סידורים סתם וסידורים לקראת הטיסה וקצת עניינים רפואיים

מחר אנחנו טסים.

היום ביליתי את הבוקר באריזה וגם בסידורים שונים - לקראת הטיסה כמו צ'ק אין מקוון, החלפת החול והמים לחתולים והכנת כל מה שצריך להכין עבור הילדה שתבוא לטפל בהם, הזמנת מונית לשדה וכדומה. 

לעומת זאת T היה עסוק בהכנת גלידה בטעם יוצא דופן ומוזר לטובת לקוחות הייעוץ שעומדים לפתוח מסעדה אסייתית. אם איני טועה זו גלידה בטעם מאצ'ה (תה יפני ירוק) עם ספירולינה, זרעי צ'יה, בננה (למה???) ...ועוד משהו. אם הם יאהבו את הגלידה הם ירכשו מכונה להכנת גלידה והוא יספק להם את המתכון. 

כמו שאני מכירה את הבעל שלי, הוא יארוז מחר כשעה לפני שנצא לשדה התעופה. 

בשבוע שעבר סוף סוף התקינו לנו את הדלת החדשה והיא באמת יצאה נהדר. סוף סוף דלת שגם מתאימה לבית מבחינת הצורה והצבע וגם מותקנת כמו שצריך.

אבל כמובן שלא ייתכן שלא פספסנו משהו, וגם הפעם שכחנו לגמרי שהדלת מחוברת למערכת האזעקה, וכעת הדלת החדשה צריכה התאמה מחדש. הזעקנו את מומחה הרשת שלנו ואנחנו מקווים שהוא יגיע הערב לטפל בעניין. כן, זה די ברגע האחרון לפני הטיסה שלנו והוא התלונן, בצדק, ש"אצלכם הכל תמיד ברגע האחרון" אבל את המעקפים שאנחנו מצליחים לעשות בינתיים כדי בכל זאת להפעיל את האזעקה בכל לילה ובכל פעם שאנו יוצאים מהבית, הילדה של השכנים שתבוא לטפל בחתולי לא תוכל לעשות. 

עוד בתחום התקלות סבלנו במשך מעל לשבוע מנפילות רשת של האינטרנט ובהתכתבות עם נציגי השירות השונים של הוט (אני פותחת תקלות כמעט רק בוואטסאט, כשאפשר. לא מחכה עוד על הקו בשיחות טלפון, זה משגע אותי) הם ניסו לסדר כל מיני דברים מרחוק בכל יום מחדש וזה לא צלח. בסוף הנציג האחרון אמר שהוא ישלח לנו נתב חדש עם שליח (שנתקין לבד....) ואז הוא חזר אלי שזה בלתי אפשרי, שנגיע למרכז שירות של הוט כדי להחליף בעצמנו. אמרתי שזה לא מקובל עלי וחיכיתי עוד קצת, ואז הוא אמר שבכלל אין נתבים מהסוג שיש אצלנו, ושהוא שולח טכנאי עם נתב חדש, שגם יתקין לנו אותו. הללויה. הטכנאי הגיע למחרת (!!) ובזמן (!!) והחליף את הנתב והגדיר את מה שהגדיר ו.....מאז אין תקלות. פלאי הטכנולוגיה. 

היום הביופסיה של אבא שלי, לאחר שדחה אותה ואז הצליח להקדים אותה שוב - אז עוד מעט אצא לאסוף את הורי ולקחת אותם. כמובן שהם ניסו לשכנע אותי שהם יכולים לנסוע לבד, ואז כשלא הסכמתי הם ניסו לשכנע אותי שרק אגיע בסוף להחזיר אותם הביתה....ואז כשעדיין לא הסכמתי הם נכנעו. 

בינתיים T יחכה פה לאיש הרשת שלנו כדי שיתקן את האזעקה. אחי היה אמור ללמד הערב באוניברסיטה אבל הוא חלה לקראת סוף השבוע אז בכל מקרה הוא נשאר בבית. 

ה-MRI גב של גיסתי יצא תקין, ברוך השם. השבוע יעשו לה גם אולטרסאונד לכליות ומערכת השתן. עדיין לא ברור מנין כאבי הגב הנוראיים שלה

בן דודי שגר במלבורן כתב לי שהבת שלו חולה ושגם הוא מתחיל להיות חולה ושממילא הוא עסוק בהכנות לאיזה פסטיבל מוסיקה....בקיצור מיליון סיבות מדוע אינו יכול להיפגש איתנו ביום הבודד שבו נבלה במלבורן לפני שנמשיך לניו זילנד. בכלל לא ציפיתי להיפגש איתו ביום הזה אלא בעיקר בסוף הטיול, כשנחזור לשלושה ימים למלבורן, אז הרגעתי אותו לגבי העניין הזה. בכלל, מאז שהודעתי לו שאנחנו מגיעים, הוא נשמע בעיקר מתנצל ומתרץ לגבי מדוע לא בטוח שיספיק להיפגש איתנו ומצד שני חופר ברמות על לגבי מה נראה לנו שנרצה לראות / לעשות בזמן שהותנו במלבורן. זה נשמע לי כאילו הוא מרגיש מחויב אבל שזו טרחה עבורו. תודה רבה, בן דוד יקר, אנחנו מסתדרים לבד מצוין. אם תרצו להיפגש - סבבה - אבל שתדע שאנחנו ממש לא בונים עליך. 

התחלתי לקרוא את "THE GODS THEMSELVES" ואני מאד נהנית. שוב. ויש לי עוד ספרים "בקנה" כך שנראה לי שלא יהיה חוסר בחומר קריאה במהלך הטיול, אם יהיה לי בכלל זמן וכוח לקרוא. 

אני משתדלת להקשיב כמה שפחות לחדשות ובעיקר לכל הנושאים הפוליטיים - ממילא הפעם גם אין לי כל יכולת להשפיע מאחר שתאריך הנסיעה נפל יום לפני הבחירות, שנקבעו אחרי שהוא נקבע - ואני מהפסימיים - חוששת שכל מה שחשבנו שנפטרנו ממנו במהלך השנה ומשהו האחרונות יחזור וישלש את עצמו. אולי בסוף נחליט לא לחזור.....?

על ספרים, משחקי טלפון ועניינים אחרים

לאחרונה שוב יוצא לי לקרוא הרבה, לשמחתי. בין השאר זה מרמז לי גם שיש לי פנאי לכך אבל גם שיש לי סבלנות לכך - כלומר אני לא לחוצה או מוטרדת מיותר מדי דברים. 

לצפות בסדרות, למשל, גם כאשר יש לי פנאי, הרבה יותר קל כאשר אני טרודה או לא רגועה. 

ספר אחד שהתחלתי וסיימתי ממש תוך יומיים הוא 'סיניוריטה מאיזמיר' מאת מיכל מוסקוביץ'. 

אני מכירה את מיכל שנים רבות (גם היא התחילה כמוני בתחום המחשבים ודרכנו נפגשו מספר פעמים לאורך השנים) אבל אנחנו לא ממש בקשר. לכן הסתקרנתי כאשר ראיתי שהיא פרסמה ספר, ומייד רכשתי את העותק הדיגיטלי שלו וקראתי אותו בנשימה עצורה. 

יש לי כל מיני השגות לגבי סגנון הכתיבה  - שאני מבינה שמנסה להיות אותנטי ומתובל גם בהרבה מאד לדינו (או ספניולית, כפי שהיא קוראת לזה) - ואפילו על איכות הכתיבה עצמה, אבל הסיפור עצמו מרתק. נראה שמיכל עשתה בשנים האחרונות חקירה מעמיקה ולמידה של שורשיה של העלייה מתורכיה בשנותיה הראשונות של המדינה ואני אישית גם נהניתי מאד וגם למדתי לא מעט. 

בנוסף התחלתי, בהמלצתו של בני, לקרוא את הספר UNIQUELY HUMAN מאת Barry M Prizant PhD, ספר שאמור ללמד את כולנו מעט על אוטיסטים ועל הדרך הנכונה להבין אותם ולהתייחס אליהם. לבני זה עזר המון בגישה וביחס ובהבנה של סביבוני, ונראה לי שחשוב שגם אני ארחיב את הידע והמודעות שלי לנושא. 

במקביל, משום שספרים עיוניים הם לא משהו שאני מצליחה בדרך כלל לקרוא ברצף אלא זקוקה פה ושם להפסקות, הורדתי לעצמי את הספר הישן מאד אך משובח מאד  the gods themselves מאת Isaac Asimov.

אני יודעת שרבים לא מתחברים לז'אנר של המדע הבדיוני אבל בספר הזה (כמו ברוב ספריו של אסימוב) המרכיב האנושי, מוסרי, חברתי כל כך עוצמתי שהייתי ממליצה לכל אחד להתגבר על הרתיעה הראשונית ולקרוא אותו. 

למרות שנכתב ב-1972 לדעתי הוא כל כך רלוונטי גם היום - בעיקר בנושא שימור כדור הארץ והנטייה של בני האדם להתרכז בהנאות הפרטיות של עצמם והרווחים המיידים שלהם בלי לתת את הדעת כלל להשלכות ולנזק העתידי שזה גורם. 

ואחרון חביב - לקראת הנסיעה הורדתי, בהמלצתה של 'שריתה' את הספר 'רילוקיישן, דרלינג, רילוקיישן' מאת אילת מאמו שי. אדווח אחר כך אם הוא טוב באמת. 

ושוב אציין איזה כיף זה לקרוא ספרים בטלפון הנייד - בכל זמן, בכל מקום, בכל בעולם - בלי להצטרך לסחוב איתי ספרים ובלי, כפי שקרה לי בויאטנם, להצטרך להתרוצץ לחפש את חנות הספרים הקרובה כי סיימתי ספר באמצע החופשה ולא נותר לי מה לקרוא. 

עוד בהקשר של דברים שאני עושה עם הטלפון החכם - משחקי הוורדעל/WORDLE למיניהם הפכו ממש לשיגרת בוקר. הוורדעל  העברי עצמו (של עיתון 'הארץ') מאד מעצבן לאחרונה, מביא מילים שלא באמת קיימות או לפחות - לא באמת מוכרות - ולעומת זאת הרבה מאד מילים לגמרי תקניות כלל לא מופיעות אצלם ברשימה. אבל יש גם 'מדויקת', שגם הוא של 'הארץ' וגם wordle המקורי באנגלית, ובזכותה של עדה התחלתי גם לפתור את ה- WAFFLE (שהוא לא פשוט בכלל!).

בנוסף הורדתי לטלפון סודוקו ממש נחמד ואני משחקת לסירוגין ברמות בינוני, קשה ומומחה. בינוני - כאשר אני סתם מעבירה את הזמן, ו'קשה' או 'מומחה' כשבא לי לתרגל ולאתגר את המוח. 

עוד השבוע היה לי תור טלפוני מתסכל, כרגיל לאחרונה, עם הדיאטנית שלי. מדוע מתסכל? כי אני מקטרת לה שיש עלי את שניים שלושה הקילו המיותרים שאני לא מצליחה להוריד, והיא עונה לי שכנראה אני לא אמורה לשקול את מה שאני רוצה לשקול וזה בסדר גמור ובתחום הבריאות המלאה אם אעלה אפילו עוד שניים שלושה קילו. היא טוענת שזה לא הגיוני שאני נלחמת במשקל כל הזמן, ואני כמובן מכירה את עצמי ואת העבר שלי ואת הגוף שלי ויודעת שאם אני לא אשמור ואזהר נורא המשקל לא ייעצר בעוד שניים שלושה קילו אלא פשוט, בשיטת הפיחות הזוחל, ימשיך לאט לאט לעלות עד שיגיע לאן שהיה לפני שהתחלתי את הדיאטה האחרונה לפני שנתיים וחצי. אז לך תבנה ככה מדינה! 

הייתי גם בביקור השגרתי אצל השיננית - שעבר לגמרי בשלום. כן זה כאב, כן זה לא היה נעים, אבל זה היה קצר וזה היה בסדר. בסך הכל אני מתחזקת היטב את השיניים ואין לה הרבה עבודה. 

היום סוף סוף מתוכננת התקנת הדלת החדשה (שנדחתה שוב ושוב מכל מיני סיבות, לאחר שבעת ניסיון ההתקנה לפני שבועיים התברר שלא בנו כראוי את המשקוף החדש), אז אני מקווה שתיגמר הסאגה הזאת. 

הבוקר חשבנו לקפוץ לבקר את 'לונדון' ובעלה במודיעין אבל היא לא ענתה לי לטלפון ובינתיים גם לא להודעת הוואטסאפ ששלחתי - אז אם היא לא תחזור אלי תוך רבע/חצי שעה נראה לי שזה כבר יהיה מאוחר מדי לצאת עד לשם ולחזור בזמן למועד התקנת הדלת. 

לסיום - אתמול שוב עבר על T התקף כאב (תוך כדי שעבד אצל לקוחות) - כך שניתן לזרוק לפח כל תיאוריה שאולי ניסיתי לפתח סביב עניין ההתקפים והתדירות שבה הם מופיעים. אוף אוף אוף. והפרופסור טרם חזר אליו בעקבות תוצאות הגסטרוסקופיה.......אבל ממילא זה לא בוער כי אנחנו טסים עוד פחות משבוע..........

עדכוני בריאות ומפגשים משפחתיים וחברתיים

רוח סתווית משהו מנשבת בחוץ, נראה לי לראשונה השנה. 

אני לא אוהבת רוח ומזג אוויר שכזה אבל האפרוריות דווקא נחמדה לי. 

אחרי השקט והשלווה וחוסר המעש של השבת/חג האחרון, השבוע היה גדוש פעילות.

בגזרת הבריאות T ביקר אצל הכירורג המומחה לכלי דם בהקשר של העלפון שהוא חש כאשר הוא מרים את ראשו כלפי מעלה. הכירורג בדק את תוצאות בדיקת הדופלר שהוא ביצע ופסק שהעלפון לא נובע מהחסימה החלקית של עורקי הצוואר, ושהמצב של הוורידים האלה (ה-CAROTID) לא מצריך כרגע התערבות כלשהי. הוא המליץ לבדוק את הכיוון הנוירולוגי או בכלל האוזניים. טוב, נמשיך בירורים בנושא כשנחזור מניו זילנד כנראה. 

השבוע T גם עבר את הגסטרוסקופיה שנקבעה לו באיכילוב על ידי הפרופסור. 

בניגוד למה שציפיתי זה דווקא הלך מהר יחסית. לשמחתנו T גם התעורר מהר ובקלות מהטשטוש - בניגוד לכל שאר הפעמים בהן עבר הליך אנדוסקופי או קולונוסקופי שכזה. 

הרופאה שביצעה את הפרוצדורה דיברה איתנו לאחר מכן ודיווחה שהכל נראה שם תקין בפנים, תואם מה שצפוי אחרי ניתוח כזה שהוא עבר בשנה שעברה. לא נצפו חריגות או חסימות, בקיצור לא נמצא דבר שעשוי להצביע על הסיבה להתקפי הכאב שתוקפים אותו מפעם לפעם. זו היתה אמנם הקלה גדולה אך זה גם הותיר אותנו עם עוד סימני שאלה. שלחנו את התוצאות לפרופסור ואנו מחכים לראות מה דעתו לגבי המשך הבירורים או תיאוריות אפשריות. 

חלפו מעל לשבועיים בין התקף הכאב האחרון לבין ההתקף החלש יחסית שתקף אותו השבוע. אז לפחות התדירות שוב יורדת. ועדיין - מה לעזאזל זה יכול להיות? 

בגזרות אחרות, T קנה והתקין סוף סוף וונטה (VENTA) בקיר המטבח שלנו. היתה לנו כזאת בדירה הקודמת, ברעננה, ומשום מה הוא לא רצה להתקין כזאת כאן כשבנינו את הבית, ובמשך 12 שנה ניסינו קולטי אדים שונים כדי להתגבר על ריחות הבישול המרובים שממלאים תדיר את ביתנו, ללא הועיל. לבסוף הוא השתכנע, ומרגע ש-T משתכנע - זה קורה מאד מהר. אני יכולה כבר לדווח שבששי היו בישולים ריחניים מאד שלא הורגשו כלל ברחבי הבית ואפילו בקומת המטבח/סלון בקושי הורגשו. בשעה טובה ומוצלחת. 

עוד השבוע התקיים מפגש בן יומיים עם בני הדודים של T. בת הדוד 'לונדון' הגיעה מלונדון עם בעלה לביקור אצל הבן ומשפחתו שחיים כאן במודיעין, והיא שאלה אם נוכל לארגן מפגש מרוכז שכזה, יומיים באיזה מלון באמצע הדרך היכן שהוא בין כולם. 

נבחר איזה מלון בוטיק קטן בנתניה, ונפגשנו שם עם לונדון ובעלה, בת דוד מחיפה ובעלה, בת דוד נוספת מחיפה שהתאלמנה לאחרונה ואחיו של T וגיס-טי. זה לא היה הרכב מלא של בני הדודים אבל זה היה פורום מכובד מספיק. נפגשנו בצהריים וטיילנו קצת בנתניה, התיישבנו בבית קפה ואז המשכנו לטייל קצת לאורך הטיילת ובחזרה למלון. היינו מספיק שעות יחד כך שלכל אחד יצא לשוחח עם כל אחד, וזה היה מאד נחמד. בערב הזמנו מקומות במסעדת בשרים כשרה שלא הכרתי קודם (BP בתחנת הדלק פז ביציאה מנתניה על כביש החוף) שהיתה מאד מוצלחת. הכשרות התאימה ל'לונדון' ולבעלה ולמרות שזו מסעדת בשרים היו מספיק מנות צמחוניות גם עבור בת הדוד האלמנה. בסך הכל היה מאד טעים, לא נורא יקר, וכולנו יצאנו מרוצים.

T ואני לא ישנו במלון (זה קצת מגוחך לישון במלון במרחק עשרים דקות מהבית) אבל נסענו להצטרך אליהם לארוחת הבוקר למחרת היום ובילינו עוד כמה שעות ביחד - בסך הכל היה נחמד מאד. 

בששי בערב הגיעו לארוחה הורי ובתי ומשפחתה, וכרגיל היה נעים וטעים. T הכין שוק כבש בתנור עם שלל ירקות טעימים, תפוחי אדמה ובטטה, וגם עוף בתנור. בנוסף הוא הכין 'פאלצ'ע פיש' - מתכון של אמא שלו של קציצות שמדמות 'גפילע פיש' אבל מעוף טחון. יצא ממש טעים, אפילו חכמוד טרף את זה. ובנוסף הוא גם הכין בורשט קר (חמיצת סלק). ועוד הגדיל לעשות ואפה רוגלעך, שיצאו קצת פריכים - לא ממש מתאים למאפה שמרים - אבל דווקא מצא חן בעיני כולם. בקיצור היה נחמד וטעים. 

שרי נצמדה אלי וקיבלתי הרבה מאד חיבוקים ונשיקות, ובסוף הערב נתנה מופע שירה - היה שמח. 

בערב כשכולם הלכו הספקתי לשחק "טיסה 501' עם נשמותק בזמן שחכמוד המשיך לבנות את הלגו 'פרארי' שהוא עובד עליו לסירוגין בשבועות האחרונים (ש-T הזמין מסין, לא מה שקנינו בחנות לגו בחול המועד). בבוקר עוד הספקנו כמה סיבובים של טאקי וגם רביעיות חיות.....ואז הקפצנו אותם הביתה בדרכנו לאמא של גיסתי כדי להתקין לה את מצלמות האבטחה שסוף סוף הגיעו. 

אחי וגיסתי היו שם אז זה כבר היה גם מפגש מהנה, אמא של גיסתי שמחה מאד שהגענו. T ואחי התקינו יחד את המצלמות, ואת האפליקציה על הטלפונים שלהם, והדריכו גם את אחותה של גיסתי להתקין את האפליקציה אצלה - וכולם מרוצים. המצלמות מכסות שטחים נרחבים בכל הדירה וניתן גם לסובב אותן או לעשות זום להתמקד והכי חשוב - אפשר לשמוע מה שקורה בבית ואפשר אפילו לדבר אל מי שנמצא בבית. נראה לי שעכשיו גיסתי ואחותה יהיו הרבה יותר רגועות לגבי המצב עם אמא. 

אחר הצהריים הגיעו לביקור 'שריתה' ו'שותפנו', וזה היה נחמד כרגיל. בקיצור - ימים מלאים וגדושים. 

השבוע יש ל-T הרבה מאד פגישות עבודה עם הלקוחות החדשים שפותחים את המסעדה החדשה שלהם במיקומה החדש (אנחנו לא נהיה בארץ כשהיא תיפתח רשמית).

מעבר לזה אמורים גם סוף סוף להתקין לנו את הדלת החדשה לבית. אבל נראה לי שהקצב של השבוע הזה יהיה יותר רגוע. 

אבא שלי הצליח להקדים מחדש את הביופסיה שלו, אז בדיוק אספיק לקחת אותו יום לפני שאנחנו טסים לניו זילנד. 

אז בתקווה לבריאות טובה לכולם ושבוע רגוע

השקט שלפני?

 סופשבוע שקט וחג שקט עוד יותר עובר עלינו.

סיימתי את הספר 'מותו של המרקיז' והוא היה לגמרי לא רע. לא יודעת אם כבר אמרתי, אבל, שהתרגום לאנגלית היה ממש גרוע. חבל שלא קראתי בעברית. אולי חבל שלא העזתי לנסות לקרוא אותו בספרדית במקור.....

בתי ומשפחתה נופשים להם בצפון ומצאנו את עצמנו לבד, במנוחה אמיתית.

ספורט על הבוקר ואז קפה וארוחת בוקר קלה, ואחר כך ....כלום. קריאה, צפייה בסרטים ובסדרות, קצת מטלות בבית, לפעמים עוד ספורט לפנות ערב......שלווה.

וזה כאשר ממחר מתחיל לנו שבוע די אינטנסיבי. 

זה השבוע של התור של T אצל הכירורג מומחה כלי הדם - בעקבות האולטרסאונד של עורקי הצוואר (הקרוטיד).

זה השבוע של הגסטרוסקופיה שלו, שאולי אולי תרמוז משהו על מה שקורה אצלו בפנים.

זה השבוע של מפגש בני דודים שלו, על פני יומיים. 

בין לבין הוא קבע טיפול לאופנוע, כמה פגישות עבודה, וכאילו היה חסר משהו, הוא גם התנדב להתקין מצלמות אבטחה בביתה של אמא של גיסתי - שתפסה את המטפלת שלה על חם במיטה עם גבר זר ונכנסה (בצדק) ללחץ.

האמת? איך לא חשבנו על מצלמות אבטחה כאשר המטפלת רק הגיע? נכון, חותנתו של אחי היא אישה עצמאית, היא לא סיעודית, היא עדיין עובדת (!) בגילה המתקדם, עדיין יוצאת לפגישות עם חברות, היה קשה מאד להשיג לה מטפלת במצב כל כך טוב - אבל עדיין - היא לא בריאה והיא לבד והם הצליחו למצוא לה מטפלת שגם אפשר לנהל איתה שיחות, לצפות איתה בסדרות. מישהי מאד טכנולוגית ומעשית שעוזרת מאד בקביעת תורים, בסידורים, בהזמנת מוניות...מישהי שהקלה מאד על גיסתי ואחותה בכל תחום הלוגיסטיקה בכל הקשור לאמא שלהם. 

אנחנו לא יודעים אם הפעם הזו היתה הפעם הראשונה (כמו שהמטפלת טוענת) שהיא הכניסה את החבר שלה לדירה של אמא של גיסתי. אחותה של גיסתי (שבכלל נופשת כרגע בחו"ל) רצתה לפטר אותה על המקום. אבל האמת היא שלא בטוח שכדאי. קשה מאד היום למצוא מטפלות, במיוחד כאלה. היא יודעת עברית והיא הגיעה עם המלצות מכאן ועד הונולולו - גם מהמשפחה אצלם היתה קודם וגם מאנשים שהכירו אותה כאשר טיפלה בזקנה ההיא. והיה מאד קשה עד שאמא של גיסתי התרגלה אליה. 

נראה מה הם יחליטו בסוף, אבל בינתיים היא יודעת שעומדים להתקין מצלמות, ולפחות זה אמור להרתיע ולגרום לה להתנהג יפה. 

אז מה עוד היה / יהיה? 

בששי לקחנו את הורי למסעדת "פט ויני" בנתניה. היה אמנם רועש (ו-T שכח את מכשיר השמיעה בבית) אבל האוכל היה טעים יותר אפילו מאשר בפרטלי. רק אחרי שהגענו לשם נזכרתי שאכלנו שם צהריים פעם, T ואני, בחורף 2020 (לפני הקורונה) כאשר קנינו את המיטה שלנו. 

היה באמת טעים אבל היה קטע ממש מוזר. בכל המנות היתה תוספת של צ'ילי - גם במנות שבכלל לא נוהגים לשים בהן צ'ילי. למשל סלט קפרזה. ובכלל, האיטלקים לא משתמשים בצ'ילי, ובכלל לא נוהגים להגיש חריף (פרט לרוטב הפוטנסקה המפורסם). מעניין מה עובר על השף שלהם. כך או אחרת לפחות הם נחמדים מספיק כדי להציע להגיש את המנה ללא הצ'ילי, למי שביקש. 

לא הצלחנו לסיים את המנות (פרט לאבא שלי, כמובן, שתמיד משאיר צלחת ריקה), אבל הן באמת היו טובות אז הם ארזו לנו אותן הביתה. 

בתי ומשפחתה המתוקה כבר בדרך הבית מהחופשה. נראה לי שהם נהנו מאד. מחר שרי כבר בחזרה בגן (יש "קייטנה" בגלל ה'איסרו חג') אבל הגדולים עדיין בחופש. 

אבא שלי דחה את מועד הביופסיה שלו (שנקבע לסוף החודש הזה) כי לקראת הביופסיה הוא התבקש לעשות הפסקה של שבוע במדללי הדם שהוא לוקח, ואף רופא שאיתו הוא דיבר לא הסכים לומר לו שזה בסדר. אפילו האורולוג הפנה אותו לקרדיולוג, והקרדיולוג שלו לא היה זמין, כנראה בגלל החגים. בלי להתייעץ ובלי לנסות להשיג חוות דעת של קרדיולוג אחר, הוא פשוט קבע את התור הקרוב ביותר לקרדיולוג שלו, ובינתיים נאלץ לדחות את הביופסיה לסוף החודש הבא! אני מקווה שלא נצטער על זה. ברור לי שללא הפסקה במדללי הדם לא יבצעו לו את הביופסיה. השאלה כמה מסוכן לו להפסיק שבוע לקחת אותם......

בינתיים גיסתי קיבלה בחזרה תוצאות גם של הגסטרוסקופיה שלה (דלקת חריפה בוושט אבל ללא זכר להליקובקטר) וגם של מיפוי העצמות (שום דבר שיכול להסביר מדוע יש לה כאבי גב כל כך חזקים) - ולא ברור מה הלאה. לא ייאמן מה שהבחורה הזאת צריכה לסבול!

לסיום - כשהייתי קטנה (כשרק הגענו לארה"ב) היתה לי תקופה לא קצרה שבה - כנראה בגלל חרדות - פיתחתי אמונות טפלות. בהמשך התפטרתי מהצרה הזאת, אבל לאחרונה אני שמה לב שבכל פעם שמישהו שואל אותי מה עם T ואיך הוא מרגיש והאם היה לו התקף כאבים לאחרונה אני נדרכת - כי אחרי שאלה כזאת תמיד מגיע התקף. 

אז לא, כבר מעל עשרה ימים לא היה התקף. טפו חמסה עיגולים. 

ושיהיה שבוע טוב ואחרי החגים מוצלח לכולנו אמן.