פריז היתה נהדרת ולונדון היתה נהדרת.
המפגש עם המשפחה היה טוב, וגם חלק ניכר מהשהות ביחד עם בני וכלתי.
אבל לא הכל.
היה גם רע. רע מאד אפילו. ולא הצלחתי לדבר על זה או לכתוב על זה, ולכן גם התמהמהתי קצת בתיעוד לעצמי בבלוג של הטיול עצמו - כי לא ידעתי אם לשזור את הקטעים הלא טובים יחד עם כל הטוב והכיף שכן היה....
ובסוף החלטתי להפריד.
הטיול עצמו היה מקסים, וגם המפגש עם בני וכלתי האהובים היה מרגש ואוהב וטוב. פרט לקטעים שבהם לא היה טוב.
ונותרתי עם תחושה לא קלה בבטן ובלב.
עדיין לא לגמרי ברור לי איך זה קרה ואיך זה התפתח, אבל אני חושבת שאני כבר מתחילה להבין למה.
חלק מזה היא העובדה שאנחנו לא ביחד בשיגרה, ובעצם לא באמת מכירים את ההתנהגות היום יומית שלהם - בעיקר שלה.
כלומר - אנחנו כן מכירים - בסך הכל אנחנו מכירים אותה כבר שבע שנים - אבל לפרקי זמן קצרים מאד.
משהו בביחד האינטנסיבי לא עבד, ולמרות שכבר היינו בטיולים ביחד כמה וכמה פעמים, הפעם זה בלט יותר מתמיד.
והיו עצבים והיו פגיעות - והכל היה מתחת לפני השטח כי אף אחד מאיתנו לא רצה להעכיר עוד יותר את האווירה - אבל בדיעבד זו היתה טעות, ואולי אם היינו פותחים במקום את הנושא ומדברים על הכל......
בכל מקרה זה לא קרה, ונפרדנו כשכל אחד מאיתנו נושא משהו כבד בליבו....
מאז התעשתנו ודיברנו והתנצלנו ולִבָּנוּ הרבה דברים - וטיפלנו בחלק ניכר מהדברים.
לא בכל.
אצלי נשארה תחושה כבדה שמשהו השתנה ביחסים, ודברים לא יהיו כפי שהיו.
והבעיה היא שהם שם ואנחנו פה, ופרט לשיחות טלפון וסקייפ אין קשר.....וזה לא כמו להיות ביחד. זה אפילו לא כמו להיפגש פעם בשבוע/שבועיים לארוחה משותפת.
ורק ימים יגידו איך יהיו המפגשים העתידיים שלנו.
המפגש עם המשפחה היה טוב, וגם חלק ניכר מהשהות ביחד עם בני וכלתי.
אבל לא הכל.
היה גם רע. רע מאד אפילו. ולא הצלחתי לדבר על זה או לכתוב על זה, ולכן גם התמהמהתי קצת בתיעוד לעצמי בבלוג של הטיול עצמו - כי לא ידעתי אם לשזור את הקטעים הלא טובים יחד עם כל הטוב והכיף שכן היה....
ובסוף החלטתי להפריד.
הטיול עצמו היה מקסים, וגם המפגש עם בני וכלתי האהובים היה מרגש ואוהב וטוב. פרט לקטעים שבהם לא היה טוב.
ונותרתי עם תחושה לא קלה בבטן ובלב.
עדיין לא לגמרי ברור לי איך זה קרה ואיך זה התפתח, אבל אני חושבת שאני כבר מתחילה להבין למה.
חלק מזה היא העובדה שאנחנו לא ביחד בשיגרה, ובעצם לא באמת מכירים את ההתנהגות היום יומית שלהם - בעיקר שלה.
כלומר - אנחנו כן מכירים - בסך הכל אנחנו מכירים אותה כבר שבע שנים - אבל לפרקי זמן קצרים מאד.
משהו בביחד האינטנסיבי לא עבד, ולמרות שכבר היינו בטיולים ביחד כמה וכמה פעמים, הפעם זה בלט יותר מתמיד.
והיו עצבים והיו פגיעות - והכל היה מתחת לפני השטח כי אף אחד מאיתנו לא רצה להעכיר עוד יותר את האווירה - אבל בדיעבד זו היתה טעות, ואולי אם היינו פותחים במקום את הנושא ומדברים על הכל......
בכל מקרה זה לא קרה, ונפרדנו כשכל אחד מאיתנו נושא משהו כבד בליבו....
מאז התעשתנו ודיברנו והתנצלנו ולִבָּנוּ הרבה דברים - וטיפלנו בחלק ניכר מהדברים.
לא בכל.
אצלי נשארה תחושה כבדה שמשהו השתנה ביחסים, ודברים לא יהיו כפי שהיו.
והבעיה היא שהם שם ואנחנו פה, ופרט לשיחות טלפון וסקייפ אין קשר.....וזה לא כמו להיות ביחד. זה אפילו לא כמו להיפגש פעם בשבוע/שבועיים לארוחה משותפת.
ורק ימים יגידו איך יהיו המפגשים העתידיים שלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה