אחרי ששחררתי הרבה קיטור (יחסית לעצמי) דווקא עברו עלינו ימים ממש נהדרים.
באחד הימים לקחנו את נשמותק וחכמוד לסרט בקולנוע - הסרט החדש של המיניונים - ולא רק שהם ממש נהנו, גם אנחנו נהנינו. פשוט נקרענו מצחוק.
אחד הדברים שאני אוהבת בחלק מסרטי הילדים, הוא כאשר הם מלאים ברפרורים לסרטים ודברים אחרים שמדברים אלינו, המבוגרים. הסרט הזה היה מלא בדברים כאלה (אבל הוא היה כל כך מהיר ואינטנסיבי שאני כרגע לא מצליחה לתת דוגמא אחת אפילו) ופס הקול שלו היה רצוף בשירים ישנים מהתקופה "שלנו" - כך שאולי אפילו היו דברים שאנחנו נהננו מהם שעברו "מעל הראש" של הנכדים.
אחרי הסרט לקחנו אותם להמבורגר (כמובן שנשמותק אכל שניצלונים ואורז) והחזרנו אותם הביתה.
ביום אחר נסענו אל בתי אחר הצהריים במיוחד כדי להספיק לבלות גם עם שרי.
כשנכנסו דרך הדלת בתי קראה לה "שרי, תראי, סבא וסבתא באו". מהקצה השני של הסלון ראיתי את החיוך שהאיר את כל הפנים של הילדונת (ואת כל הסלון גם) ופרשתי זרועות לקראתה והיא באה בריצה ישר לחיבוק שלי ונשארה אצלי בחיבוק ארוך וחם על הידיים.
בשלב כלשהו היא התנתקה לרגע כדי לחבק גם את T, אליו יש לה חיבור מיוחד, אבל מיד אחרי כן חזרה אלי, ביקשה שאשב לידה, ניהלה איתי שיחות משמעותיות על העובדה שהיא אוהבת חלב ושוקו אבל לא קפה (ובכל זאת נהנתה ללקק את הקצף מה"הפוך" שבתי הכינה במכונת הנספרסו החדשה שלהם).
היא ביקשה שאקח אותה לשטוף ידיים ופנים (מכל השוקולד שנמרח לה בעת שאכלה לחמניה עם נוטלה) ואז הצהירה שיש לה קקי והציעה לי לצאת "כי עומד להיות כאן מסריח".
בחזרה בסלון היא שאלה אם אפשר לראות מה יש לי בתיק (מגיל אפס כמעט היה חיטוט בתיק שלי אחד מ"תחביביה" המועדפים). התיישבנו על הספה ובזה אחר זה פתחנו את כל התאים שיש לי בתיק ושלפנו את תכולתו, ועל כל דבר שנמצא היא שאלה "זה של סבא?". אחרי שכמה וכמה פעמים אמרתי לה שכל מה שנמצא בתיק שלי הוא שלי, ושלסבא יש תיק משלו, היא הפסיקה לשאול את זה, עד שהגענו לפאוץ' שבו אני מחזיקה תרופות - ואז היא שוב אמרה "זה בשביל סבא?" בחיוך כל כך מתוק שמייד אישרתי. "הוא חולה?" היא שאלה, ואמרתי לה "כשכואב לו הראש אני נותנת לו את הכדור הזה, למשל" וזה מאד מצא חן בעיניה.
אחרי כמה ריקונים וסידורים מחדש של התיק היא לקחה את מברשת השיער הקטנה שהיא מצאה באחד התאים ושאלה אם אפשר לסרק אותי. "היא לא צריכה בובות" הסבירה בתי, היא מסרקת אותה כל הזמן. שרי סירקה את שערי וגם ניסתה כמיטה יכולתה לעשות לי צמות....
באמצע הפעילות הזאת התקשרה כלתי בוידאו ושרי התמוגגה מקיקה, שהתמוגגה ממנה בחזרה.
בקיצור - היה זמן איכות שפיצה את שתינו לגמרי על מוצאי שבת.
ועל הדרך עזרתי לבתי לאגד ב"אלבום משותף" בגוגל PHOTOS תמונות שהיא רוצה להוסיף לאלבום המשפחתי שלהם, ולשלוח אלי קישור. אז עכשיו מחכה לי עוד עבודה 😉
כשחכמוד חזר מהחוג שלו לאגרוף תאילנדי (עיסוק חדש שכרגע החליף אצלו את חוג השחייה, נראה אם ימצא חן בעיניו) וסיים להתקלח לקחנו אותו ואת נשמותק, נפרדנו משרי ומבתי ונסענו אלינו הביתה.
אכלנו יחד ארוחת ערב וצפינו בסרט החדש של 'פארק היורה' (והחלפנו בדיחות על כך שאנחנו נותנים יד לצפייה פיראטית) והלכנו כולנו לישון באותו הזמן תוך כדי שאנחנו ממשיכים להתבדח ולצחוק עד שנרדמנו.
כשחזרנו מחדר הכושר בבוקר הם עדיין ישנו. T הכין להם קרפים לארוחת הבוקר ואחרי שצפו בחצי מ"עידן הקרח" החדש יצאנו לבריכה במושב הסמוך.
חוף הים מלא מדוזות ולנו כבר אין חברות בקאנטרי כלשהו (ולדעתי ב'אחוזה' מאז הקורונה כבר לא נותנים לנכדים ולנינים לשחות בבריכה) אז קנינו כרטיסיה (במחיר המופקע של 50 ש"ח כניסה לכל אחד מאיתנו לימי אמצע השבוע בלבד) בבריכת המושב וזה היה שווה כל אגורה. זו בריכה נעימה ושקטה מוקפת דשא עם הרבה צל. הבאנו לשם גם מטקות והילדים שיחקו (וגם T שיחק איתם, אני נזהרתי על הכתף שלי) ושחינו וצללנו ובילינו שם כשעתיים שבהן הם פשוט נהנו מכל רגע. מרחק חמש דקות נסיעה מהבית. מה רע?
אחרי הבריכה לקחנו אותם לג'יראף, כי העדיפו אסיאתי על פני המבורגר או שיפודים (אבל נשמותק גם כאן אכל שניצלונים עם אורז 😉) ואז חזרנו אלינו הביתה להתקלח ולנוח. כלומר, כולנו התקלחנו, אנחנו עלינו לנוח, והם צפו בטלוויזיה וניגנו להם בחדר המוסיקה.
אחרי הסייסטה (שלנו) הקפצנו אותם הביתה, תוך שהם לא מפסיקים לומר כמה כיף היה להם. מי צריך יותר מזה?
נ.ב. בעקבות הפוסט הקודם שלי התפתחה שיחה מעניינת בתגובות בין המגיב 'קוץ בתחת' והמגיבה 'פרי העץ' וביני על ההדדיות או דו סטריות ביחסי הורים וילדים. השיחה הזאת נתנה לי רעיון לנושא לשרביט החם הבא, שיפורסם בששי הקרוב. אתם מוזמנים לכתוב פוסט בנושא ולחוות את דיעותיכם וחוויותיכם בעניין.
ובאופן כללי מזמינה אתכם לבדוק מידי פעם את הנושאים במדור השרביט החם, אותו אני מנהלת מזה שנה וחצי, וכאשר הנושא מדבר אליכם - לכתוב פוסט ולקשר אותו למדור. אשמח גם לקבל רעיונות לנושאים משלכם עבור המדור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה