בימים האחרונים אני מספיקה בכל בוקר הליכה לאורך הנהר.
לפעמים, כמו אתמול, היה חם אפילו בצל.
הבוקר היה קריר בשתי מעלות ונוספה לזה בריזה קלה.
שלשום שמרתי על תינוקי בזמן שכלתי יצאה לחברה ובני לימד (בבית, בחדר המוסיקה).
מאוחר יותר שמרתי על תינוקי בזמן שכלתי ישנה ובני יצא לגיג (חתונה).
ואז כשהיא קמה רעננה ומלאת מרץ, הרהבנו עוז ויצאנו לטיול בעגלה עם תינוקי, שחלק מהזמן היה ער והביט סביב ומצץ מוצץ במרץ רב, וחלק מהזמן ישן. אבל כל הזמן נשאר בעגלה. הישג עצום וראשוני. הלכנו שעה וחצי, קנינו לו פיג'מות חדשות ואפילו עצרנו לאכול גלידה (שתכל'ס התגלתה כדי מגעילה).
כשחזרנו אליהם הביתה עשינו לתינוקי אמבטיה, ואז הוא ינק את ארוחת הערב שלו, ואז.... התחילה הרוטינה הקבועה של הערב - בכי ועצבנות וחוסר מוכנות לתת לכלתי לשבת אלא רק לעמוד ולהתנדנד....הזוי. היא סיפרה לי על זה אבל מעולם לא חזיתי במו עיני.
נשארתי איתה קצת והכנתי לה משהו לאכול ומשהו לשתות וישבתי איתה עוד קצת עד שהתעייפתי........ואז חזרתי למלון.
למרת היא סיפרה לי שהוא המשיך עם האמוק של בכי וחוסר שקט והיא נדנדה אותו שעות, ועוד לקחה על עצמה גם את ה"משמרת" של בני, שתמיד קם אליו לפנות בוקר, כי הוא חזר כל כך מאוחר מהעבודה. אשת חיל מי ימצא? בני מצא!
לפעמים, כמו אתמול, היה חם אפילו בצל.
הבוקר היה קריר בשתי מעלות ונוספה לזה בריזה קלה.
שלשום שמרתי על תינוקי בזמן שכלתי יצאה לחברה ובני לימד (בבית, בחדר המוסיקה).
מאוחר יותר שמרתי על תינוקי בזמן שכלתי ישנה ובני יצא לגיג (חתונה).
ואז כשהיא קמה רעננה ומלאת מרץ, הרהבנו עוז ויצאנו לטיול בעגלה עם תינוקי, שחלק מהזמן היה ער והביט סביב ומצץ מוצץ במרץ רב, וחלק מהזמן ישן. אבל כל הזמן נשאר בעגלה. הישג עצום וראשוני. הלכנו שעה וחצי, קנינו לו פיג'מות חדשות ואפילו עצרנו לאכול גלידה (שתכל'ס התגלתה כדי מגעילה).
כשחזרנו אליהם הביתה עשינו לתינוקי אמבטיה, ואז הוא ינק את ארוחת הערב שלו, ואז.... התחילה הרוטינה הקבועה של הערב - בכי ועצבנות וחוסר מוכנות לתת לכלתי לשבת אלא רק לעמוד ולהתנדנד....הזוי. היא סיפרה לי על זה אבל מעולם לא חזיתי במו עיני.
נשארתי איתה קצת והכנתי לה משהו לאכול ומשהו לשתות וישבתי איתה עוד קצת עד שהתעייפתי........ואז חזרתי למלון.
למרת היא סיפרה לי שהוא המשיך עם האמוק של בכי וחוסר שקט והיא נדנדה אותו שעות, ועוד לקחה על עצמה גם את ה"משמרת" של בני, שתמיד קם אליו לפנות בוקר, כי הוא חזר כל כך מאוחר מהעבודה. אשת חיל מי ימצא? בני מצא!
אתמול בני היה בבית עד הערב, ואז יצא לחזרה.
בצהריים הוא לימד.
זה היה יום כביסות וניקיונות ואני עזרתי במה שיכולתי, אבל תינוקי לא היה שקט וחטף את האמוק שלו באמצע היום.
זו היתה הפעם הראשונה שלא הצלחתי להרגיע אותו בשיטות הרגילות.
עלתה הסברה שהוא מרגיש שעוד מעט אני עוזבת......
בסוף הוא אכל ונרדם, ואז ישן עלי שעות ואפילו לא התעורר בזמן לאמבטיה.
העברתי אותו אל כלתי בשלב כלשהו והוא המשיך לישון.
בסוף כלתי החליטה שנדלג על אמבטיה, ושחררה אותי בשמונה וחצי.
כמובן ברגע שנכנסתי ל-UBER קיבלתי ממנה הודעה שהוא התעורר בבכי. כאילו חיכה שאלך.
אבל אז היא הודיעה לי שהוא אכל וחזר לישון.......
אז לא היתה יום אחד אמבטיה, לא נורא.
קיוויתי שיהיה שקט. שיזכור שאת הקריזה היומית הוא כבר חטף בצהריים.........
הבוקר היא דיווחה שהיה לילה טוב וגם הבוקר בוקר טוב - אשמע עדכונים עוד מעט כשהיא תבוא לאסוף אותי.
שוחחתי ארוכות עם בתי ו'נוקת' המתוקה, שאולי שמעה על מעלליו של תינוקי והחליטה גם היא לעשות לאמא שלה לילה לבן. אמנם היא רגועה וחייכנית רוב הזמן (ומאוהבת בחכמוד, שכל הזמן מרעיף עליה תשומת לב ופינוקים), אבל בתי סיפרה לי שהיא למדה גם לצרוח....ושהם מקווים שזה רק "שלב".
היא גם סיפרה שנשמותק הופיע בקונצרט שהמורה שלו ארגנה לכל תלמידיה, ושהיה טוב מאד ונתן לו מוטיבציה להמשיך בשיעורי הפסנתר (הוא כבר שקל לפרוש....).
כן, אני כבר מתה לחזור הביתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה