אחרי ש'קלי' הזהירה אותי ברוב טובה ששבר בצוואר הירך לא כואב במנוחה אלא רק בהליכה, הלחצתי את אמא ולשמחתי היא שמעה בקולי ועל הבוקר השאירה הודעה במרפאה שהיא נפלה ולא יכולה ללכת ובבקשה שיגיע מישהו לבדוק.
הגיע האח (האח והאחות במרפאה של ה'אחוזה' פשוט מעולים!), בדק אותה היטב, והתלבט אם לשלוח אותה למיון או למוקד אורתופדי בקופת חולים וצילום. אמא לא רצתה מיון בשום אופן (היא גם הצהירה מראש שגם אם מוצאים שבר היא לא מוכנה לעבור שום ניתוח) - הודעתי לה שזו לא אופציה אבל דחיתי את הויכוח למתי שזה יהיה רלוונטי, אם בכלל.
נסעתי איתה למוקד האורתופדי במכבי, תוך שאני מכריחה אותה לשבת על ההליכון של אבא ואני מסיעה אותה, דבר שהיא בהתחלה התנגדה לו אבל הבינה שמאד מאד קשה לה ללכת.
האורתופד בדק אותה - ורק אז גיליתי שגם בעמידה לא כואב לה, אלא רק בזמן הליכה. אבל כואב מאד בזמן הליכה. עשו לה צילום ולשמחתנו הגדולה לא מצאו שום שבר. אז אכן מדובר במכה יבשה, שכואבת אמנם נורא אבל זה משקפת סכנה כלשהי. ולא, לא צריך ניתוח. האורתופד הסביר שלו היה שבר כלשהו גם לעמוד היא לא היתה מסוגלת.
היא אמנם מאד סובלת - כי היא לא יכולה ללכת מרוב כאבים, והיא לא בנויה לשבת במנוחה. ושוב משכך כאבים לא משפיע עליה. ואין שום שיפור בכאב בינתיים. נראה כמה זמן זה ייקח עד שיתחיל להשתפר.
והחרדה התפשטה לי בכל הגוף, אבל הבנתי שאני דואגת כרגע לאמא שלי, ולאו דווקא ל-T. וזה לא עבר. לא הצלחתי להירדם עד הבוקר, וגם תוך כדי התעמלות בחדר כושר היא המשיכה ללחוץ לי על החזה ולהעביר זרמים בכל הגוף. זה היה נורא.
כל החרדה חלפה כאשר התברר שאמא שלי בסדר ואין לה שבר כלשהו.
אבל כשסיפרתי לבתי על החלום היא החליטה שזה בגלל שאנחנו דואגים להם עם הדירה חדשה שלהם. וייתכן שהיא צודקת, כי בארוחה שעשינו במוצאי שבת - עם הדלקת נרות, ובלי הורי - חתני נכנס לשיחה עם T אודות מצב הדירה, ו-T בעצם הבין שהם כרגע עם משכנתא של 4 מיליון ש"ח ובלי שום כוונה לפרסם את הדירה למכירה במחיר נמוך יותר כדי להגדיל את הסיכוי למכור. ניתן היה לראות שכל אחד מהם רואה את המציאות בצורה לגמרי שונה, וכל אחד מהם גם מתרגז מהשני - כאילו השני לא מתייחס אליו בכבוד, כאילו "הוא לא מבין כלום". גם T הרגיש כך וגם חתני הרגיש כך. הם לא רבו ולא היה פיצוץ אבל ניתן היה לראות איך שניהם מאד מתוסכלים.
T משוכנע שההחזר החודשי שלהם על המשכנתא הרבה יותר גדול ממה שחתני חושב (וזה הסכום שהם ביקשו מאיתנו שנעזור להם כל חודש). הוא גם פתאום הבין שאם חתני מתעקש לא להוריד את המחיר שהוא מבקש על הדירה, אין סיכוי שגם תוך שנה הם ימכרו אותה. אולי גם עם מחיר מופחת הם לא יצליחו. המחירים ירדו ועוד יורדים ואנשים מחכים, לא ממהרים לקנות - בטח לא בלי ממ"ד או מרפסת. ולמרות שהדירה שלהם יפהפיה, יש רטיבות בקירות - כי הבניין לא מצליח להתארגן לעשות שיפוץ וטיפול איטום לקירות - והלובי מכוער, וכמובן שגם זה מרתיע קונים פוטנציאלים, וגם זה כתוצאה מחוסר שיתוף הפעולה של הבניין. בקיצור ברור שאנחנו מודאגים.
בסוף חתני כן הסכים לדבר אחד - לנסות לפרסם את הדירה במחיר מופחת, ולראות אם מגיעים בכלל אנשים. זה לא מחייב אותו למכור במחיר הזה, אבל לפחות אז הוא יידע אם המחיר הוא הסיבה שאף אחד לא מגיע לראות את הדירה.
בשבת T שוחח על כך ארוכות עם 'שותפנו', שהציע ש-T ישים תאריך תוקף על הסיוע שאנחנו נותנים להם. שיגיד שזה לחצי שנה, או משהו כזה. אחרת, הוא הזהיר, הם לא יהיו לחוצים למכור בכלל. אני מאד מקווה לא לעכר את היחסים עם בתי וחתני בגלל הסיפור הזה.
בכל מקרה ארוחת מוצ"ש והדלקת הנרות היתה מאד נחמדה וכולם נהנו ושרנו המון שירים והילדים היו מתוקים.
לבסוף, השבוע אמורים להגיע להתקין לנו אינטרנט סיבים - סוף סוף הניחו תשתית של סיבים ברחוב הקטנטן שלנו. אני מקווה שהמעבר יעבור חלק ושנהנה מהאיכות והמהירות של התשתית החדשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה