות לנו "חפיפה" על כל מה שצריך למקרה שהוא יילך לעולמו ואמא תישאר לבד.
יצא שזו היתה הרצאה באורך שעתיים וחצי (!) על מסמכים, חשבונות, אתרים וסיסמאות - אפשר לומר שאבא שלי הצליח לארגן בצורה מסובכת מאד חומר שבסך הכל אמור להיות די ברור ופשוט. מקווה שאחי ואני נסתדר עם זה בעת הצורך.
בסוף ההרצאה (כשאני ואחי מתעדים הכל בטירוף במחשבים שלנו) אמא הגישה ארוחת ערב - בעצם זו היתה הפעם הראשונה שהתארחנו אצלם באחוזה מאז לפני הקורונה. היה מאד נחמד להיות ביחד, גם אם מתיש משהו.
מה עוד?
התחיל לכאוב לי בעצם הזנב (כשאני יושבת ולפעמים גם כשאני שוכבת על הגב) - ו'שריתה' אמרה שאולי זו coccydynia - לא שמעתי על זה מעולם ואין לי מושג מה עושים עם זה ולמי צריך לפנות............
חוץ מזה, הכל בסדר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה