יום שלישי, 31 במרץ 2020

הידוק הסגר

הנחיות הסגר הולכות ומחמירות, למרות שעלינו ההגבלות החדשות פחות משפיעות. גם ככה לא נפגשים עם אחרים, לא יוצאים לעבוד בחוץ, לא משתתפים בבריתות, חתונות....מקווה שגם לא בהלוויות.

כאשר יוצאים להליכה, שומרים על הטווח של 100 מטר רדיוס... ואת התרגילים הנוספים שאנחנו עושים ממילא עושים בבית.

את הבית מנקים לבד, אבל החלטנו להעביר כל שבוע לעוזרת שלנו חצי משכורת. אנחנו לא רוצים שהיא תבוא לנקות - אין לנו דרך לדעת עם מי היא נפגשת והיכן היא מסתובבת - אבל אין לה הכנסות אחרות, לא יודעת כמה אנשים עדיין מעסיקים אותה, אם בכלל, וזה לא אנושי להשאיר אותה ככה ללא הכנסה.

עכשיו ההתלבטות היא רק לגבי הסופר.

להזמין משלוח שיגיע בעוד שבועיים ויהיו חסרים בו מחצית מן המוצרים - לא ממש בא לי.

אז אם זה רק ירקות, פירות, חלב....אוכל להזמין מהירקן השני (לא זה שנסגר על ידי משרד הבריאות בעקבות מחלתו של הבעלים בקורונה), שגם אצלו יש כמה מוצרים בסיסיים נוספים.

אם נצטרך יותר מזה, אפשר לנסוע לסופר עם כפפות ומסיכות....
נראה.

בסך הכל מסתמן שיש תוצאות להנחיות שניתנו לפני שבועיים (שבועיים? משום מה זה נראה כמו נצח), ושזה הכיוון הנכון. אמנם "השטחת העקומה" משמעה שכל הסיפור הזה ייקח יותר זמן, אבל אבוי לנו אם נגיע למצב שבתי החולים מוצפים בחולים קשים שזקוקים להנשמה.............אבוי לנו אם נצטרך להגיע למצב של ספרד או איטליה, שהרופאים יצטרכו לבחור במי לטפל ועל מי לוותר מראש.

עכשיו נראה אם באמת יממשו את התכנית הכלכלית שעליה הכריז אתמול כחלון, באיזה אופן ותוך כמה זמן. יש לי הרגשה לא טוב שהכל דיבורים........ושאנשים ועסקים יקרסו הרבה לפני שיישלח אליהם חבל הצלה...............

ממשיכה בשיחות עם הורי, בתי בארץ ובני בבוסטון ונשמע שבסך הכל כולם בסדר וכולם איכשהו מסתדרים. כמה זמן זה ימשיך ככה, אין לדעת. אבל so far so good.
מקפידה גם על קשר עם חברות......

היתה בהלה קטנה לגבי אבא של החבר של אחיינית2 - אבל הבדיקה שנלקחה ביום ששי חזרה אתמול שלילית, כך שהוא כנראה סתם התקרר, וזו לא היתה קורונה. שמחות קטנות...........

אני ממשיכה לקרוא וליהנות מהספר שבני המליץ עליו........ לצפות בסדרות.
חושבת על זה שעכשיו לא עובדים על שום סדרות בשום מקום, ושבעוד זמן קצר לא יהיה מה לראות.............

יום ראשון, 29 במרץ 2020

בידוד מרצון?

אז הדוד של חתני חלה, נבדק, ואובחן כחולה קורונה.
נשמע הזוי אבל מסתמן שהוא נבדק ממשטח במשרד שלו, שנגע בו מישהו שהיה בקרבת חולה קורונה (וכמובן נדבק בעצמו ולא ידע זאת).
בימים שלפני שנבדק, נפגש גם עם אמו של חתני, גם עם דודה אחרת של חתני (שאמם גרה אצלה, אישה לא בריאה בסוף שנות השמונים שלה)....ואמו של חתני נפגשה גם עם אחותו של חתני וילדותיה.
בעקבות הידיעה על הקורונה, פנתה אמו של חתני למשרד הבריאות לבקש הנחיות.
מתברר שהיא עצמה צריכה להיכנס לבידוד של שבועיים מהיום שבו נפגשה עם אחיה, אבל בתה ונכדותיה משום מה לא צריכות להיכנס לבידוד. למה? ככה אומרים במשרד הבריאות. אם תשאלו אותי - המפעיל שיקול דעת יכניס לבידוד גם את הבת והנכדות. לא?

לפי אותו הגיון, פחות או יותר, לאחר שהירקן בפינת הרחוב שלנו חלה בקורונה - הודיעו לכל התושבים היכן הוא היה באילו ימים - אז ביום שבו קנינו אצלו הוא כבר לא היה בחנות, אבל היו שם עובדים שלו שאחר כך התברר שהם נכנסים כולם לבידוד. אז מה זה אומר לגבינו? משרד הבריאות טוען שמי שהיה עם כפפות ומסיכות ושמר על מרחק 2 המטר לא צריך בידוד. האמנם? אז רשמית אנחנו לא בבידוד, אבל בפועל בודדנו את עצמנו, ואני סופרת שבועיים מיום ששי........ומקווה שלא נדבקנו, או לפחות שלא נפתח תסמינים.

הימים עוברים להם בעבודות בית, שיחות טלפון ווידאו ארוכות עם חברים/ות וקרובי/ות משפחה, קריאה וצפייה בסדרות והרבה חדשות (יחסית).
אגב אנחנו ממלאים את השאלון היומי של מכון ויצמן, מקווה שזה עוזר למישהו. הבנתי שהם חזו באופן מדויק את התפרצות הקורונה בבני ברק ואור יהודה...

שמעתי שיש פיילוט של בדיקות קורונה לאנשים שמגיעים לחלק מרשתות השיווק (רמי לוי וויקטורי). זה מרתיח שפתאום אפשר לקחת בדיקות סתם לאנשים שמגיעים לסופר בלי תסמינים, בעוד אנשים שמבקשים בדיקה כי מרגישים לא טוב, אבל לא היו בחו"ל או ליד חולה קורונה מאומת, מסורבים.

מה שמתפתח בתחום הפוליטי מרתיח אותי יותר מיום יום. וזה אומר הרבה, יחסית למישהי שמנסה להימנע מכל התחום הזה.

מעודד ומחמם את הלב לשמוע על כל ההתנדבות וההצעות לעזרה מכל הכיוונים - מאזרחים פרטיים - ובו בזמן מבחיל לראות איך הממשלה על זרועותיה השונות מתמהמהת במתן סיוע אמיתי ודחוף ונדרש. לא יודעת מה יהיה. 

יום שבת, 28 במרץ 2020

ריח הדרים

נהיה קריר שוב, ואני יושבת בגינה והפריחה של הלימון אופפת אותי בניחוח משכר.
תמיד שקט כאן ביישוב, בוודאי בשבת, אבל עכשיו באמת באמת שומעים רק את הציפורים. ויש המון.

אמא שלי מדווחת על ארבע אנפות צחורות שהחליטו לבקר אצלם בגינה השנה.
ביקשתי שהיא תצלם אותן בשבילי, אבל היא אמרה שאבא שלי צריך ללמד אותה איך עושים את זה.

אתמול בערב עשינו ארוחת ערב מקוונת עם בני (אצלו זו היתה ארוחת צהריים), כלתי ו'תינוקי' - היה כיף לשבת לשוחח ולאכול "ביחד".

אחר הצהריים ניהלתי שיחת וידאו ערה עם 'נוקת' - אני שרתי לה והיא זעקה את קריאות הקרב שלה (היא יודעת לומר בה ו-מה ו-פה אבל כשהיא מתלהבת היא פשוט צועקת אה מכל הלב) ועשתה לי "קוקו" שעה עם איזו חולצה שמצאה על הספה. בכל פעם שהסתתרה מאחורי החולצה שמעתי את הצחקוקים שלה. מאד משעשע אותה ה"קוקו" הזה.

מזל שיש את שיחות הוידאו האלה. ללכת בלי ולהרגיש עם.

T קורע את התחת למילוי טפסי בקשות הלוואה בערבות ממשלתית ללקוחות שלו, בעלי העסקים הקטנים. זה ממש ברור שהטפסים האלה נוצרו בכוונה מסובכים כדי שאנשים ייתייאשו ולא ימלאו אותם.
ובאמת נכון לשבוע שעבר הוגשו ברמה הארצית רק 200 בקשות להלוואות האלה. מדינה חצופה.

צריך להגיש את טפסי ה-PDF המקוריים אבל לא למלא בכתב יד. איך לעזאזל עושים את זה?
הוא קנה תוכנה שמסבה PDF ל-WORD או EXCEL (זה עולה 88 ש"ח לשימוש של חודש), ואז התברר שה-EXCEL לא עובד בכלל, וקבצי ה-WORD לא הצליחו לרדת למחשב בגלל חסימה של האנטיוירוס.

הוא נלחם עם זה כמה ימים (בלי לספר לי, אחרת הייתי מציעה לו כל מיני פתרונות) - ובסוף הוריד את קבצי ה-PDF כמות שהם ואיכשהו הלביש עליהם שדות חדשים שבתוכם הוא מילא את המלל הנדרש.....הכי קשה היה לו הטופס עבור הלקוח הראשון, עבור האחרים הוא כבר השתמש בתבנית שהוא עמל עליה.
זה כנראה התקבל כי הוא שלח כבר את רוב הטפסים ולא קיבל דחייה מהגוף הממשלתי שמקבל אותם.

היום הוא סיפר לי על זה לראשונה, ושאלתי אותו למה הוא לא ניסה זאת על מחשב אחר בבית, או ניטרל זמנית את תוכנת האנטיוירוס............
וואו, במחשב הנייד שלו זה עבד מצוין מניסיון ראשון!!!! איזה תסכול, כמה קשה הוא עבד על זה כל השבוע.

אני קוראת עכשיו (בטלפון) ספר שבני המליץ עליו בשם 'where the crawdads sing' מאת סופרת בשם delia owens. כבר סיפרתי כאן שבני בוחר את הספרים שלו לא מעט לפי מי שמקריא אותם, כי הוא התחיל לשמוע ספרים (כמו שאחי עושה כבר שנים), וזה באמת משנה מי ואיך מקריאים את הספר. הוא מאד אוהב את זאת שמקריאה את הספר הזה (שמה Cassandra Campbell).

אני סומכת מאד על המלצותיו של בני, אז נכנסתי לאמאזון להוריד את הספר, והופתעתי לגלות שמחירו מעל $14. זה ממש יקר, לספר מקוון, והחלטתי שלפני שאני רוכשת אותו, אני קוראת כמה פרקים. הורדתי דגימה (מה שנקרא sample) והתחלתי לקרוא, ואהבתי מאד, והחלטתי לקנות את הספר. ואז, כשנכנסתי לאמאזון הציעו לי את הספר ב....$9!!! מה קרה מאז שהורדתי את הדגימה ועד שבאתי לרכוש??? מוזר ביותר. בכל מקרה הרווחתי. הוא כתוב נהדר וזורם.......ונותן גם הצצה לאורח חיים זר ומוזר בשולי החברה בדרום מזרח ארה"ב באמצע / סוף המאה העשרים. 

גולת הכותרת של השבת הזאת עד כה: סידרנו את חדר הארונות. יותר נכון, את הבגדים והנעליים של T. 
אני מסדרת את הבגדים שלי בערך פעמיים בשנה, מנפה את הנעליים (יש לי הרבה פחות מאשר ל-T) פעם בשנתיים בערך. אבל לדעתי הוא לא עשה סדר וניפוי בבגדים שלו מאז שנכנסנו לגור כאן (כמעט 10 שנים).
היום עשינו מבצע. 
זה היה נהדר. 
מלאנו שקיות רבות בבגדים לתרומה, נעליים, חגורות........ניקינו מדפים, סידרנו. תענוג. באמת הגיע הזמן. 
מה עושים כרגע עם השקיות האלה, בזמן של סגר ובידוד חברתי? לא ברור. אבל העיקר שהעבודה נעשתה.

לצערי היום שמעתי שדוד של חתני נדבק בקורונה - וכעת חלק ניכר ממשפחתו של חתני נכנס לבידוד. בעיקר דואגים לסבתא של חתני, שגרה אצל אחת הדודות שלו ואולי נחשפה, למרות שהם לא נפגשו פנים אל פנים - רק כי הוא היה אצלם בבית.

נראה שהוא נדבק בעבודה, לאחר שביקר במשרד שלו מישהו שנפגש עם חולה קורונה, על ידי מגע במשטח משותף כלשהו - ידית של דלת, כפתור של מעלית...לא לגמרי ידוע. 

כל כך חשוב שאנשים יפנימו - אם הם בחוץ, במשרד, בסופר - לא לגעת עם הידיים בשום דבר, ואם במקרה נוגעים - מיד לשטוף במים וסבון ו/או אלכוג'ל או אלכוהול - מה שיש (ורצוי שיהיה תמיד בהישג יד). עצוב עצוב שהוא חלה, לא יודעים עדיין לגבי בני משפחה אחרים - לעד כמה שידוע לי הדוד שנדבק סובל גם מקרון, כלומר הוא לא מאה אחוז בריא. נקווה שיעבור את המחלה בשלום. 

יום חמישי, 26 במרץ 2020

שגרת קורונה

כואב הלב על החולים ועל הנפטרים ובני משפחותיהם.
גם שלנו וגם של העולם.

כואב הלב על התסכול של הצוותים הרפואיים שנלחמים בטחנות הרוח עם הכלים והתרופות שאין להם.
מעדיפה לכתוב על ענייני דיומא.

בינואר החלטתי לעשות דיאטה.
התחלתי לשמור, קבעתי תור אצל דיאטנית.
בפברואר הדיאטנית המליצה על בלוויק - שמיד ירד מן המדפים - והמשכתי לשמור בלעדיו.
מאמצע פברואר ועד אמצע מרץ הייתי עם ענייני השן - כאבים ואיכס כללי וטונות של אנטיביוטיקה.
בלי תיאבון ובלי יכולת של ממש לאכול דברים נורמליים. ומצד שני עם פעילות גופנית מינימלית ולא נחשבת באמת.
כעת התיאבון חוזר לי, אבל בינתיים ממשיכה להקפיד.
מינואר ועד היום ירדתי כחמישה ק"ג, כאשר שמתי לב ששבוע אחד אני יורדת ובשבוע הבא נשארת במקום או עולה 100, 200 גרם. מעניין. נראה אם ואיך זה ימשיך עכשיו שהכל לכאורה "נורמלי" בתזונה שלי.

היום עטינו כפפות ומסיכות ונסענו לסופר "יוחננוף" בנתניה. כבר כמה שנים (מאז שהוא נפתח, נראה לי) אנחנו קונים שם ומאד מרוצים.
בכניסה לסופר היה תור (מרווח היטב), והבנו שהם מנטרים את כמות הקונים שבפנים.
פתאום הסדרן שאל אם יש מישהו שלא זקוק לירקות ופירות. התברר שהם מנטרים במיוחד את כמות האנשים שליד דוכני הפירות והירקות, ושהביקוש לשם גדול במיוחד. כיון שכבר עשינו הזמנה השבוע מהירקן המקומי, דילגנו בשמחה על התור והוכנסנו לסופר, לא לפני שמדדו לשנינו חום. השוער החביב (שמכיר אותנו אבל לא בטוח זיהה אותנו בגלל המסיכות) הראה לי שהחום שלי נמוך מ-36. אז או שהיה לי קר, או שהמדחום הזה מכויל כלפי מטה.

הקניות עברו בשלום, ופרט לביצים (שהיו חסרות, אבל יש לנו עדיין בבית) השגנו כל מה שרצינו.
מעבר לכך אנחנו לא יוצאים מהבית.

לעומת זאת הורי, שהזמינו מ"רמי לוי" באינטרנט, לפני שבוע, קיבלו בערך חצי ממה שהם הזמינו. אמא שלי טוענת שלא חסר להם כרגע כלום,  ושהם כבר עשו הזמנת השלמה מ"שופרסל" הפעם, לשבוע הבא. בכל מקרה ב"אחוזה" הבטיחו להשלים להם כל דבר שחסר.

הגנן, שמתחזק את הגינה שלנו פעם בחודש, שאל אם הוא יכול להגיע - וחשבנו על זה שבטח, למה לא? הוא עובד לבד, בחוץ, לא מסתכן ולא מסכן אותנו. וכל עוד אנחנו מסוגלים - מדוע לא לפרנס אותו?

מצד שני התקשר אלי הספר החמוד שלי, והציע שאגיע אליו הביתה - הבטיח שאהיה לבד, רק אני והוא בלי לקוחות אחרים, שהכל סטרילי והוא שוטף ידיים ועוטה מסיכה......נאלצתי לסרב.
ספרים, קוסמטיקאיות, מסאז'יסטים .....כל אלה ייאלצו מבחינתי לחכות לאחרי הקורונה. לא כדאי להסתכן. הודיתי לו מקרב לב, אבל כבר קניתי צבע שיער בסופר, וכאשר המצב ייעשה בלתי נסבל - אנסה לעשות זאת בעצמי.

משיחות עם בתי והנכדים נשמע שהם מצליחים להעביר את הזמן בטוב, נוקת מרגישה הרבה יותר טוב, ישנה יותר טוב, אוכלת יותר טוב - יש תקווה בגיזרה הזאת.

אני כותבת על ענייני יום יום ורותחת בפנים על מה שקורה בפוליטיקה...........ולא בא לי לכתוב על זה. אבל כועסת, כועסת, מיואשת, מתוסכלת, ודואגת. דואגת מאד.