בגיזרת הבריאות חל שיפור בכל החזיתות.
החתולים כנראה הבריאו מהוירוס או שהבטן שלהם נרגעה כשהחלפתי להם את האוכל בחזרה לזה שהיו רגילים אליו, וההקאות נפסקו.
אני עדיין עוקבת אחרי היציאות שלהם (החתולה בוודאות כבר "סדירה", לגבי החתול ד' אני עוד לא סגורה על זה) וברגע שאהיה בטוחה שגם זה חזר לקדמותו אוכל להיות רגועה בחזית הזאת.
אבא שוחרר מבית החולים להמשך בדיקות (לא דחופות) במסגרת קופת חולים.
בביקור הרופאים שנערך אתמול (כשעדיין היה מאושפז) נעשתה לו בדיקה יסודית על ידי נוירולוג - אותה הוא עבר בהצטיינות יתרה, אפילו טוב יותר ממה שהם קוראים לו "תואם גיל".
לגבי סימני האירוע המוחי שנצפו ב-CT אמר הנוירולוג שזה אירוע ישן - כלומר לא מעכשיו, לא מהשנה בכלל - ושלו הוא היה משפיע על אבא, התופעות היו משפיעות בכלל רק על צד אחד של הגוף. מוזר מאד.
על תוצאות בדיקות הדם אמר רופא המחלקה שהן טובות יותר משלו עצמו.
הם ניסו להבין את תחושות הלחץ והכבדות בכפות הרגליים והחולשה בידיים (כאשר התברר שכל הזמן שהם התייחסו לזה כאל "נימול" זה ממש לא היה מדויק) והכבדות בראש ולעיתים תחושה של חוסר שיווי משקל - והמליצו על כיווני בדיקה של כלי דם (ואסקולרי), לב (למרות שהוא במעקב קרדיולוג כבר שנה ונאמר לו שהפרעות הקצב הקלות אינן משמעותיות ואין צורך בקוצב בשלב זה) ואולי חוליות הצוואר.
בקיצור כאשר שאלתי אם אי אפשר לבצע את כל הבדיקות האלה כבר שם במקום אם כבר הוא מאושפז, קיבלתי תשובה מנומסת אבל פסקנית שאין דחיפות וזה בית חולים ציבורי וחייבים לפנות את המיטה לחולים שזקוקים לאשפוז. אוקיי. מקובל.
הם גם המליצו שבכל זאת ימשיך להיות במעקב על ידי נוירולוג.
אז במכתב השחרור הם פירטו את הבדיקות המבוקשות וכיוון החקירה המומלץ, על פי סדר הדחיפות, ושלחו אותו הביתה, לשמחתו ולשמחת כולנו.
היום הוא כבר ביקר אצל רופא ה'אחוזה' שכתב לו הפניות לחלק מהבדיקות, וליתר בטחון הם גם קובעים תור לרופאה במכבי כדי לעדכן אותה ולקבל ממנה המלצות נוספות לגבי כיווני החקירה. משהו לא בסדר, וגם אם הוא לא מסכן חיים חשוב להבין מה ולטפל, אם אפשר.
אז חזרה לשיגרה כרגע, וטוב שכך, גם אם בכל זאת נותרה איזו דאגה בגלל סימני השאלה......
בגזרת הנכדים:
'תינוקי' מתנהג כאילו הוא עובר על איזה צ'קליסט ועושה וי כמעט בכל שבוע.
הוא כבר זוחל על הגחון בכל הבית, לא רק כדי למצוא את אחד מההורים (רודף אחריהם לחדר האמבטיה, למטבח, לחדר) אלא סתם כדי לשוטט ולגלות פינות חדשות (ומשום מה כמה שיותר חשוכות).
בנוסף הוא נעמד על ארבע ומתנדנד קדימה ואחורה (בתי היתה עושה את זה כשהתכוננה לזחילה....המון זמן התכוננה ככה ותכננה ובסוף כשניסתה הצליחה במכה ראשונה). בני מתפקע מצחוק בכל פעם שהוא רואה אותו עושה את זה. הילד הזה חמוד ברמות על ובאמת כבר מחכה שיגיעו לביקור (בסוף החודש!!!!).
'נוקת' מתפתחת לאט יותר מהבחינה המוטורית - לא בוער לה - אבל עדיין נמצאת בטווח הלגמרי תקין, מוצאת עניין גדול בכל מה ומי שסובב אותה (ומתגרה כשאוכלים לידה - ומבקשת טעימות), והכי מדהים הוא שגם כשמשהו מציק לה והיא בוכה, מספיק להתחיל לשיר לה והיא נרגעת ומקשיבה. הכי מצחיק זה כאשר מקריאים לה סיפור (וזה קורה הרבה, גם אני, גם הוריה, גם אחיה) - היא לא מסתכלת על התמונות בספר אלא על הפנים של מי שמספר. זה קורע.
עכשיו כבר שני לילות שהיא לא מצליחה לישון ברצף ובתי כבר מרגישה כמו זומבי, אבל המצב רוח של הקטנה בסדר - לא ברור מה מעיר אותה ככה כל הזמן.
אתמול כמובן התגייסתי לעזור, הגעתי מוקדם ושלחתי את בתי לישון בזמן שהשגחתי על 'נוקת' - אבל אז הגיעו חכמוד ונשמותק מבית הספר והעירו אותן. כמה שהם מנסים ללחוש, זה פשוט לא עובד.
סיפור מצחיק עם נשמותק: הוא בכיתה ב' והיה לו השבוע המבחן לאיתור מחוננים. בניגוד לכתבה שראינו בחדשות ערב קודם על הורים שמשתגעים לקראת המבחן הזה ומכינים את הילד ומאיצים בו "להיות מחונן" (שטות גמורה, לדעתי) - לנשמותק לא היה מושג שעומד להיות מבחן כזה, וכשבתי שאלה אותו אחרי הצהריים על המבחן הוא לא הבין למה היא מתכוונת.
"את מתכוונת לדפי העבודה האלה?" הוא שאל אותה.
"כן", ענתה לו, "כמה דפים היו?" הוא אמר שהיו 12 דפים, אבל כשאמרה שזה המון דפים, הוא אמר שממש לא המון.
"אז איך היה לך?" היא שאלה אותו, והוא אמר בסדר, וכשביקשה שיפרט, הוא אמר שהוא "עשה את הכל עד לעמוד שהיה כתוב לעצור, ואז הוא עצר, ואז הוא חיכה המון זמן".
"למה חיכית?" שאלה אותו בתי בחיוך.
"שכל שאר הילדים יגיע לעמוד העצור" הוא הסביר בנחת, בלי לקלוט שהוא פשוט גמר את החלק הראשון מהר מאד.
"ואז מה היה?" שאלה אותו בתי בחיוך.
"ואז נתנו לכולם את החלק השני, שהיה חשבון, והסבירו שלא חייבים לסיים אותו, ושכנראה לא נצליח לסיים אותו. ובאמת לא סיימתי, הגעתי לעמוד האחרון אבל לא סיימתי אותו בזמן שהיה".
ובכן לא יודעת אם סיפרתי כאן אבל לפני שנתיים נשמותק עבר אבחון והתברר שיש לו IQ של 139 - והציעו לו חוגי העשרה למחוננים, אבל הבוחנת לא מצאה חן בעיניו והוא ממש לא רצה, אז הם לא לחצו (למרות שלבוחנת לא היה קשר למורים בחוגים עצמם) ועזבו את זה.
מסקרן אותנו עכשיו איך זה יבוא לידי ביטוי במבחן בבית הספר (הבנתי שמי שעובר בהצלחה את השלב הזה ניגש למבחן נוסף).
מה שיפה זה שלילד אין מושג עד כמה הוא חכם.
אז אתמול עזרתי לבתי עם 'נוקת' וגם עזרתי לגדולים עם שיעורי הבית שלהם. בעצם עזרתי בעיקר לחכמוד שהתקשה בשיעורי הבית בגיאומטריה, וגם היה צריך לעבור על מבדק (בוחן) שבו הוא שגה כמעט בכל השאלות. בדיוק כמו לבתי, חשבון והנדסה קשים לו, ובנוסף קשה לו להתמודד עם קושי - אז זו היתה סאגה שדרשה הרבה אורך רוח לשבת איתו ולגרום לו להבין שהוא בעצם יודע, אם רק יירגע מעט.
אחר כך תירגלנו איתו אנגלית לקראת מבדק ביום ראשון, וגם ליוויתי אותו בשיעורי הבית באנגלית - בסך הכל הוא בסדר אבל חסר סבלנות ומצפה שהכל יילך לו בקלות. לא עוזר כמובן שנשמותק זורק פה ושם את התשובות (למרות שהוא עסוק במשהו אחר)....
נשמותק היה זקוק לעזרתי רק בשאלה אחת בתורה (היום היה לו טקס קבלת ספרי תורה) - הוא התבקש לומר איך אומרים בעברית יום יומית את המילה וַיַּ֔רְא. ביקשתי שיסתכל על המילה ויגיד לי מה היא מזכירה לו.........והוא מיד אמר "לראות". "וראה"....
כשלקחתי אותו לשיעור הפסנתר חכמוד ביקש להתלוות אלינו, וזה היה נחמד מאד. ואז נסעתי הביתה.
נקווה שיהיה סופשבוע שקט בכל הגזרות (גם הלילה 'נוקת' לא ישנה....), שאבא ירגיש טוב, שהחתולים ימשיכו להיות בריאים..........ושיחזור מזג האוויר הסתווי/אביבי שהיה בשבוע שעבר.
החתולים כנראה הבריאו מהוירוס או שהבטן שלהם נרגעה כשהחלפתי להם את האוכל בחזרה לזה שהיו רגילים אליו, וההקאות נפסקו.
אני עדיין עוקבת אחרי היציאות שלהם (החתולה בוודאות כבר "סדירה", לגבי החתול ד' אני עוד לא סגורה על זה) וברגע שאהיה בטוחה שגם זה חזר לקדמותו אוכל להיות רגועה בחזית הזאת.
אבא שוחרר מבית החולים להמשך בדיקות (לא דחופות) במסגרת קופת חולים.
בביקור הרופאים שנערך אתמול (כשעדיין היה מאושפז) נעשתה לו בדיקה יסודית על ידי נוירולוג - אותה הוא עבר בהצטיינות יתרה, אפילו טוב יותר ממה שהם קוראים לו "תואם גיל".
לגבי סימני האירוע המוחי שנצפו ב-CT אמר הנוירולוג שזה אירוע ישן - כלומר לא מעכשיו, לא מהשנה בכלל - ושלו הוא היה משפיע על אבא, התופעות היו משפיעות בכלל רק על צד אחד של הגוף. מוזר מאד.
על תוצאות בדיקות הדם אמר רופא המחלקה שהן טובות יותר משלו עצמו.
הם ניסו להבין את תחושות הלחץ והכבדות בכפות הרגליים והחולשה בידיים (כאשר התברר שכל הזמן שהם התייחסו לזה כאל "נימול" זה ממש לא היה מדויק) והכבדות בראש ולעיתים תחושה של חוסר שיווי משקל - והמליצו על כיווני בדיקה של כלי דם (ואסקולרי), לב (למרות שהוא במעקב קרדיולוג כבר שנה ונאמר לו שהפרעות הקצב הקלות אינן משמעותיות ואין צורך בקוצב בשלב זה) ואולי חוליות הצוואר.
בקיצור כאשר שאלתי אם אי אפשר לבצע את כל הבדיקות האלה כבר שם במקום אם כבר הוא מאושפז, קיבלתי תשובה מנומסת אבל פסקנית שאין דחיפות וזה בית חולים ציבורי וחייבים לפנות את המיטה לחולים שזקוקים לאשפוז. אוקיי. מקובל.
הם גם המליצו שבכל זאת ימשיך להיות במעקב על ידי נוירולוג.
אז במכתב השחרור הם פירטו את הבדיקות המבוקשות וכיוון החקירה המומלץ, על פי סדר הדחיפות, ושלחו אותו הביתה, לשמחתו ולשמחת כולנו.
היום הוא כבר ביקר אצל רופא ה'אחוזה' שכתב לו הפניות לחלק מהבדיקות, וליתר בטחון הם גם קובעים תור לרופאה במכבי כדי לעדכן אותה ולקבל ממנה המלצות נוספות לגבי כיווני החקירה. משהו לא בסדר, וגם אם הוא לא מסכן חיים חשוב להבין מה ולטפל, אם אפשר.
אז חזרה לשיגרה כרגע, וטוב שכך, גם אם בכל זאת נותרה איזו דאגה בגלל סימני השאלה......
בגזרת הנכדים:
'תינוקי' מתנהג כאילו הוא עובר על איזה צ'קליסט ועושה וי כמעט בכל שבוע.
הוא כבר זוחל על הגחון בכל הבית, לא רק כדי למצוא את אחד מההורים (רודף אחריהם לחדר האמבטיה, למטבח, לחדר) אלא סתם כדי לשוטט ולגלות פינות חדשות (ומשום מה כמה שיותר חשוכות).
בנוסף הוא נעמד על ארבע ומתנדנד קדימה ואחורה (בתי היתה עושה את זה כשהתכוננה לזחילה....המון זמן התכוננה ככה ותכננה ובסוף כשניסתה הצליחה במכה ראשונה). בני מתפקע מצחוק בכל פעם שהוא רואה אותו עושה את זה. הילד הזה חמוד ברמות על ובאמת כבר מחכה שיגיעו לביקור (בסוף החודש!!!!).
'נוקת' מתפתחת לאט יותר מהבחינה המוטורית - לא בוער לה - אבל עדיין נמצאת בטווח הלגמרי תקין, מוצאת עניין גדול בכל מה ומי שסובב אותה (ומתגרה כשאוכלים לידה - ומבקשת טעימות), והכי מדהים הוא שגם כשמשהו מציק לה והיא בוכה, מספיק להתחיל לשיר לה והיא נרגעת ומקשיבה. הכי מצחיק זה כאשר מקריאים לה סיפור (וזה קורה הרבה, גם אני, גם הוריה, גם אחיה) - היא לא מסתכלת על התמונות בספר אלא על הפנים של מי שמספר. זה קורע.
עכשיו כבר שני לילות שהיא לא מצליחה לישון ברצף ובתי כבר מרגישה כמו זומבי, אבל המצב רוח של הקטנה בסדר - לא ברור מה מעיר אותה ככה כל הזמן.
אתמול כמובן התגייסתי לעזור, הגעתי מוקדם ושלחתי את בתי לישון בזמן שהשגחתי על 'נוקת' - אבל אז הגיעו חכמוד ונשמותק מבית הספר והעירו אותן. כמה שהם מנסים ללחוש, זה פשוט לא עובד.
סיפור מצחיק עם נשמותק: הוא בכיתה ב' והיה לו השבוע המבחן לאיתור מחוננים. בניגוד לכתבה שראינו בחדשות ערב קודם על הורים שמשתגעים לקראת המבחן הזה ומכינים את הילד ומאיצים בו "להיות מחונן" (שטות גמורה, לדעתי) - לנשמותק לא היה מושג שעומד להיות מבחן כזה, וכשבתי שאלה אותו אחרי הצהריים על המבחן הוא לא הבין למה היא מתכוונת.
"את מתכוונת לדפי העבודה האלה?" הוא שאל אותה.
"כן", ענתה לו, "כמה דפים היו?" הוא אמר שהיו 12 דפים, אבל כשאמרה שזה המון דפים, הוא אמר שממש לא המון.
"אז איך היה לך?" היא שאלה אותו, והוא אמר בסדר, וכשביקשה שיפרט, הוא אמר שהוא "עשה את הכל עד לעמוד שהיה כתוב לעצור, ואז הוא עצר, ואז הוא חיכה המון זמן".
"למה חיכית?" שאלה אותו בתי בחיוך.
"שכל שאר הילדים יגיע לעמוד העצור" הוא הסביר בנחת, בלי לקלוט שהוא פשוט גמר את החלק הראשון מהר מאד.
"ואז מה היה?" שאלה אותו בתי בחיוך.
"ואז נתנו לכולם את החלק השני, שהיה חשבון, והסבירו שלא חייבים לסיים אותו, ושכנראה לא נצליח לסיים אותו. ובאמת לא סיימתי, הגעתי לעמוד האחרון אבל לא סיימתי אותו בזמן שהיה".
ובכן לא יודעת אם סיפרתי כאן אבל לפני שנתיים נשמותק עבר אבחון והתברר שיש לו IQ של 139 - והציעו לו חוגי העשרה למחוננים, אבל הבוחנת לא מצאה חן בעיניו והוא ממש לא רצה, אז הם לא לחצו (למרות שלבוחנת לא היה קשר למורים בחוגים עצמם) ועזבו את זה.
מסקרן אותנו עכשיו איך זה יבוא לידי ביטוי במבחן בבית הספר (הבנתי שמי שעובר בהצלחה את השלב הזה ניגש למבחן נוסף).
מה שיפה זה שלילד אין מושג עד כמה הוא חכם.
אז אתמול עזרתי לבתי עם 'נוקת' וגם עזרתי לגדולים עם שיעורי הבית שלהם. בעצם עזרתי בעיקר לחכמוד שהתקשה בשיעורי הבית בגיאומטריה, וגם היה צריך לעבור על מבדק (בוחן) שבו הוא שגה כמעט בכל השאלות. בדיוק כמו לבתי, חשבון והנדסה קשים לו, ובנוסף קשה לו להתמודד עם קושי - אז זו היתה סאגה שדרשה הרבה אורך רוח לשבת איתו ולגרום לו להבין שהוא בעצם יודע, אם רק יירגע מעט.
אחר כך תירגלנו איתו אנגלית לקראת מבדק ביום ראשון, וגם ליוויתי אותו בשיעורי הבית באנגלית - בסך הכל הוא בסדר אבל חסר סבלנות ומצפה שהכל יילך לו בקלות. לא עוזר כמובן שנשמותק זורק פה ושם את התשובות (למרות שהוא עסוק במשהו אחר)....
נשמותק היה זקוק לעזרתי רק בשאלה אחת בתורה (היום היה לו טקס קבלת ספרי תורה) - הוא התבקש לומר איך אומרים בעברית יום יומית את המילה וַיַּ֔רְא. ביקשתי שיסתכל על המילה ויגיד לי מה היא מזכירה לו.........והוא מיד אמר "לראות". "וראה"....
כשלקחתי אותו לשיעור הפסנתר חכמוד ביקש להתלוות אלינו, וזה היה נחמד מאד. ואז נסעתי הביתה.
נקווה שיהיה סופשבוע שקט בכל הגזרות (גם הלילה 'נוקת' לא ישנה....), שאבא ירגיש טוב, שהחתולים ימשיכו להיות בריאים..........ושיחזור מזג האוויר הסתווי/אביבי שהיה בשבוע שעבר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה