כהרגלו של מזג האוויר אצלנו, לא היה ממש סתיו וישר נכנסנו לחורף. כלומר, לפחות ככה זה מרגיש כרגע, ואולי בעוד כמה ימים שוב יהיה פה שרב......גם זה קורה אצלנו לא מעט.
ה"ביירון" הזה שעומד להפציע בקול תרועה רמה (האומנם?) עבר על אירופה קודם ועקבנו אחריו כשעבר על יוון, כמובן. דווקא באיזור "שלנו" היה גשם אבל לא משהו מיוחד, אבל באזורים אחרים הבנתי שנגרם הרבה נזק. בגדול הבנתי מאנשים מקומיים שם שהסביבה הספציפית שבה הבית שלנו שם ממוקם מהווה מעין "מיקרו אקלים"...לא לגמרי ברור לנו עדיין איך זה בא לידי ביטוי. זוכרת שהפקידה שטיפלה בנו בבנק אמרה שהחורף שם הוא כמו בצפון, כמו באלפים (למרות שזה דרום אירופה ולחופי הים היוֹנִי...). בכפר אמרו לנו שיש בקושי חורף, רק בינואר, שיש הרבה מאד שמש ומעט מאד גשם. אני מניחה שנלמד את הנושא בהמשך.
בששי אירחנו את בתי ומשפחתה וגם את הורי (לאחר שנעדרו כמה שבועות מארוחות ששי כי אבא הרגיש לא כל כך טוב) והיה נחמד מאד. אבא באמת חלש, ואמא שלי ואני מאמינות שזה פשוט הלב שלו שהולך ודועך - בכל זאת יש לו שני מסתמים פגומים שאף אחד לא מעז לתקן באופן כירורגי. אבא עצמו החליט שבעצם יש לו LONG COVID כתוצאה מהקורונה בה הם שניהם חלו בספטמבר.... והאמת - אולי הוא צודק. ואולי כולנו צודקים. כך או אחרת הוא מקשיב לגוף, עושה קצת הליכות כשהוא מרגיש שהוא מסוגל, ושאר הזמן נח ושומר על עצמו.
שרי לא כל כך אכלה - כלומר, לא אכלה את הארוחה אבל בסופה חיסלה את כל התותים וחלק נכבד מהאננס שהגשנו לקינוח - טענה שכואבת לה הבטן ובסוף T הכין לה דייסה. ביום ראשון התברר שהיא באמת חולה, עלה לה החום וכאבה לה הבטן....
זה כנראה אותו וירוס שנשמותק חטף שבוע קודם, נחת בקצרה על חכמוד ועבר אליה. אתמול נקראתי לשמור עליה למשך כמה שעות וראיתי שחכמוד שוב חולה, ועכשיו התבשרתי שגם בתי חטפה. אז אולי זה רק עניין של זמן עד שגם אני ארגיש את התסמינים....אוף. כל כך ביקשתי שלא יקראו לי לשמור על הנכדים כשהם חולים!!! נראה מה יהיה.
בכל מקרה השבת שלנו היתה שקטה ורגועה, וגם הספקנו לצפות בסרט "הברוטליסט" עם אדריאן ברודי (215 דקות!). למרות שהוא גרף הרבה מאד פרסים, אני לא לגמרי סגורה לגבי דעתי על הסרט.
חשבנו לבקר אצל שריתה בעקבות ניתוח העפעפיים שלה אבל היא ממש הרגישה לא טוב, היתה במיטה רוב הזמן עם קומפרסים על העיניים, אז הנחנו לה. אתמול בעצם היה היום הראשון שבו היא חשה שיפור כלשהו בהרגשה. אני מקווה שמעכשיו זה רק יילך וישתפר.
בראשון לקחנו את מיינקוני לחיסון וביקור אצל הוטרינר, ולאחר שהוא בדק אותו, תישאל אותנו (והבין שהפרכוסים תכופים יותר לאחרונה) ועבר על תוצאות בדיקות הדם שנעשו לו בספטמבר, הוחלט שאנחנו מתחילים לתת לו כדורים נגד הפרכוסים.
אנחנו חששנו שתהיה לנו בעייה לתת לו את הכדורים, אבל גילינו שכאשר מפוררים את הכדור לגמרי ומערבבים אותו באוכל שהוא אוהב, הוא מלקק אותו עד תום. עכשיו נחכה לראות אם ועד כמה זה ישפיע. בינתיים הוא קיבל את המינון ההתחלתי של פנוברביטון 15 מ"ג פעמיים ביום למשך חודש ימים, ונעקוב גם אחר הפרכוסים וגם אחר מצבו הכללי. ידוע שהתרופה מרדימה / ממסטלת אז הוזהרנו לא להיבהל מזה. בינתיים לא ראינו סימנים מיוחדים או שינויים בהתנהגות שלו. גם ככה חתולים ישנים חלק נכבד מהיממה....
מה עוד?
שלשום נתפס לי הגב, מה שלא קרה די הרבה זמן. אני ממשיכה עם ההליכות כרגיל ומקפידה לעשות את התרגילים שהפיסיותרפיסטית נתנה לי, ואתמול היה לי תור לעיסוי כך שאני מרגישה שיפור קל. נקווה שיעבור לגמרי בקרוב.
השבוע בנו של בן דודה של T מאנגליה (בעצם האחיין של 'לונדון') ביקר בארץ לצורך השתתפות בכנס רפואי - הוא רופא מומחה לב והירצה בכנס. היו שנים בהן הוא היה מגיע הרבה לכנסים כאלה בארץ, אבל מאז תחילת 2020 (ממש עם פרוץ הקורונה) לא יצא לו להגיע.
אז אתמול הוא התפנה בשעות הערב המוקדמות מהכנס ונסענו כמה בני דודים לתל אביב לפגוש אותו במסעדה בשרונה.
היה טוב מאד לראות אותו ולהתעדכן (למרות שכמובן אנחנו בקשר בוואטסאפ מידי פעם לאורך כל השנים), והיה נחמד להיפגש עם שאר בני הדודים. חלק שייכים ל"דור" שלנו (להלן "הזקנים", למרות ש-T הוא הצעיר מבין כל בני הדודים שלו) וחלק שייכים ל"דור" של ילדיי, והיה כיף במיוחד לראות גם אותם. לא ממש יוצא לנו להיפגש בשנים האחרונות.
הבן-בן-דודה הזה, כמו גם אחותו ושני בני דודיו מלונדון (שאחד מהם עלה ארצה וחי במודיעין) היה בן בית אצלי בגילאי העשר'ה של חייו, ודי מרגיש ש-T ואני הוריו המאמצים בישראל. היה מרגש מאד לשבת יחד ולשוחח ולהתעדכן. יש בכל זאת דברים שמספרים רק פנים אל פנים.
כשיצאנו מהמסעדה ונכנסנו לחניון שמענו קצת רעמים וראינו מעט ברקים, אבל שנייה אחרי כן כשיצאנו מהחניון כבר ירד מבול, שליווה אותנו כל הדרך הביתה. הבנתי שחלק מבני הדודים האחרים, שהגיעו לתל אביב ברכבת, נרטבו עד לשד עצמותיהם בדרך לתחנה.
אז היום T בתל אביב בפגישה עם לקוחות (התעקש לנסוע על האופנוע בגלל הפקקים ובעיות החניה, ואני רק מקווה שלא יירד עליו יותר מדי גשם) ולי יש יום רגוע בבית, לגהץ, לסדר קצת חורף/קיץ בארונות, לקרוא בלוגים וספר ו....לנוח. בתקווה שהנגיף שפוקד את משפחתה של בתי בכל זאת ידלג עלי. ומחר אני ו'מחברת' אמורות שוב להיפגש......
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה