יום רביעי, 12 ביוני 2019

רציתי להתפנק....יצאתי מטורטרת

כשנה אחרי שקניתי את הרכב החדש שלי יצרתי קשר עם המוסך המורשה כדי לבצע טיפול ראשון.
הקילומטראז' שלי נמוך יחסית (היום אחרי שלוש שנות נהיגה הגעתי למשהו כמו 24,000 ק"מ בלבד) ולכן אני עושה טיפול בערך פעם בשנה.

המוסך המורשה הציע לי "חבילה" של שלושה טיפולים פלוס איסוף הרכב מביתי והחזרתו בסוף הטיפול, פלוס לקיחה לטסט כנ"ל במחיר אטרקטיבי פלוס בדיקות חורף (שכולל החלפת מגבים) - שבחישוב מהיר יצא זול יותר משלושה טיפולים נפרדים. שלא לדבר על הפינוק של לאסוף את הרכב מביתי והחזרתו.

התייעצתי עם T כמובן, החלטנו שזה כדאי, וקניתי את החבילה.

בינתיים הרכב כבר עבר שני טיפולים במסגרת החבילה ובדיקת חורף אחת (השנה, כי בשנה הראשונה הרכב היה כל כך חדש שבאמת היה מיותר לשלוח אותו לבדיקה).

רכב חדש כידוע לא צריך לעבור מבחן רישוי בשנתיים הראשונות לחייו (אבל לשלם אגרת רישוי חייב גם חייב כמובן), אז השנה היתה הפעם הראשונה שבה רכבי הטוב צריך לעבור טסט.

אלא מה, בתאריך בו אמור להתקיים הטסט אהיה בחו"ל. אצל בני וכלתי ו'תינוקי' המתוקי.
ולא בא לי לטרטר את T לעשות זאת עבורי בזמן שעדיין אהיה שם והוא כבר יחזור ארצה.
חשבתי לעצמי שבין העבודה לבין העזרה לבתי עם הנכדים - הוא לא זקוק לעוד משהו על הראש.

אז התקשרתי למוסך והזכרתי להם שיש לי את ה"חבילה", ושאלתי אם זה בסדר שיבואו לקחת את הרכב לטסט חודש לפני הזמן.
"בוודאי" ענו לי מהמוסך, כל שעלי לעשות הוא לשלם את אגרת הרישוי, לספק להם תעודת ביטוח חובה, צילום תעודת הזהות שלי ואת הרישיון המקורי של הרכב.

כיון שהרישיון החדש של הרכב טרם הגיע (וכאן המקום לתהות מדוע  טרם הגיע - חודש לפני הטסט - האם זה משרד הרישוי שמתמהמה או רשות הדואר או שילוב של השניים?) שילמתי את האגרה באתר משרד הרישוי באינטרנט וחשבתי שאפשר להסתפק בכך (כי היה כתוב שם שבמחשב משרד הרישוי זה יהיה כבר מעודכן).

בקיצור - בין ההנחיות שקיבלתי מהמוסך לבין ההנחיות שהיו כתובות באתר של משרד הרישוי - לא הבנתי שבעת הגישה למבחן הרישוי במכון, אדרש לספק רישיון רכב חדש מקורי.
אופס.

בבוקר שנקבע מראש הגיע נהג חביב מן המוסך ולקח את הרכב שלי.
אחרי כשעה הוא התקשר לספר לי על ה"תקלה". ללא רישיון רכב חדש לא ניתן להעביר את הרכב טסט.
מה עושים?

"ניתן להפיק רישיון מקורי בחלק מסניפי סופרפארם" אמר הנהג החביב, ו-T התנדב לנסוע עבורי (על האופנוע, לחסוך זמן ופקקים) לסופרפארם הקרוב למוסך כדי להשלים את המסמך החסר.

הודעתי לנהג שבעלי בדרך למשימה, אך אחרי כשלושת רבעי שעה (התברר שעבודות בכביש בדרך לשם גרמו אפילו לאופנוע להתעכב) קיבלתי טלפון מ-T שהמכונה בסופרפארם מסרבת להנפיק את הרישיון בתואנה של "כפל רישיון".
הממממ....🤔
כן, כפל. אז מה? אבל לא קיבלתי את המקורי.....

חייבת להיות דרך לבקש מהמכונה "כפל רישיון" באופן יזום...לא? שאלתי בייאוש את בעלי המתוסכל.
אז לא, הוא לא הצליח בשום צורה, וחזר הביתה מאוכזב ומזיע (היה סופר חם, לא ממש מזג אוויר לרכיבה על אופנוע!).

מה עושים?
התקשרתי למשרד הרישוי. וחיכיתי. וחיכיתי. וחיכיתי...........אף אחד לא ענה לי.
החלטתי לנסות את מזלי בדואר.
שם הלך יחסית מהר (רק חמישה חיכו בתור לפני).
בדחילו ורחימו ביקשתי להפיק רישיון כפול לרכב.
להפתעתי התברר שזו בקשה לגיטימית ופשוטה.
תוך דקה היה בידי רישיון מקורי - חינם אין כסף (כי אגרת הרישוי הרי כבר שולמה באינטרנט).

מה עושים עכשיו?
התקשרתי לנהג.
הוא אמר שאם אגיע אליו עם הרישיון, הוא מיד ילך לעשות את הטסט ואוכל לקחת את הרכב הביתה איתי, במקום לנסוע הביתה ולחכות שיחזירו לי אותו.

אז T הקפיץ אותי למוסך (ברכב הפעם, עם מיזוג, וגם עכשיו כבר לא היו פקקים - נעלמו להם העובדים בכביש), מסרתי את הרישיון לנהג שחיכה לי במקום ללכת לארוחת צהריים (יפה מצידו), והחזיר לי את הרכב פלוס רישיון בתוקף תוך עשרים דקות בזמן שחיכיתי בחדר הקבלה הנוח והממוזג של המוסך.

ונסעתי הביתה.

וכל זה כי חשבתי להתפנק לי עם השירות לביצוע מבחן הרישוי......
ובמקום לחסוך את הטרטור ל-T העמסתי עליו כפליים.

עדיין - להרגשתי - כל זה היה עדיף על התור והבלגן במכון הרישוי עצמו, שידוע שכאשר המוסך הוא זה שמביא לשם את הרכב, הוא מקבל עדיפות ויחס שונה לגמרי מאשר הלקוח הפרטי הממוצע....
נו, מילא.

יום שלישי, 11 ביוני 2019

בשעה טובה (2)

בתי ילדה את בתה במזל טוב בחג השבועות, בשמונה וחצי בבוקר. 
איזו תינוקת מתחשבת !! 😇

לא הפריעה בערב חג כשהיינו מוזמנים לאחות של גיסתי לארוחה.
נתנה לישון....עד חמש בבוקר, אז העיר אותנו הטלפון של חתני, שהתחילו הצירים ובבקשה לבוא להיות עם הנכדים בזמן שהם נוסעים ליולדות.

הכבישים היו ריקים בשעה זו במועד זה והגענו אליהם מהר, והם הגיעו מהר לבית היולדות.
בעצם מרגע הטלפון אלינו ועד שהגיעו ליעדם חלפה שעה. 

שעתיים וחצי אחרי זה 'נוקת' (שם החיבה בעת ההריון, ובינתיים הכינוי שלה כאן בבלוג) נולדה במזל טוב 3.80 ק"ג (הכי גדולה משלושתם). בלידה טבעית (כי לא הספיקו לתת אפידורל, המחלקה היתה עמוסה ביולדות ובקושי הגיעו אליה לפני שהלידה התחילה). מהירה. כאבי תופת אבל בלי תפרים. 

היה מעט דימום מיד אחרי הלידה אז השאירו את בתי שם להשגחה, לקחו ספירת דם, וידאו שהכל בסדר.......לפני שהעבירו אותה להתאוששות. ואז חיכו עוד זמן לפני שהעבירו אותה למחלקה.
אבל הכל בסדר. האמת? דאגתי. יותר ממה שהעזתי לספר לעצמי...

וההתעכבות הזאת היתה לטובתה, כי המחלקה היתה מלאה כשהיא הגיעה, ועד שהעלו אותה לחדר כבר שוחררו רוב היולדות לביתן. 

'נוקת' מתוקית ביותר, דומה מאד לבתי וגם לחמותי, אבל איכשהו גם מזכירה במעט את שני אחיה הגדולים.....

היינו עם הנכדים מאז ועד אתמול בצהריים - ויחד איתם נסענו לבקר את אחותם החדשה ואת אמא - אליה התגעגעו מאד מאד. חתני אירגן בינתיים את הבית לכבוד בואן של הבנות הביתה, היום. 

הקטנים (שעכשיו נראים לנו מאד גדולים!) מתוקים ומאושרים והתרגשו מאד לבואה של הקטנה - לא נותר זכר (בינתיים) לחששות ולקנאה. 

ברוכה הבאה למשפחה ולעולם 'נוקת' אהובה. 

יום חמישי, 6 ביוני 2019

כמה קצרים

אני קמה מהספה לשירותים בערב וכאב מפלח את הירך/אגן הימני/ת שלי. מה זה? אין לי מושג.
נתפס שריר? נוצרה לה דלקת יש מאין?
אני צולעת לשירותים, חוזרת....ממשיכה לדאוב ולצלוע....מתהפכת במיטה כל הלילה (לא רק בגלל זה ) לא מוצאת תנוחה (כן בגלל זה).
עושה הליכה כדי לנסות לשחרר......בינתיים כלום. מה זה?????


חתני שולח לי (רק לי, לא בקבוצה שלנו) הודעה באותו ערב: "היי, נראה לי שיש סיכוי שהלילה נצטרך להטריד אתכם..אולי...".
ההקשר: בתי בשבוע 39 פלוס. מזה כמה זמן סובלת כאבים פה ושם אבל שום דבר שמבשיל לצירים של ממש.
כותבת לו שברור שאנחנו בכוננות (לבוא להיות עם הנכדים כשהם נוסעים לחדר לידה).
מתהפכת במיטה כל הלילה (לא רק בגלל זה).
שורה תחתונה: אין כלום כי לא היה כלום. ממשיכים להמתין בסבלנות.

באמצע ניקיון הבית (של העוזרת) הפסקת מים. חוק מרפי קלאסי. בירור קצר בוואוסאפ השכונתי מעלה שתאגיד המים הגיע לתקן איזו נזילה בהמשך הרחוב.
מה עושים? חבל להפסיק אותה באמצע....
שולפת את כל בקבוקי המים (לשתייה) שיש לי בבית - מהמקרר, מהמרתף (מקלט).....
אומרת לה:"עד שיחזרו המים תנסי להסתדר עם זה....."
וואלה הצליחה. ואפילו לא גמרה את כל המים לפני שחזרה אספקת המים לברזים.............

פותחת דוא"ל על הבוקר ורואה שמחכה לי הודעה שהגיעה דרך אתר האינטרנט שלי (של האימון).
אבל בהודעה מתברר שלא מדובר במתאמן/ת חדש/ה פוטנציאלי/ת.
זו חברה מן העבר הרחוק - גיל 18 ליתר דיוק - מישהי שהכרתי כשהתגוררתי בבית משפחה בארה"ב במהלך משלחת הנוער של משרד החוץ בי"ב, התידדנו, היא באה לביקור בארץ........ובאיזשהו שלב גם עלתה ארצה.
איכשהו נפרדו דרכינו, השירות הצבאי שלי, החתונה, הילדים....איך בתי אומרת "החיים".
עכשיו היא מצאה אותי באינטרנט. ולמה בכלל חיפשה?

היא ניסתה להוכיח לבתה שיש אנשים שלא נמצאים בפייסבוק אבל יש להם אתר אינטרנט, ושאם היא מחפשת מישהו מן העבר כך היא תמצא אותו.
האמת? לא יודעת עד כמה זה נכון אובייקטיבית ואבסולוטית. לדעתי להרבה יותר אנשים יש פייסבוק, גם אם הם לא פעילים שם, מאשר אתר אינטרנט.
כך או אחרת היא חיפשה שני אנשים מהעברה הרחוק - אחת מהם הייתי אני - ומצאה.
ביום שני אנחנו נפגשות.......אחרי מעל לארבעים שנה. בתנאי, כמובן, שבתי לא תלד עד אז............

יום שבת, 1 ביוני 2019

(סוג של) הפרדת רשויות

זה לא הולך להיות פוסט פוליטי, למרות שאתחיל אותו כהמשך לפוסט הקודם:
בתחום הלאומי: אני מסתובבת עם בחילה קשה מאז יום רביעי בחצות.
בתחום האישי - אני פורחת.
זו "הפרדת הרשויות" הפרטית שאני עושה לעצמי כדי לא להסתובב עם פרצוף שמשקף את הבחילה הזאת.

אז בתחום הפרטי זה היה שבוע רגוע, עם הרבה פעילות גופנית ומפגשים חברתיים ומשפחתיים.

T וחתני נסעו לערד למסלול המירוצים שם וקיבלו שיעור נהיגה ספורטיבית (כל אחד ברכב שלו) ונהנו מאד. זו היתה מתנת יום ההולדת שלהם ל-T (אני השתתפתי) וזה היה מאד מאד מוצלח.
למי שחושב שבא לו גם: יש אפשרות לעשות את זה ברכבך הפרטי, או ברכב שלהם.
היתרונות לנהוג ברכב הפרטי: יש מזגן (בשלהם אין) ואפשר ללמוד באמת את היכולות של הרכב שלך.
החסרונות: זה לא ממש בריא לצמיגים ולבלמים.....

בכל מקרה היה להם כיף גדול.

באותו זמן באזור השרון נפגשתי עם חברות מהעבודה לשעבר (גם אני וגם זו שארחה אותנו בביתה "לשעבר" וכל השאר עדיין עובדות שם).
היה טוב לפגוש את כולן. פרט ל'חתולה' לא ראיתי אף אחת מהן מאז הפעם האחרונה שנפגשנו כולנו במסיבת הפרידה מזו שעכשיו ארחה אותנו.
אקרא למארחת שלנו 'מאשה' למרות שהאינסטינקט הראשוני שלי היה למצוא לה כינוי אחר - אני אוהבת אותה מאד אבל היא מדברת כל כך הרבה וכל כך מהר ותופסת את כל המקום.....שהרבה פעמים כשאנחנו ביחד אני מרגישה קצת חסרת נשימה. אני לא חושבת שאי פעם סיימתי משפט שלם לידה. ואנחנו מכירות לפחות 12 שנה, לדעתי. אבל היא באמת בחורה טובה וזו הפעם השנייה שהיא מארחת את כולנו אצלה בבית (ולי זה נוח כי זה באזור השרון ביישוב לא רחוק ממני).

בנוסף למוזמנות "הרגילות" הגיעה מישהי שלא הגיעה בעבר למפגשים האלה והיה טוב לראות אותה.
מזמן לא נסעתי לבקר שם, במקום עבודתי האחרון, משהו שנהגתי לעשות בשנים הראשונות אחרי שעזבתי, והיו שם הרבה אנשים טובים שאני תמיד שמחה לפגוש.
פשוט הרגשתי שאני הרבה פעמים מפריעה להם באמצע יום העבודה, ולכן הפסקתי לנסוע לשם. שמחה שקיימים המפגשים החברתיים האלה מחוץ לשעות העבודה שמאפשרים לנו להתראות.

בששי לא היתה אצלנו ארוחה (כי T היה בשיעור הנהיגה בערד וידענו שיהיה עייף אחר כך ולא יבוא לו לארח) אבל קפצנו לבקר אצל בתי והנכדים בחמישי אחר הצהריים וזה היה ממש נחמד. באמצע התקשרו בני וכלתי ו'תינוקי' וכך הצלחנו כולנו לדבר איתם בשיחת וידאו. הקטנצ'יק הזה נהיה יותר ברור ויפה ומתוק מיום ליום.

אז בששי בערב אספנו את הורי מה'אחוזה' והלכנו איתם לאכול ב'יונס', שם אנחנו אוכלים תמיד כשבא לנו אוכל טוב עם שירות טוב ולא רחוק מהבית. להפתעתנו היה כל כך מלא שנאלצנו (בפעם הראשונה בהיסטוריה) לחכות לשולחן - אחר כך הבנו שזה השבוע האחרון של הראמאדאן והמקום היה מלא חוגגים שבאו לשם לשבור את הצום - אבל גם עם ההמתנה היה טוב ושווה לגמרי.

היום התעמלנו מוקדם כי אחרי כן היינו מוזמנים לחבר מהתיכון, שאירח אותנו יחד עם הזוג מאוסטרליה ועוד כמה זוגות חברים מהתקופה ההיא.
T לא היה בטוח שבא לו להיפגש עם כולם, והתלבטתי כי בעיקרון אלה חברים שלו.....אבל אמרתי שכן בא לי ואני שמחה שהלכנו. גם עכשיו נראה לי שאני נהניתי הרבה יותר ממנו, אין לי מושג למה אבל זה לא משנה. כולם ממש שמחו להיפגש, רובנו לא בקשר בכלל כבר שנים, ורק הביקור של הזוג הזה מאוסטרליה גרם לזה לקרות. כמו לפני שמונה או תשע שנים, גם הפעם נפגשנו בזכותם, ולי זה עשה ממש טוב.
כולם הביעו רצון להמשיך להיפגש גם כשה"אוסטרלים" לא יהיו כאן (הם חוזרים הביתה השבוע), ולמרות ש-T לא מתלהב, אני חושבת שאני כן ארצה. נראה מה יהיה ואיך יהיה.

אגב T ממש מרוצה מהסודה סטרים החדש, ואני שמחה שקלעתי בול הפעם. לא קל לקנות לו מתנות.

עוד מעט יגיעו בתי (שכרסה כבר ממש בין שיניה), חתני והנכדים לביקור ספונטני.
כן, כן: בחיים הפרטיים הכל ממש טוב. שרק ימשיך ככה.
ועל התחום הלאומי - לא בא לי לדבר עכשיו.