השבוע

 בסוף הצלחנו לחגוג יום הולדת 66 ממש נחמד ל-T. 

זה התחיל ביום עצמו, כשנסענו למסעדת אייבי בתל אביב עם שותפנו ושריתה. לא יודעת על סמך מה T בחר את המסעדה, שלא הכרנו קודם, אבל היה ממש נחמד, טעים, שירות מעולה ומחירים לגמרי סבירים. 

בימים האחרונים T חווה שני התקפים, אחד קל ואחד קשה יותר. בקיצור - מהבחינה הזאת אין חדש. 

את ארוחת ששי יום הולדת הוא בישל בעצמו כמובן, אבל אני הכנתי את הקינוחים - עוגת תותים קטנה ואת עוגת שוקולד (בעצם קקאו וקפה וקינמון) של סבתא שלי. שתי העוגות התקבלו בשמחה רב, הראשונה חוסלה כמעט עוד באותו הערב (ולמחרת הבאנו שאריות להורי) ואת השנייה נשמותק ביקש לקחת הביתה, אבל גם ממנה הפרשנו חלק לטובת הורי. 

שרי, כהרגלה בזמן האחרון בארוחות ערב אצלנו, לא אכלה שום דבר אבל היתה מאד חמודה. היא עזרה לי לפנות ולשטוף כלים - הקטנה הזאת שוטפת ממש טוב. היא התאימה מכסים לקופסאות פלסטיק בסוף הערב והתנדבה לחלק תותים לכל מי שרצה (בנוסף לאלה שכבר היו על העוגה). כמובן שהגיע שלב שבו מישהו לקח לעצמו תות בלי לעבור דרכה וזה היה מספיק כדי לקבל ממנה התפרצות בכי ומשם הכל התדרדר. העייפות ניצחה והם פשוט נסעו הביתה. 

גם ככה נשמותק וחכמוד היו גמורים מעייפות - שניהם היו בטיול שנתי השבוע, חכמוד אפילו ישן לילה בבית ספר שדה לראשונה - כך שהם בכלל עלו לישון עוד לפני שהוריהם ושרי נסעו הביתה. 

בבוקר הספקנו לפתור את חידות הוורד'לים בזמן שהם אכלו ארוחת בוקר ואז בתי הגיעה לאסוף אותם, ו-T ואני נסענו לבקר אצל הורי.

אין הרבה שינוי אצל אבא שלי, יומיים שלושה של שיפור ואז שוב חולשה וסחרחורות. אבל בסך הכל הכללי אולי אולי יש מגמה טובה. הצלחנו לשכנע אותו ללכת עם מקלות נורדים (כי הוא מסרב בתוקף לקבל מקל תמיכה או הליכון), ולמחרת באמת נסענו לקנות לו. כפי שחשבנו, המקלות מעניקים לו בטחון, בנוסף לתמיכה הפיסית, והוא מאד מאד מרוצה וגם עושה הליכות בחוץ, שהוא לא ממש העז עד עכשיו. 

במוצאי שבת נסענו כרגיל להפגנה בקפלן. חשבתי על כך שביוני נהיה בארה"ב ובקנדה ולא נשתתף בהפגנות....אבל התנדבתי לבצע תרגומים לאנגלית עבור המחאה, ואני מחכה שישלחו לי חומר לתרגום. לפחות אתרום משהו גם אם לא אהיה כאן כדי להפגין. 

בראשון בנוסף על קניית המקלות הנורדים עבור אבא שלי, קנינו גם חומרים עבור פרויקט של נשמותק בבית הספר. הוא והצוות שלו צריכים להכין דגם של "שביל החלב", והיתה התלבטות ערה סביב שולחן ארוחת ששי לגבי איך זה אמור להיראות. התייעצנו (בוידאו) גם עם בני וכלתי, שבונים דגמים כל הזמן עבור סביבוני (סתם כדי לשעשע ולהעסיק אותו) והם ממש טובים בזה. 

בסוף הוחלט להציג את שביל החלב באופן כזה 

קנינו כל מיני חומרים שעשויים לעזור בבניית הדגם, כולל צמר בצבעים האלה, ספריי דבק, חרוזים לבנים קטנטנים שיהיו הכוכבים השזורים וגם כדור עץ שאמור לגלם את ה"שמש" הזאת שרואים במרכז. צריך יהיה בנוסף לקנות צמר גפן, ספריי צבע שחור ואולי צהוב או מוזהב (עבור ה"שמש")....נשמותק מאד התרגש ושמח על ההשקעה. 

באותה הזדמנות כבר הכנו לשרי "ערכת יום הולדת" של דברי צביעה והדבקה, כי בתי אמרה שלאחרונה היא בעיקר בעניין של יצירה וציור. את הכל ארזנו ביחד באריזת מתנה, ונשאיר את זה אצל בתי, שתיתן לה ביום הולדת עצמו - כי אנחנו לא נהיה אז בארץ. אולי נצליח לתאם איתם כך שהיא תפתח את המתנה בעוד אנחנו נהיה איתה בוידאו. 

כדי שלא ייצא מקופח, קנינו גם לחכמוד בלוק ציור וצבעי פנדה משובחים - הוא מצייר הרבה וממש יפה. 

השבוע לא נפגשתי עם מחברת, היא נסעה לחופשה עם החבר שלה, ובינתיים אני שומעת ממנה שיש חריקות. חבל. מקווה שבסוף הם כן ייהנו ביחד. 

אי אפשר שיהיה שבוע ללא תקלות, והפעם האינטרנט שלנו מקרטע. כבר היה כאן טכנאי שלא ממש עשה שום דבר, או עשה משהו שרק החמיר את המצב ואתמול בערך כל שעה האינטרנט נפל. הוא עלה בחזרה אחרי אתחול הנתב, ואז נפל שוב. צרה צרורה. 

הבית שלנו מבוסס כולו על האינטרנט. בנוסף למחשבים וכמובן הטלפונים, גם הטלוויזיה כולה מבוססת על סטרימינג, גם האזעקה ומצלמות האבטחה וכמובן הבית החכם - כולם זקוקים לאינטרנט כדי להתחבר אליהם מרחוק. מחר יגיע עוד טכנאי...לא שיש לי הרבה תקוות בנושא. 

לסיום, לאחר שסיימתי את הספר החמוד של סופי קינסלה, הורדתי את הספר "THE SILENT WIFE" מאת KERRY FISHER  (ועל הדרך גיליתי שיש עוד לא מעט ספרים בשם הזה, אבל מאת סופרים אחרים - מעניין מאד). 

כנראה שאני בתקופה שמתאימה לי "קריאה קלילה" ובינתיים אני מאד נהנית. 

התחלתי גם כמה סדרות נחמדות, אחת מהן אוסטרלית בשם "לאהוב אותי" (LOVE ME) וגם "להיות אליזבת" על המלכה אליזבת' הראשונה לפני שנהייתה מלכה. 

אז השבוע חג השבועות ולקראת סוף השבוע הבא אנחנו כבר טסים אל בני ומשפחתו המתוקה.......איך הזמן טס