בסוף בתי היתה מאד עסוקה ביום שרציתי לנסוע אליהם, עם קניות והכנות משלוחי מנות לפורים שטרם הספיקה להשתלט עליהם, וביקשה שלא נבוא. היא היתה בכל כך הרבה לחץ שאפילו לא הספיקה לצלם את הילדים בתחפושות שלהם לפני ששלחה אותם למסגרות בבוקר.
לי היתה כל הזמן הרגשה שמדובר ביותר מרק זה, ומאז בכל פעם שדיברתי איתה וניסיתי להזמין אותה שתבוא עם הנכדים כשייצאו לחופש פורים, היא שאלה: "ומה עם השיחה עם אבא?" עם חתני. וגם איתי. כאילו שבאמת זה איכשהו כרוך זה בזה. כן, היתה לי הרגשה שמדובר ביותר מזה. היא רוצה שנדבר וניישר את ההדורים לפני שחוזרים לשיגרה. הבנתי שחתני מוכן לזה, רק לחוץ מאד בעבודה. אני לא בטוחה אם T כבר מוכן לזה.
ואני עצמי מוכנה אבל חוששת - כי שיחות עם חתני יכולות להגיע בקלות לפיצוץ. אוף.
בינתיים לשמחתנו והקלתנו מצבו של הגב של אבא שלי השתפר, ונסעתי לקנות לו עוד מדבקות נגד כאבים (קיבל מרשם לסוג חזק יותר) אחרי שהוא ניסה לרכוש אותן בסופרפארם כאשר ביקר אצל האורולוג (האנטיפט, אותו אחד שקיבל גם את T בקיץ) אבל לא היה להם במלאי.
בדקתי בסופרפארם ביישוב שלי והיתה להם רק קופסא אחת. אז קניתי אותה ונסעתי ל-B ביישוב סמוך, שם היתה להם קופסא דווקא, אבל אז התברר שקופת חולים מכבי לא מאפשרת להשלים את ניפוק התרופה שסופקה חלקית בבית מרקחת אחר, וחסמה את האפשרות לתת לי את הקופסא. חוצפה.
בכל מקרה קפצתי לאחוזה להביא לאבא שלי את מה שכן השגתי והתרשמתי שהוא הרבה יותר טוב. אבל אז בערב היו לו כאבים באזור השכמה הימנית - מה שקורה לו לפעמים אבל רק לדקות ספורות והפעם זה ארך רבע שעה - והרופאה של האחוזה, למרות אקג תקין, הזמינה אמבולנס והטיסה אותו למיון. כשהגענו למיון הוא ואמא כבר היו שם אחרי בדיקות דם ולחץ דם אבל לפני צילום חזה. בדיקת הדם העלתה חשד באנזים כלשהו של הלב, והשאירו אותו כמה שעות עד לבדיקה נוספת. בסופו של דבר הוא שוחרר עם עוד שתי תרופות והפניה לעוד אקו לב. אין רגע דל. אבל הוא מרגיש טוב. לפחות מבחינת הלב.
T מצא דיל ממש זול לטיסה לאיטליה בפסח. שאל אם בא לי. אין לי מושג אם בא לי.
המצב עם בתי והמשפחה מכניס אותי למועקה אמיתית. האם אני רוצה לקבוע עובדות בשטח ולא להיות כאן בסדר פסח? אמנם זה מה שאנחנו בדרך כלל עושים - בורחים בחגים (עוד מאז שחמי נפטר, T שונא להיות כאן בחגים). אבל האם זה מה שאני רוצה עכשיו? אין לי מושג.
מיינקוני התאושש כבר באותו היום שהרגיש לא טוב, ובינתיים נראה שהכל בסדר אצלו. דבר אחד פחות לדאוג לו כרגע.
התחלתי מחדש את "החיים הבלתי נראים של אדי לרו" ועכשיו זה לגמרי תפס אותי.
סיימנו את "אני אף אחת" ולמרות שאהבתי את הסידרה, נראה לי ש(כרגיל) היה להם קשה לסיים אותה כראוי. מעניין איך הספר (שעליו היא מבוססת) הסתיים במקור.
בנוסף התחלנו לראות את הסידרה "חשד" שהיא הגירסא האמריקאית ל"כפולים" הישראלית. הביקורות משמיצות אבל אנחנו בינתיים צופים בהנאה.
ומי שאהב (כמונו) את yellowstone - ממליצה מאד על ה-prequel שלה 1883.
היתה לי השבוע שיחה טלפונית עם הדיאטנית, בה דיווחתי לה כרגיל על הרגלי האוכל והספורט שלי אבל גם קיטרתי לה שעליתי קילו/שניים (זה משתנה) ושאני חוששת כי הגוף שלי תמיד בסוף עושה את זה. גם כשאני ממש מקפידה. בסוף הגוף "מתרגל" ומתחיל להעלות קילוגרמים למרות שאני לא משנה כלום בתפריט או בפעילות הגופנית, ואני חוששת שגם עכשיו (אמנם באיחור גדול) זה יקרה.
הדיאטנית אמרה, שהיא לא באמת דואגת גם אם אעלה כמה קילוגרמים, שעדיין אהיה ב-BMI תקין. אז נזפתי בה (בצחוק אבל לא באמת) ואמרתי לה שהיא אמורה להיות השוט ולהחזיק אותי קצר ולא לומר לי דברים כאלה. אז היא צחקה ואמרה שנראה לה שאני שוט מצוין עבור עצמי. וגם הזכירה לי שבמקרה הצורך יש לי אישור קבוע לסקסנדה ואני יכולה לקחת שוב כמה זמן כדי לעזור לעצמי לרדת בחזרה. אז נכנסנו לשיחה שלמה אודות הסקסנדה והחששות שלנו שאולי היא זו שגרמה ל-T את כל הבלגן בדרכי המרה.
אבל היא אמרה, ובצדק, שעד כה אין עדויות או תוצאות מחקר כלשהן שמצביעות על כך שסקסנדה גורמת לנזקים במרה או בכבד או בלבלב, ודווקא יש הרבה מאד עדויות שירידה מאסיבית במשקל כן גורמת לאבנים ודלקות בכיס המרה. ושבסופו של דבר אחרי כל הפחדים והחששות - זה בעצם מה שהיה ל-T. אבנים (או בוצה) שגלשו מכיס המרה לדרכי המרה ויצרו חסימה ודלקות...וגרמו לכל הבלגן. נו, לא יודעת אם אי פעם נדע. כך או אחרת מקווה שלא אצטרך להתלבט אם לקחת או לא לקחת סקסנדה שוב, ואצליח לשמור על המשקל בכוחות עצמי.
ובאמת אתמול גם היינו בבוקר בחדר כושר (שעה על האליפטיקל ועוד רבע שעה של תרגילי בטן ומכשירים) ועוד שלושת רבעי שעה הליכה אחרי הצהריים. והבוקר הליכה של שמונה ומשהו ק"מ בשמש הקפואה עם כל הפריחה שמסביב. נהדר.
אגב קיבלתי תוצאה של תרבית שלילית בבדיקת השתן שעשיתי בתחילת השבוע, ופניתי ל'רופאהחדשה' לשאול מה בכל זאת אפשר לעשות כדי להקל על התסמינים שעדיין מציקים לי, למרות שאין חיידק ואין זיהום כלשהו. היא רשמה לי משחה למריחה מקומית, ואני לא באמת יודעת אם זה יעזור. אז התחלתי לקחת כדורי חמוציות (כי חמוציות ומיץ חמוציות מכילים די הרבה קלוריות), וגם איזה כדורים בשם UTIPRO PLUS שאמור לעזור ללא אנטיביוטיקה ובעיקר - ללא מרשם רופא. אז אדווח בהמשך.
הלילה חלמתי שבאתי לבקר את n_lee בבית חולים ונפגשנו לראשונה ודיברנו והיא קמה קצת מהמיטה והיתה במצב יותר טוב. זה כמובן לא יקרה אבל מקווה מאד שהיא באמת ממשיכה להחלים ולהשתפר.
חג פורים שמח לכל החוגגים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה