לא זוכרת את ציינתי שאת השבוע הזה באוסטריה הגדרנו מראש כטיול "טעימות". מראש היה לנו ברור שלא נראה הכל ולא נראה מספיק, ונחווה מה שנחווה וננסה פשוט ליהנות מהרגעים הקטנים. עכשיו כאשר אני עוברת על המסלול שעשינו ועל התמונות, אני רואה שכך בדיוק היה. בכל יעד ראינו מעט מאד, יחסית למה שהיה לו להציע. אבל לא היתה תחושה של החמצה או של להספיק "לעשות V" על יעדים ומשימות. וההנאה היתה שלמה. מהטיול עצמו. עם החברים היה מעט יותר מאתגר, אבל גם כאן - מהפגישות המעטות שיצא לנו להיפגש איתם בביקוריהם בארץ בשנים האחרונות ובעיקר מהימים בהם נפגשנו איתם במלבורן, ידענו מראש שלא יהיה פשוט, ממש עשינו לעצמנו הכנה נפשית ופיסית, והצלחנו לא רע לזרום עם כל מה שעלה.
בבוקר הנסיעה לכיוון זלצבורג פצחנו תחילה בהליכת בוקר נמרצת ברחובות וינה המתעוררת ליום עבודה רגיל, וה'אוסטרלים' הצטרפו אלינו. זה הפך למנהג יום יומי כמעט במהלך כל השבוע שלנו ביחד באוסטריה - פרט לבוקר אחד שבו הם השלימו שעות שינה כי לא ישנו טוב בלילה.
באופן כללי הבנו ששניהם לא ישנים טוב בלילה - כל אחד מסיבותיו. אצלו הלילה בדרך כלל מסתיים בשלוש לפנות בוקר, לפעמים עוד לפני כן - לא כל כך ברור למה. אולי הרגל של השנים בהן ניהל את העסק שלהם (מפעל מזון) והיה משכים בשתיים בלילה לעבודה, אולי איזו היפר אקטיביות שגרמה לכך שחמש שעות שינה בדרך כלל הספיקו לו, והיינו נוחתים גמורים מעייפות במלון בדרך כלל בתשע בערב, כך שהלכנו לישון כל ערב מוקדם.
אצל ה'אוסטרלית' היו סיבות יותר מבאסות. משהו אצלה בגוף השתבש לגמרי, לאחר שלפני שנים רבות היא חטפה איזה זיהום כללי מחידק טורף ובקושי יצאה מזה לאחר אשפוז של ששה שבועות. אז יש מעט מאד מאכלים שהיא מסוגלת לאכול, וגם כשהיא מקפידה על התזונה עדיין לפעמים זה משתבש. בדרך כלל זה התבטא בגאזים וכאבי בטן ונפיחות, שהעירו אותה קבוע בלילות, ולעיתים זה גם לווה בכאבי ראש. בנוסף לבעיות הפיסיות, היא סובלת גם מרגישות לדברים רבים אחרים. רעשים, ריחות...כל מיני דברים שבן אדם רגיל לא מתייחס אליהם בכלל, גורמים לה לסבל גדול וגם למיגרנות. בקיצור - קשה להיות 'האוסטרלית', וכפועל ישיר, לפעמים קשה להיות במחיצתה.
לזכותנו ייאמר שזרמנו לגמרי עם כל מה שהיא ביקשה ורצתה, וזה כלל לאיזה מקומות (לא) נכנסים, באיזה מקומות (לא) מסתובבים, היכן (לא) אוכלים ובעיקר - באילו שעות. לאחר שביומיים הראשונים הגענו לארוחת הערב בסביבות השעה שבע וחצי, לאחר מכן הם דרשו מאיתנו לאכול בשש בערב. גם עם זה זרמנו. לא שזה עזר לה לעבור בשלום את הלילות הבאים. מילא.
לאחר ההליכה וארוחת הבוקר, עלינו 'אוסטרלית' ואני כל אחת לחדרה כדי לארוז, וה'בנים' נסעו לחברת השכרת הרכב.
בזמן שהמתנו בלובי, מצא חן בעיני משהו שראיתי על השולחן
 |
| ברושור שמצאנו בלובי שמצא חן בעיני. |
היינו מוכנות כבר ולאחר צ'ק אאוט כאשר הם הגיעו עם הרכב, ויצאנו לדרך.
בדרך לזלצבורג עצרנו במנזר יפהפה עם נוף לא פחות יפהפה MELK ABBEY
הערת אגב: את התמונות צילמנו ארבעתנו - גם ה'אוסטרלים' וגם אנחנו, והעלנו לאלבום גוגל משותף. מהר מאד הבנו, שה'אוסטרלים' מעדיפים להצטלם בעצמם, על רקע נוף או אתר כזה או אחר, מאשר לצלם את האתר או את הנוף עצמו. לי אישית נמאס מהר מאד להצטלם, ואני גם אוהבת לתעד לעצמי את הטיולים שלנו נטו - בלי הפרצופים שלנו תקועים באמצע כל תמונה. סלפי אחד או שניים, תמונה משותפת כזו או אחרת - הספיקה לי לכל הטיול. הם מאד התפלאו כשאמרתי את זה, אבל בלית ברירה כמובן הסכימו, ואנחנו כמובן הסכמנו לצלם אותם ככל שביקשו.
ממנזר MELK המשכנו לכיוון זלצבורג, ובדרך עצרנו ליד אגם יפהפה בשם אגם ATTERSEE
עם כל הכבוד לוינה ולערים היפות שעוד נראה, אין דבר שעושה לי טוב בנשמה יותר מנופים כאלה.
כשהגענו לכאן כבר היינו כשעה לפני ההגעה לזלצבורג, וכבר היתה שעת אחר צהריים מאוחרת. אז כאשר נכנסנו לעיר מייד שמנו פעמינו למלון המשפחתי הקטן, שהיה ממוקם בשכונה שקטה קצת מחוץ לעיר.
כאן נתקלנו לראשונה (אבל לא לאחרונה) במה שאיפיין את רוב המלונות בטיול שלנו: חדרים ללא מזגן, שיפועים בתקרת החדר ששוב ושוב נתקלנו בהם בטעות. מצד שני במלון הזה, בניגוד לאחרים, היתה מעלית. וארוחת הבוקר היתה מצויינת, לא פחות מהמלון הנהדר בוינה.
בבקרים יצאנו גם כאן להליכות, וכיוון שהיינו מחוץ לעיר, אפשר היה לטייל בשדות ממש, לראות פרות רועות באחו וגידולים חקלאיים שונים, כמו דלעת ואחרים.
הגענו והתמקמנו ויצאנו לארוחת הערב המוקדמת, ואת הסיורים בעיר עצמה השארנו ליום הבא.
 |
| שניצל וינאי מצוין שלגמרי תיקן את הטעם של ההוא הפחות מוצלח בוינה |
בלילה, למרות העדר המזגן ולמרות השיפועים המסוכנים בתקרת החדר, אנחנו דווקא ישנו מצוין. בבוקר הם ביקשו שנצא לבד להליכה, כי כאמור הם משלימים שעות שינה, והפרבר המתעורר בטמפרטורות האידיאליות של 13 מעלות עם השדות שלו והפרות שלו קיבלו את פנינו בשלווה ירוקה ומרעננת.
לאחר ארוחת בוקר נהדרת, נסענו ליעדנו הראשון: טירת hohensalzburg. חנינו בחניון מחוץ לעיר העתיקה, ועלינו למעלה - קצת ברגל וקצת ברכבל.
 |
| היתה גם תצוגה של כלי נגינה מהתקופה |
 |
| הכיכר למרגלות הטירה |
 |
| מבט מלמטה |
 |
| אני לא מבינה גרמנית, ובהתחלה צחקתי מכל שלטי ה"שמוק" השונים, עד שטרחתי לחפש בגוגל והבנתי שמדובר ב....תכשיטים 😂 |
לא הספקנו את כל מה שתכננו בפוטנציה לראות בזלצבורג, אבל מראש ידענו שזה מה שכנראה יהיה.
בערב (כלומר, בשש אחר הצהריים) אכלנו ארוחת ערב במסעדת בשרים נחמדה ושירותית מאד, והדבר היחיד שכמעט קלקל את החוויה היה שביציאה מהחניה (החשוכה ובלתי מוארת) בסוף הערב, T נכנס בלי לשים לב למן בור באספלט - שבאמת לא ניתן היה להבחין בו בחושך, ובטח לו בנסיעה לאחור..... היה קצת מלחיץ אבל בכוחות משותפים דחפנו אותו החוצה, ולמרות רעשים מוזרים שאבני חצץ קטנות עשו בתחילת הנסיעה (עד שנשרו להן מעצמן) התברר שהכל תקין.
למחרת כבר יצאנו לכיוון HALLSTATT, אבל על זה כבר בפוסט אחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה