נורמלית

 שמש וקר. האמת שקר לי כל הזמן.

T וחתני צוחקים עלי שזה משום שהשלתי את שכבות השומן שהגנו עלי קודם, אבל אני זוכרת שבחורף קר לי. תמיד. מגיע איזשהו רגע בשנה שבו פשוט קר לי. 

אז אני מתלבשת בשכבות וכאשר אני יוצאת להליכה בחוץ אני עטופה בכמה וכמה שכבות נוספות - בעצם הדבר היחיד שמבצבץ אל האוויר הקר הוא העיניים שלי ולפעמים האף (כן, אפילו את האף אני מכסה עם השרוולון בחלק ניכר מההליכה). 

הידיים עמוק בתוך השרוולים, והן יוצאות רק אם (וכאשר) אני מתחילה להרגיש שפחות קר. והבוקר אפילו זה לא קרה. קר לי.

אם כבר מדברים על השלת שכבות שומן, הגעתי ל-BMI תקין (לטווח העליון שלו), אז לראשונה מזה הרבה שנים - מבחינת המשקל לפחות - אני נורמלית. כיף גדול.

עכשיו אני שואפת לרדת עוד כמה קילוגרמים כדי להיות אי שם באמצע הטווח, ואז לעמול כדי לשמור על זה. לאורך זמן. בהצלחה לי. 

לאור הסגר המתהווה הוחלט לחגוג יום הולדת מוקדם לחכמוד, שהיה אמור לחגוג בסוף השבוע הבא. הילד בן עשר, לא להאמין. הוא באמת גדול. ובוגר. מתוק שלי. 

בתי לקחה על עצמה להביא עוגה. מפאת חוסר הזמן וריבוי העבודה שלה היא הביאה בסוף עוגה מרולדין עם גבינה ועוגיות אוריאו - להיט. אני טעמתי כפית אחת ממילוי הגבינה. אושר עילאי. 

T הכין גלידה בטעם חדש: fior di latte  (פרח החלב). פשוט מעדן. נשמותק אמר שאפילו ארבעה לייקים לא מתחילים לתאר כמה זה טעים. 

בנוסף הוא הכין ניוקי בולונייז, כמובן, כי זה המאכל האהוב ביותר על חכמוד. ובנוסף היה חריימה (במידת חריפות שרק T וחתני יכלו לאכול ממנו), סלמון במחבת (לשאר בני האנוש), לינגוויני בולונייז (במיוחד עבור נשמותק שלא אוכל ניוקי) ו"פעלצ'ע פיש" - קציצות עוף טחון כמו שחמותי ז"ל היתה מכינה. כזה שנראה כמו "געפילטע פיש" אבל עשוי מעוף. כן כן עם מצע הג'לטין ו"כתר" של גזר. מעדן לגמרי. 

אה, כן, ושני "פולקע'ס" של עוף עבור מי שלא אוכל דג (נשמותק ו'שרי'). וסלט. כאשר אני אומרת סלט, אגב, זה סלט מושקע למבוגרים (כולל חסה, עגבניות, מלפפונים, פלפל אדום, אבוקדו וגרגירי רימון), ובנוסף סלט לילדים (פלפל ומלפפון) וסלט ל'שרי' ונשמותק (עגבניות שרי). בקיצור - היתה אחלה ארוחת יום הולדת, שבסופה חכמוד כיבה את הנרות שעל העוגה, ואז חשפנו את מתנת יום ההולדת (המשותפת מאיתנו ומהוריו) - אופניים חדשים (גלגל בגודל 8

השמחה היתה גדולה ותכננו לצאת לטיול אופניים למחרת כולנו יחד כאן ביישוב.

כ"מתנת ניחומים" קנינו, T ואני, מתנות גם לנשמותק ול'שרי'. 

שרי קיבלה את זה

 כאשר מסובבים את האף של הכלבלב מקבל הפה שלו צורות שונות שדרכן ניתן להשחיל את הקוביות בצורות השורות. על הדרך אומרים איתה גם את הצבע וגם את שם הצורה. היא מאד אהבה את זה - ולראייה, כשהגיעה למחרת בבוקר מיד ניגשה לשחק עם זה.

נשמותק קיבל את זה

 בניגוד לרמיקוב קלאסי, המשחק הזה דומה יותר ל"שבץ-נא" או scrabble.

שיחקנו ארבעתנו (T ואני והנכדים) תוך כדי שאנחנו לומדים ומלמדים את המשחק. שיחקנו עם "קלפים פתוחים" ועזרנו להם אבל הילדים ממש לא נהנו. נשמותק בכלל התאכזב מכך שמתנת הניחומים שלו היתה משחק קופסא, שניהם חשו תסכול וחוסר סבלנות מההתחלה ולא ניסו אפילו ללמוד ולזרום עם המשחק. חכמוד נתפס לנושא הניקוד וכל הזמן היה עסוק בלבדוק את רשימות הניקוד ולהתעצבן על כך שהוא יפסיד. בשלב כלשהו דווקא נשמותק קלט את את העניין ואז הביע חוסר סבלנות כאשר חיכה לתורו. שניהם סרבו ליצור מילים על ידי תמרון המילים שכבר מונחות על השולחן, ובכך גם הקטינו את האפשרויות שעמדו בפניהם. בקיצור - זו נראית כמתנה פחות מוצלחת, כרגע. נראה לי שהיינו צריכים לשחק בכלל בזוגות, כאשר כל אחד מאיתנו שותף עם אחד הילדים. טעינו, חבל. אולי בהמשך המשחק יתחבב עליהם קצת יותר.

בלילה חכמוד לא ישן טוב. היה לו קר וכל הזמן הוא קם לבדוק מה השעה ומתי כבר יגיע הבוקר. שאלתי אותו מדוע לא אמר לי שקר לו, הייתי מדליקה מזגן. הוא לא רצה להפריע, אמר, וגם טען שגם מזגן לא היה עוזר, ושהשמיכה שלו לא מספיק מחממת. הצטערתי לשמוע על הלילה שהוא עבר, והבטחתי שאמצא להם שמיכות מחממות יותר לפעם הבאה. אני יודעת שבבית הם ישנים כבר שבועיים עם שמיכות "פוך אמיתי", בעוד שאצלי זה פוך סינטטי. ייתכן שזה העניין. 

בבוקר הגיעו ההורים עם שרי והתכוננו לצאת לטיול אופניים ביישוב שלנו, כאשר שרי יושבת על מנשא מיוחד שמחובר לאופניים של חתני. התכנית היתה שכולנו נרכב, בתי תהיה עם האופניים של חתני, וחתני עצמו ירוץ לצידנו. ואז התברר שכאשר חתני הרכיב לשרי את המנשא על מרכב האופניים שלו, הוא כנראה מחץ משהו, וכעת לא ניתן להנמיך את מושב האופניים לגובה הנדרש עבור בתי. אחרי כמה וכמה ניסיונות פשוט נתתי לבתי לרכב על האופניים שלי והם יצאו כולם בלעדיי, ואני יצאתי לי להליכה (נוספת, כי הלכתי בבוקר לפני שהנכדים התעוררו), ובתיאום מפתיע חזרנו כולנו לבית באותו הזמן. משם נסענו כולנו (בשתי מכוניות) ל'אחוזה' לבקר אצל הורי בגדר. בקיצור - הספקנו יפה לפני הסגר.

בבוסטון כלתי חגגה לבני יום הולדת, והתעלתה על עצמה. במשך שבועות היא עסקה בהכנות, ערב לפני יום ההולדת הכינה ארוחת חגיגית ומושקעת, ואתמול בני התעורר לבית חגיגי ומקושט. הנושא של יום ההולדת היה "ערב משחקים" - והמתנות היו אוסף מכובד של משחקי קופסא, חברה והרכבה - משהו שבאמת מתאים לחורף ולימי הקורונה. היא הדליקה נרות על אוסף של בראוניז עם קצפת (לא אפו עוגה), ובסוף ערב המשחקים העניקה לבני גביע, שעליו הכיתוב "מנצח ערב המשחקים ביום הולדת המגיפה 2020".

אני ממשיכה לקרוא בספר 'הנער וסרט המשי הכחול' מאת פפר וינטרס, ש'שריתה' המליצה לי. באמת ספר שונה ויוצא דופן. 

והתחלתי לצפות בעונה החדשה של 'שטיסל' - לא אעשה ספוילרים אבל הפרק הראשון הותיר אותי עם כאב עמום בפנים. הסידרה הזאת עשויה כל כך טוב - היא ממש חדרה לי מתחת לעור. 

אז הנה מתחיל הסגר השלישי ו(בתקוה ש)האחרון - ושיהיה לכולנו בהצלחה.