נתנו קפיצה ספונטנית לאילת.
איך הדברים מתהפכים תוך שניות במציאות שלנו.
כבר יומיים שאנחנו דבוקים לרדיו ולטלוויזיה ולעדכונים מהאפליקציות השונות......
אבל בשבת לא היה לנו מושג שכל זה עומד להתרחש.
לקראת הצלילה של T במאלדיביים הוא רצה לעשות צלילת רענון, וגם לבדוק את החליפה החדשה שהוא הזמין בעלי אקספרס, ולנסות את המצלמה התת ימית שקנה.
בששי עוד ארחנו את כל המשפחה לארוחת ערב טעימה והנכדים ישנו אצלנו.
בשבת (אחרי ארוחת בוקר וסיפור ומשחק קלפים "רביעיות") החזרנו אותם הביתה, ועוד הספקנו להתארח לבראנץ' אצל חברתי האמריקאית לשעבר (החלטתי לקרוא לה שושנה) שאיתה חידשתי השנה את הקשר אחרי שאיבדנו זו את זו כבר לפני יותר מארבעים שנה.
T ואני פגשנו את בעלה לראשונה (T פגש אותה אי אז כשהוא עוד היה בצבא והיינו רק חברים) והמפגש היה באמת מאד נחמד.
משם יצאנו ישר לכיוון אילת.
פאדיחה קטנה היתה כשהתעלמנו מהנחיות WAZE - בא לנו לנסוע דרך מצפה רמון, והאפליקציה הפנתה אותנו כל הזמן לכיוון כביש הערבה. בדיעבד הבנו מדוע: בדרך למצפה היה מירוץ אופניים (כן! בחום הגדול הזה!) שעלה לנו בעיכוב של כשלושת רבעי שעה ובכל זאת סטייה בחזרה לכביש הערבה. על זה נאמר: נו, מילא.
הגענו לאילת אחרי שש בערב, וכבר מהדרך הזמנו מקומות במסעדה האיטלקית בה אכלנו בשנה שעברה עם 'המהנדס' ו'ביוכימיה' ונהנינו מאד.
T הזמין חדר במלון "הריף", בו הוא תמיד נהג להשתכן כאשר ירד לאילת לצלול. המלון החליף מאז שם ובעלות מספר פעמים (היה "אורכידאה הריף" ועכשיו "הרברט סמואל הריף") וגם עבר שיפוץ קטן (בעיקר כדי לעמוד בחוק הנגישות) אבל באמת שבאנו בלי ציפיות כלשהן.
פרט לקרבה למועדון הצלילה וגישה ישירה לחוף (בלי צורך לנסוע או לחצות את הכביש).
אז התברר שמועדוני הצלילה באילת השתנו לגמרי מאז ש-T צלל שם לאחרונה, וחלקם נסגרו או עברו מקום, ורובם עוסקים אך ורק בקורסים - ולא ממש ידידותיים לסתם צוללים שבאים לשכור מיכלים ולמצוא פארטנרים לצלילה (חייבים לצלול לפחות בזוגות, אם לא יותר. אסור לצאת לבד).
ביום ראשון T מצא את עצמו ללא באדי (בן זוג) ובסוף לקח צלילה מודרכת (בתשלום) בצהריים (צלילה אחת - כאשר במקור תכנן לצלול שלוש פעמים באותו היום) וגם זו לא לאתר שהוא רצה (קצא"א).
בנוסף התברר שחליפת הצלילה החדשה שלו קלה מדי, הוא לא לקח על עצמו מספיק משקולות, והמים כל הזמן העיפו אותו למעלה.........בקיצור זו היתה אכזבה לא קטנה.
בזמן הזה ירדתי אני לחוף של המלון, ואז התברר לי שאסורה בו הרחצה כי כולו מוקדש לספורט מים (גלשני רוח וגלשני עפיפון). הלכתי דרומה עד לחוף הרחצה הצמוד, אבל אז התברר שאני לא יכולה לשבת שם בצד על כסאות הנוח, כי השטח הזה שייך לקוראל ביץ' קלאב......בקיצור צריך ללכת עוד יותר דרומה ולשכור כסא נוח בחוף שבעצם מעבר לכביש של מלון ישרוטל ים סוף (שם שהינו לפני כמה שנים עם הנכדים).
לא סיפור אבל גם לא ממש הכיף של חוף ממש מתחת למלון.
היה חם ופשוט חזרתי לבריכת המלון, שהיתה כמעט ריקה, שם שחיתי וקראתי בצל (התחלתי את "before we were yours" מאת ליסה ווינגייט (ושוב תודה ל catededur 😍), עד השעה שבה היה אמור T לחזור מהצלילה, ועליתי לחדר.
בחדר המזגן היה כבוי, אז הדלקתי אותו ונכנסתי להתקלח. ואז כשיצאתי מהמקלחת ראיתי שהמזגן כבה, אז הדלקתי שוב, ותוך כמה שניות הוא שוב כבה. בדקתי שהדלתות כולן סגורות (כי ידוע שבבתי מלון פתיחת דלת/חלון מפסיקה את פעולת המזגן) אבל זה לא עזר. התקשרתי לקבלה. אחרי רבע שעה, משלא הגיע אף אחד התקשרתי שוב.
הגיע טכנאי חמוד ביותר (הזכיר לי מישהו - שחקן או זמר.....לא ברור) שניסה כל מיני דברים (כולל ביצוע מעקף כדי ששום דבר לא יגרום למזגן לכבות, גם לא פתיחת דלת) אבל ללא הועיל.
בינתיים T חזר ונכנס להתקלח ולשטוף את החליפה והציוד, וכשסיים יצאנו לשתות קפה ב"ארומה" (מתחת לישרוטל ים סוף) כאשר הטכנאי מבטיח לנו שאו שהוא יצליח לתקן את התקלה, או שיחליפו לנו חדר.
כשהיינו בארומה הגיע למייל של T קישור עם בקשת משוב על המלון.
אז הוא מייד התיישב לכתוב - גם שבחים על החדר המרווח והמקלחת המשובחת, גם על ארוחת הבוקר המצויינת (באמת אחת הטובות) אבל גם על תקלת המזגן.
תוך דקה מרגע שליחת המשוב, התקשרה אליו מנהלת המלון.
היא חיפשה אותנו בחדר, ומשלא מצאה התקשרה לנייד.
היא מייד הבטיחה שוב שהתקלה תתוקן או שנקבל חדר חדש, ובכל מקרה היא ביקשה לפצות אותנו.
T הסביר לה שאיננו מחפשים פיצוי, ואיננו מחפשים להתלונן סתם, והכל בסדר.
כשחזרנו לחדר הודיעו לנו שהצליחו עם המעקף ושהמזגן פועל כעת, ואחרי דקה הופיעה המנהלת ("אל תדאגו, אני לא עוקבת אחריכם") ושוב ניסתה לדחוף לנו פיצוי.
היא הציעה ארוחת ערב אבל אמרנו שיש לנו כבר הזמנה (אכלנו באותו הערב ב"ראנץ' האוס" של מלון רויאל ביץ - בשר משובח, מומלץ בחום). למחרת כבר עמדנו לעזוב ולנסוע הביתה, אז היא הציעה שנצא מאוחר ונאכל צהריים על חשבונם.
אמרתי ל-T שזה דווקא רעיון טוב, אולי הוא יצליח לדחוף עוד צלילה אחת בבוקר. הסכמנו.
המזגן אכן החזיק מעמד באותו לילה, וגם (בעזרתה הנהדרת של פועה והתמצאותה בקבוצות הצוללים בפייסבוק) מצאתי ל-T באדי לצלילה ליום שני בבוקר.
חוויית הצלילה באותו יום היתה שונה לגמרי, והיוותה תיקון לאכזבה של היום הקודם.
הם יצאו לקצא"א והפעם הוא לקח מספיק משקולות, ותוך כדי צלילה פתאום הצטרפו אליהם שני דולפינים שהתקרבו אליהם ממש והשתעשעו איתם שם מתחת למים............
בקיצור זה היה בוקר מוצלח ביותר. שמחתי ממש שהיתה לו הזדמנות שנייה.
יום שני בבוקר היה חם הרבה יותר מאשר ראשון (בעיקר כי נעלמה הרוח) ואחרי שהייה קצרה בבריכה עליתי בחזרה לחדר לארוז ולקרוא קצת..........ואז שוב הפסיק המזגן לפעול.
שוב התקשרתי לקבלה, ובלית ברירה חזרתי לבריכה. לא ניתן היה לשהות כך בחדר בחום הזה.
מנהל האחזקה של המלון הגיע אלי לבריכה לבשר לי שהתקלה תוקנה (והפעם באמת - יחידת הפיקוד פשוט היתה תקולה, והם החליפו אותה) ואני יכולה לחזור לחדר.
T חזר וירדנו לאכול במסעדת החוף "מיקונוס" על חשבון המלון. אמנם היה עדיין חם אבל החלה קצת בריזה, ואז שבעים וטובי לב בצענו צ'ק אאוט ויצאנו בחזרה הביתה.
בסך הכל היתה חופשה ספונטנית חביבה ביותר באילת, למרות תקלות פה ושם. והספקנו לחזור לפני שהתחיל הבלגן....
ומי יודע איך הבלגן הזה עוד יתפתח........
מקווה לשקט בדרום ובכל הארץ, באמת הגיע הזמן.
איך הדברים מתהפכים תוך שניות במציאות שלנו.
כבר יומיים שאנחנו דבוקים לרדיו ולטלוויזיה ולעדכונים מהאפליקציות השונות......
אבל בשבת לא היה לנו מושג שכל זה עומד להתרחש.
לקראת הצלילה של T במאלדיביים הוא רצה לעשות צלילת רענון, וגם לבדוק את החליפה החדשה שהוא הזמין בעלי אקספרס, ולנסות את המצלמה התת ימית שקנה.
בששי עוד ארחנו את כל המשפחה לארוחת ערב טעימה והנכדים ישנו אצלנו.
בשבת (אחרי ארוחת בוקר וסיפור ומשחק קלפים "רביעיות") החזרנו אותם הביתה, ועוד הספקנו להתארח לבראנץ' אצל חברתי האמריקאית לשעבר (החלטתי לקרוא לה שושנה) שאיתה חידשתי השנה את הקשר אחרי שאיבדנו זו את זו כבר לפני יותר מארבעים שנה.
T ואני פגשנו את בעלה לראשונה (T פגש אותה אי אז כשהוא עוד היה בצבא והיינו רק חברים) והמפגש היה באמת מאד נחמד.
משם יצאנו ישר לכיוון אילת.
פאדיחה קטנה היתה כשהתעלמנו מהנחיות WAZE - בא לנו לנסוע דרך מצפה רמון, והאפליקציה הפנתה אותנו כל הזמן לכיוון כביש הערבה. בדיעבד הבנו מדוע: בדרך למצפה היה מירוץ אופניים (כן! בחום הגדול הזה!) שעלה לנו בעיכוב של כשלושת רבעי שעה ובכל זאת סטייה בחזרה לכביש הערבה. על זה נאמר: נו, מילא.
הגענו לאילת אחרי שש בערב, וכבר מהדרך הזמנו מקומות במסעדה האיטלקית בה אכלנו בשנה שעברה עם 'המהנדס' ו'ביוכימיה' ונהנינו מאד.
T הזמין חדר במלון "הריף", בו הוא תמיד נהג להשתכן כאשר ירד לאילת לצלול. המלון החליף מאז שם ובעלות מספר פעמים (היה "אורכידאה הריף" ועכשיו "הרברט סמואל הריף") וגם עבר שיפוץ קטן (בעיקר כדי לעמוד בחוק הנגישות) אבל באמת שבאנו בלי ציפיות כלשהן.
פרט לקרבה למועדון הצלילה וגישה ישירה לחוף (בלי צורך לנסוע או לחצות את הכביש).
אז התברר שמועדוני הצלילה באילת השתנו לגמרי מאז ש-T צלל שם לאחרונה, וחלקם נסגרו או עברו מקום, ורובם עוסקים אך ורק בקורסים - ולא ממש ידידותיים לסתם צוללים שבאים לשכור מיכלים ולמצוא פארטנרים לצלילה (חייבים לצלול לפחות בזוגות, אם לא יותר. אסור לצאת לבד).
ביום ראשון T מצא את עצמו ללא באדי (בן זוג) ובסוף לקח צלילה מודרכת (בתשלום) בצהריים (צלילה אחת - כאשר במקור תכנן לצלול שלוש פעמים באותו היום) וגם זו לא לאתר שהוא רצה (קצא"א).
בנוסף התברר שחליפת הצלילה החדשה שלו קלה מדי, הוא לא לקח על עצמו מספיק משקולות, והמים כל הזמן העיפו אותו למעלה.........בקיצור זו היתה אכזבה לא קטנה.
בזמן הזה ירדתי אני לחוף של המלון, ואז התברר לי שאסורה בו הרחצה כי כולו מוקדש לספורט מים (גלשני רוח וגלשני עפיפון). הלכתי דרומה עד לחוף הרחצה הצמוד, אבל אז התברר שאני לא יכולה לשבת שם בצד על כסאות הנוח, כי השטח הזה שייך לקוראל ביץ' קלאב......בקיצור צריך ללכת עוד יותר דרומה ולשכור כסא נוח בחוף שבעצם מעבר לכביש של מלון ישרוטל ים סוף (שם שהינו לפני כמה שנים עם הנכדים).
לא סיפור אבל גם לא ממש הכיף של חוף ממש מתחת למלון.
היה חם ופשוט חזרתי לבריכת המלון, שהיתה כמעט ריקה, שם שחיתי וקראתי בצל (התחלתי את "before we were yours" מאת ליסה ווינגייט (ושוב תודה ל catededur 😍), עד השעה שבה היה אמור T לחזור מהצלילה, ועליתי לחדר.
בחדר המזגן היה כבוי, אז הדלקתי אותו ונכנסתי להתקלח. ואז כשיצאתי מהמקלחת ראיתי שהמזגן כבה, אז הדלקתי שוב, ותוך כמה שניות הוא שוב כבה. בדקתי שהדלתות כולן סגורות (כי ידוע שבבתי מלון פתיחת דלת/חלון מפסיקה את פעולת המזגן) אבל זה לא עזר. התקשרתי לקבלה. אחרי רבע שעה, משלא הגיע אף אחד התקשרתי שוב.
הגיע טכנאי חמוד ביותר (הזכיר לי מישהו - שחקן או זמר.....לא ברור) שניסה כל מיני דברים (כולל ביצוע מעקף כדי ששום דבר לא יגרום למזגן לכבות, גם לא פתיחת דלת) אבל ללא הועיל.
בינתיים T חזר ונכנס להתקלח ולשטוף את החליפה והציוד, וכשסיים יצאנו לשתות קפה ב"ארומה" (מתחת לישרוטל ים סוף) כאשר הטכנאי מבטיח לנו שאו שהוא יצליח לתקן את התקלה, או שיחליפו לנו חדר.
כשהיינו בארומה הגיע למייל של T קישור עם בקשת משוב על המלון.
אז הוא מייד התיישב לכתוב - גם שבחים על החדר המרווח והמקלחת המשובחת, גם על ארוחת הבוקר המצויינת (באמת אחת הטובות) אבל גם על תקלת המזגן.
תוך דקה מרגע שליחת המשוב, התקשרה אליו מנהלת המלון.
היא חיפשה אותנו בחדר, ומשלא מצאה התקשרה לנייד.
היא מייד הבטיחה שוב שהתקלה תתוקן או שנקבל חדר חדש, ובכל מקרה היא ביקשה לפצות אותנו.
T הסביר לה שאיננו מחפשים פיצוי, ואיננו מחפשים להתלונן סתם, והכל בסדר.
כשחזרנו לחדר הודיעו לנו שהצליחו עם המעקף ושהמזגן פועל כעת, ואחרי דקה הופיעה המנהלת ("אל תדאגו, אני לא עוקבת אחריכם") ושוב ניסתה לדחוף לנו פיצוי.
היא הציעה ארוחת ערב אבל אמרנו שיש לנו כבר הזמנה (אכלנו באותו הערב ב"ראנץ' האוס" של מלון רויאל ביץ - בשר משובח, מומלץ בחום). למחרת כבר עמדנו לעזוב ולנסוע הביתה, אז היא הציעה שנצא מאוחר ונאכל צהריים על חשבונם.
אמרתי ל-T שזה דווקא רעיון טוב, אולי הוא יצליח לדחוף עוד צלילה אחת בבוקר. הסכמנו.
המזגן אכן החזיק מעמד באותו לילה, וגם (בעזרתה הנהדרת של פועה והתמצאותה בקבוצות הצוללים בפייסבוק) מצאתי ל-T באדי לצלילה ליום שני בבוקר.
חוויית הצלילה באותו יום היתה שונה לגמרי, והיוותה תיקון לאכזבה של היום הקודם.
הם יצאו לקצא"א והפעם הוא לקח מספיק משקולות, ותוך כדי צלילה פתאום הצטרפו אליהם שני דולפינים שהתקרבו אליהם ממש והשתעשעו איתם שם מתחת למים............
בקיצור זה היה בוקר מוצלח ביותר. שמחתי ממש שהיתה לו הזדמנות שנייה.
יום שני בבוקר היה חם הרבה יותר מאשר ראשון (בעיקר כי נעלמה הרוח) ואחרי שהייה קצרה בבריכה עליתי בחזרה לחדר לארוז ולקרוא קצת..........ואז שוב הפסיק המזגן לפעול.
שוב התקשרתי לקבלה, ובלית ברירה חזרתי לבריכה. לא ניתן היה לשהות כך בחדר בחום הזה.
מנהל האחזקה של המלון הגיע אלי לבריכה לבשר לי שהתקלה תוקנה (והפעם באמת - יחידת הפיקוד פשוט היתה תקולה, והם החליפו אותה) ואני יכולה לחזור לחדר.
T חזר וירדנו לאכול במסעדת החוף "מיקונוס" על חשבון המלון. אמנם היה עדיין חם אבל החלה קצת בריזה, ואז שבעים וטובי לב בצענו צ'ק אאוט ויצאנו בחזרה הביתה.
בסך הכל היתה חופשה ספונטנית חביבה ביותר באילת, למרות תקלות פה ושם. והספקנו לחזור לפני שהתחיל הבלגן....
ומי יודע איך הבלגן הזה עוד יתפתח........
מקווה לשקט בדרום ובכל הארץ, באמת הגיע הזמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה