בנושא השבוע במדור השרביט החם הציג קנקן התה את הנושא הבא: האם הישראלים יקבלו משטר דיקטטורי?
מי שקורא אצלי בבלוג יודע שבדרך כלל אני לא נוהגת לכתוב על פוליטיקה או אפילו על אקטואליה.
אמנם יש לי דעות פוליטיות די מגובשות אבל אני לא נוהגת לדבר עליהן, האמת - עם אף אחד. יש לכך סיבות שונות שלא אכנס אליהן כאן.
מה שכן, נדמה לי שדעתי על מה שקורה עכשיו ובכלל בשנים האחרונות במדינה די ידועה. וגם ידוע שאני משתתפת בהפגנות - גם היום וגם בתקופת הקורונה ולפני הבחירות של 2021 שבעקבותיהן התחלפה הממשלה בפעם הראשונה מזה 12 שנים.
ההשתתפות של גם אז וגם היום בהפגנות לא מתייחסת כלל לנושאים של ימין או שמאל מדיני או כלכלי (או חברתי). אני לא שמאלנית ואני מאד ציונית, אני לא מתנגדת חיסונים ואין בי אף טיפת נטייה לאלימות או אנרכיה.
מה שהוציא אותי מהכורסא בסלון לרחובות עם דגל ישראל בידי, זו השחיתות השלטונית. השחיתות וההרס ההדרגתי של שלטון החוק. השחיתות וההסתה. השחיתות וחוסר השיווין בנטל. השחיתות ופירוק הדמוקרטיה בשקט בשקט, בהתחלה, בלי שרוב האנשים ישימו לב, וכעת כבר ברעש גדול ובדחיפות מדהימה (כאילו הם יודעים שמה שלא יבוצע מהר ומייד כנראה לא יצליח להתבצע).
ולא, לא מדובר על אדם אחד או תחום אחד או מפלגה אחת.
זה לא רק ביבי עם שלושת כתבי האישום, שמזמן שכח שהוא אמור לשרת את המדינה ולא להיפך. שהנהנתנות המקורית שלו התדרדרה עם השנים לשחיתות חסרת רסן, ושהמשפחה המופרעת שלו היא זו שחלק ניכר מהזמן בפועל מכתיבה את פעולותיו. ביבי בעצם כבר מזמן מתנהל כמו דיקטטור, גם בתוך מפלגתו וגם בהדרגה בכנסת ובמדינה. החוקים שמחוקקים עכשיו רק יהפכו את כל העניין לרשמי, ויקלו עליו ועל המטורפים בקואליציה שלו.
זה לא רק דרעי עם ההרשעות החוזרות שלו, עם הזלזול המוחלט שלו גם בחוק עצמו, אבל גם בבוחריו, כאשר אין קשר בין אורח חייו והתנהלותו לבין מה שהוא אמור לייצג עבורם. דרעי, שאותו כל מה שמעניין זה "חוק דרעי 2" שיחזיר אותו לממשלה ופיסקת ההתגברות שתמנע מבעד לבית המשפט העליון לפסול אותו כשר.
זה לא רק חברי הכנסת והרבנים של העדות החרדיות, שמתעקשים להשאיר את תומכיהם בורים ועניים וטפילים ומופרדים לגמרי משאר האוכלוסייה. שמקפידים להותיר את בוחריהם תלויים לחלוטין בכספי המדינה על חשבון אזרחים פרודוקטיביים, עובדים, תורמים את חלקם לחברה. שסומכים על משרתי הצבא שיגנו עליהם. שלא מעניין אותם, שבסופו של דבר כמו נגיפים וטפילים אחרים בסוף יהרגו את הגוף שממנו הם ניזונים והם ייוותרו חסרי כל. ובאמת רבים מן האזרחים הללו הנושאים בנטל, כבר מתכננים לפרוש, לעזוב, להפסיק לתמוך ולממן ולהגן על האוכלוסייה האנטי ציונית הזאת, שמנהיגיה וחברי הכנסת שלכאורה מייצגים אותה שכחו מזמן, שבתורה כתוב "בזיעת אפך תאכל לחם".
שרווחתם האישית של בוחריהם מעניינת אותם הרבה פחות מאשר ציביונה הדתי אורתודוכסי של מדינת ישראל, וכרגע הם מתעקשים על פיסקת ההתגברות כדי להעלים מן השטח את בג"ץ, שמפריע להם להעביר חוקים מפלים, אנטי שיוויוניים, אנטי דמוקרטיים, מיזוגנים וגזעניים.
וזה לא רק אותם דתיים, מתנחלים, משיחיים, שחולמים לכונן כאן את בית המקדש השלישי ומדינת הלכה, וחותרים לחזק את בתי הדין הרבניים ולהרחיב את סמכויותיהם, לגזול את זכויותיהן ומעמדן של נשים, להט"בים, בטח ערבים - גם אזרחי המדינה וגם אזרחי הרשות הפלשתינית ותושבי "השטחים". שגם הם מתים להיפטר מהבג"ץ הזה ששוב ושוב מגן על זכויות החלש והמיעוט וסתם האזרח הפשוט מפני ההתנהגות הגזענית, מסיתה ודורסנית שלהם.
הבעייה היא, שעכשיו זה כל אלה יחד.
לכל אחת מן ה"זרועות" שהזכרתי יש אינטרסים משלה, אג'נדה משלה, וסיבות משלה לתמוך במבול החוקים שמועברים כעת בבליץ מטורף שבסופו של דבר יהפכו את ישראל לדיקטטורה.
וכך נראית היום הממשלה שלנו. וכך נראה הרוב בכנסת ישראל.
ורוב הישראלים לא לגמרי מבינים את כל זה, או שלא אכפת להם. או שהם ממילא חיים תחת משטר דיקטטורי - כמו החרדים - ורגילים ומסכימים לחיות תחת "נעשה ונשמע".
ולכן אנחנו בצרות.
ולא, אני לא אופטימית לגבי הסיכוי של המחאה הנוכחית להצליח.
ולא, זה לא רלוונטי שחלק מכל ההפיכה הזאת מתאפשר בזכות טעויות חמורות שעשתה מפא"י בכלל (או שעשה בן גוריון בפרט) במשך שנים רבות, או שינויים שהנהיג אהרון ברק בבית המשפט העליון.
יש מקום ואף יש צורך ברפורמה נרחבת - גם במערכת המשפט, גם במשטרה, בטח במערכות הבריאות והחינוך והתחבורה - רפורמה שתחזק אותן, שתעניק להן את התקציבים ואת כוח האדם הנדרש כדי להקל על האזרחים וכדי לשרת אותן כמו שצריך. אבל ההפיכה המשטרית שמתרחשת כעת כלל לא נוגעת בכל אלה.
אבל שוב, נראה שאין מודעות או אכפתיות או הבנה מספיקות כדי לעצור את זה.
אני מרגישה שכל השנים החינוך וההסברה פמפמו לנו הרבה מאד על היותנו מקלט ליהודי העולם, על הצבא החזק שלנו שייגן עלינו מפני אויבנו, אפילו על המוח היהודי שתורם כל כך הרבה למדע ולרפואה ולטכנולוגיה, וכמה אנחנו מוצלחים ומבוקשים בעולם.
אבל את כל עניין הדמוקרטיה, זכויות הפרט, הפרדת הרשויות....מאד מאד הזניחו, והרגילו את הישראלים לקחת כמובנת מאליה את החירויות שלהם, את חופש הביטוי וחופש העיסוק וחופש התנועה.
הישראלים התרגלו לקחת כמובנים מאליהם גם חוקים דיקטטורים שבאו לידי ביטוי בחוסר קיומם של נישואים אזרחיים, למשל. או קבורה אזרחית (על חשבון המדינה), או המונופול של הכשרות ושל חוקי השבת.
וגם כמובן ההתנהלות בשטחים שנכבשו/שוחררו במלחמת ששת הימים הזיקה גם היא, וחינכה דורות שלמים שיש סוגים שונים ודרגות שונות של אזרחים ותושבים, עם זכויות שונות מאד אלה מאלה.
אז התשובה שלי לשאלה היא כן - לדעתי הרבה מאד ישראלים מוכנים לחיות תחת שלטון דיקטטורי.
זה עצוב אבל זו המציאות כפי שאני רואה אותה.
וזה מכניס אותי לדיכאון קשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה