סופשבוע שקט וחג שקט עוד יותר עובר עלינו.
סיימתי את הספר 'מותו של המרקיז' והוא היה לגמרי לא רע. לא יודעת אם כבר אמרתי, אבל, שהתרגום לאנגלית היה ממש גרוע. חבל שלא קראתי בעברית. אולי חבל שלא העזתי לנסות לקרוא אותו בספרדית במקור.....
בתי ומשפחתה נופשים להם בצפון ומצאנו את עצמנו לבד, במנוחה אמיתית.
ספורט על הבוקר ואז קפה וארוחת בוקר קלה, ואחר כך ....כלום. קריאה, צפייה בסרטים ובסדרות, קצת מטלות בבית, לפעמים עוד ספורט לפנות ערב......שלווה.
וזה כאשר ממחר מתחיל לנו שבוע די אינטנסיבי.
זה השבוע של התור של T אצל הכירורג מומחה כלי הדם - בעקבות האולטרסאונד של עורקי הצוואר (הקרוטיד).
זה השבוע של הגסטרוסקופיה שלו, שאולי אולי תרמוז משהו על מה שקורה אצלו בפנים.
זה השבוע של מפגש בני דודים שלו, על פני יומיים.
בין לבין הוא קבע טיפול לאופנוע, כמה פגישות עבודה, וכאילו היה חסר משהו, הוא גם התנדב להתקין מצלמות אבטחה בביתה של אמא של גיסתי - שתפסה את המטפלת שלה על חם במיטה עם גבר זר ונכנסה (בצדק) ללחץ.
האמת? איך לא חשבנו על מצלמות אבטחה כאשר המטפלת רק הגיע? נכון, חותנתו של אחי היא אישה עצמאית, היא לא סיעודית, היא עדיין עובדת (!) בגילה המתקדם, עדיין יוצאת לפגישות עם חברות, היה קשה מאד להשיג לה מטפלת במצב כל כך טוב - אבל עדיין - היא לא בריאה והיא לבד והם הצליחו למצוא לה מטפלת שגם אפשר לנהל איתה שיחות, לצפות איתה בסדרות. מישהי מאד טכנולוגית ומעשית שעוזרת מאד בקביעת תורים, בסידורים, בהזמנת מוניות...מישהי שהקלה מאד על גיסתי ואחותה בכל תחום הלוגיסטיקה בכל הקשור לאמא שלהם.
אנחנו לא יודעים אם הפעם הזו היתה הפעם הראשונה (כמו שהמטפלת טוענת) שהיא הכניסה את החבר שלה לדירה של אמא של גיסתי. אחותה של גיסתי (שבכלל נופשת כרגע בחו"ל) רצתה לפטר אותה על המקום. אבל האמת היא שלא בטוח שכדאי. קשה מאד היום למצוא מטפלות, במיוחד כאלה. היא יודעת עברית והיא הגיעה עם המלצות מכאן ועד הונולולו - גם מהמשפחה אצלם היתה קודם וגם מאנשים שהכירו אותה כאשר טיפלה בזקנה ההיא. והיה מאד קשה עד שאמא של גיסתי התרגלה אליה.
נראה מה הם יחליטו בסוף, אבל בינתיים היא יודעת שעומדים להתקין מצלמות, ולפחות זה אמור להרתיע ולגרום לה להתנהג יפה.
אז מה עוד היה / יהיה?
בששי לקחנו את הורי למסעדת "פט ויני" בנתניה. היה אמנם רועש (ו-T שכח את מכשיר השמיעה בבית) אבל האוכל היה טעים יותר אפילו מאשר בפרטלי. רק אחרי שהגענו לשם נזכרתי שאכלנו שם צהריים פעם, T ואני, בחורף 2020 (לפני הקורונה) כאשר קנינו את המיטה שלנו.
היה באמת טעים אבל היה קטע ממש מוזר. בכל המנות היתה תוספת של צ'ילי - גם במנות שבכלל לא נוהגים לשים בהן צ'ילי. למשל סלט קפרזה. ובכלל, האיטלקים לא משתמשים בצ'ילי, ובכלל לא נוהגים להגיש חריף (פרט לרוטב הפוטנסקה המפורסם). מעניין מה עובר על השף שלהם. כך או אחרת לפחות הם נחמדים מספיק כדי להציע להגיש את המנה ללא הצ'ילי, למי שביקש.
לא הצלחנו לסיים את המנות (פרט לאבא שלי, כמובן, שתמיד משאיר צלחת ריקה), אבל הן באמת היו טובות אז הם ארזו לנו אותן הביתה.
בתי ומשפחתה המתוקה כבר בדרך הבית מהחופשה. נראה לי שהם נהנו מאד. מחר שרי כבר בחזרה בגן (יש "קייטנה" בגלל ה'איסרו חג') אבל הגדולים עדיין בחופש.
אבא שלי דחה את מועד הביופסיה שלו (שנקבע לסוף החודש הזה) כי לקראת הביופסיה הוא התבקש לעשות הפסקה של שבוע במדללי הדם שהוא לוקח, ואף רופא שאיתו הוא דיבר לא הסכים לומר לו שזה בסדר. אפילו האורולוג הפנה אותו לקרדיולוג, והקרדיולוג שלו לא היה זמין, כנראה בגלל החגים. בלי להתייעץ ובלי לנסות להשיג חוות דעת של קרדיולוג אחר, הוא פשוט קבע את התור הקרוב ביותר לקרדיולוג שלו, ובינתיים נאלץ לדחות את הביופסיה לסוף החודש הבא! אני מקווה שלא נצטער על זה. ברור לי שללא הפסקה במדללי הדם לא יבצעו לו את הביופסיה. השאלה כמה מסוכן לו להפסיק שבוע לקחת אותם......
בינתיים גיסתי קיבלה בחזרה תוצאות גם של הגסטרוסקופיה שלה (דלקת חריפה בוושט אבל ללא זכר להליקובקטר) וגם של מיפוי העצמות (שום דבר שיכול להסביר מדוע יש לה כאבי גב כל כך חזקים) - ולא ברור מה הלאה. לא ייאמן מה שהבחורה הזאת צריכה לסבול!
לסיום - כשהייתי קטנה (כשרק הגענו לארה"ב) היתה לי תקופה לא קצרה שבה - כנראה בגלל חרדות - פיתחתי אמונות טפלות. בהמשך התפטרתי מהצרה הזאת, אבל לאחרונה אני שמה לב שבכל פעם שמישהו שואל אותי מה עם T ואיך הוא מרגיש והאם היה לו התקף כאבים לאחרונה אני נדרכת - כי אחרי שאלה כזאת תמיד מגיע התקף.
אז לא, כבר מעל עשרה ימים לא היה התקף. טפו חמסה עיגולים.
ושיהיה שבוע טוב ואחרי החגים מוצלח לכולנו אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה